סרט אֵימַצְיָה

ביום לוהט אחד באוגוסט 1966 התעורר בטקסס סטודנט להנדסה בן 25 בשם צ'רלס וויטמן, רצח את אשתו ואת אמו ומשם נסע לאוניברסיטה שבה למד. הוא עלה על גג הבניין כשהוא חמוש ברובים ואקדחים והחל לצלוף בעוברי האורח שהתהלכו בקמפוס.

העיר אוסטין נסחפה לשעה וחצי של תופת ופחד, עד ששלושה גברים הצליחו לטפס מעלה ולהרוג אותו. וויטמן הספיק להרוג 14 בני אדם ולפצוע 32 במה שהיה אז לתקרית הירי הקטלנית ביותר בארה"ב. האימה שהתרחשה באוניברסיטת טקסס מובאת עכשיו למסך לראשונה בסרט התיעודי "מגדל", שיוקרן בפסטיבל ירושלים שייפתח מחר (חמישי).

במאי הסרט קית' מייטלנד עוד לא נולד בשנה שבה התרחש הטבח, אבל כמי שגדל באוסטין הוא נחשף לסיפורים על אותו יום נורא מאז שהוא זוכר את עצמו. עם זאת, כשהחל ללמוד באותה אוניברסיטה ממש, הופתע לגלות שהמוסד והסביבה מדחיקים את המקרה לחלוטין. "בסיור ההיכרות המקדים שעשו לי כסטודנט באוניברסיטה המדריך לא הזכיר זאת אפילו במילה", הוא מספר בשיחה עם "כלכליסט". "כשמישהו שאל אותו לבסוף, הוא מלמל שאסור לו לדבר על זה. זה רק סקרן אותי יותר, מכיוון שרציתי לדעת כיצד האירוע הזה השפיע על אנשים ומדוע מסרבים ללמד עליו ואולי אפילו להבין אותו".

הזרז לעשיית הסרט הגיע רק כמה שנים לאחר מכן, דרך הכתבה "96 דקות" של פאמלה קולאף, שפורסמה באחד העיתונים המקומיים לציון 40 שנה לטבח. "זאת היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי תמונות של האנשים שהיו שם, והחלטתי לצאת ולעשות על זה סרט. קולאף שיתפה איתי פעולה, אבל הציעה לי לחשוב פעמיים לפני שאני צולל לסיפור האפל הזה, כי אחרי יותר מדי זמן זה יתחיל להשפיע עליי".

לאחר לא פחות משש שנות תחקיר בחר מייטלנד (40) להציג את אירועי טבח אוגוסט 1966 כסרט תיעודי. "מכיוון שהסיפור מעולם לא סופר, רציתי להביא למסך את האנשים ואת סיפורם, ללא פילטר של נרטיב עלילתי. אמנם בסופו של דבר בחרנו פילטר אחר, אבל משום שהסרט לעתים מתנהג כמו סרט מתח, שאפתי שהבסיס יהיה אמיתי".

שחזור עוצמתי

הפילטר השני שעליו מדבר מייטלנד הוא הבחירה לספר את הסרט באנימציה, שבעזרתה הוא משחזר את אותו היום ומחבר בין העבר להווה באופן עוצמתי במיוחד. "מובן ש'ואלס עם באשיר' היה השראה גדולה, אין ספק", מתייחס מייטלנד לסרט הישראלי שהיה מועמד לאוסקר. "אני חושב שארי פולמן יצר פתח לעשייה תיעודית חדשה, בטח כזו הסובבת את נושא הזיכרון. בכל זאת, הזיכרונות חיים ומשתנים בתוכנו במהלך השנים, ועשיית סרט דוקומנטרי באנימציה היא הדרך הנכונה ביותר לתפוס את זה". מייטלנד, שזה סרטו התיעודי השני, כנראה לא היחיד שחושב כך, ו"מגדל" גרף שלושה פרסים בפסטיבל SXSW האחרון בטקס.

איך בחרת באילו גיבורים להתמקד?

"דיברתי עם כמאה עדי ראייה מאותו היום, והצוות שלי ראיין עוד מאה לפחות. בסופו של דבר בחרתי להתמקד בדמויות שדרכן חשבתי שהצופים יוכלו לראות את עצמם. מבחינתי לא משנה אם מדובר בירי בבית ספר או בפיגוע תופת, החוויה היא אותה חוויה - הרגע שבו החופש והביטחון שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם מופרים על ידי מישהו אחר. היומיום פתאום הופך למשבר, וחיפשתי את האנשים שיראו דרכים שונות להתמודד עם זה, בין שמדובר בנפגעים ובין שבמתבוננים".

עם זאת, יש דמות אחת מרכזית שלא מופיעה אפילו פעם אחת ב"מגדל", וזהו צ'ארלס וויטמן, הרוצח. "בשבילי מי שביצע את הפשע הוא פחות מעניין", מסביר מייטלנד את הבחירה. "יותר מעניין לראות איך זה השפיע על האנשים ומה עושים משם. רציתי להסתכל על התקרית הזאת כמו על שריפה, טורנדו או צונאמי. קל למצוא תיאוריות על הדרך והסיבה למעשה שלו, אבל מכיוון שהוא לא איתנו יותר, לעולם לא נדע לבטח. מנגד, לא היה שום מקום שכיבד את אלה ששרדו ואת הסיפורים שלהם וניסה להבין איך אפשר לחיות אחרי כל מה שקרה שם. לכן בחרתי להתרכז בזה".

מבחינת מייטלנד הרגע האמיתי ששינה את כל תפיסתו לגבי היכולת להכיל את הזוועה ולהתמודד איתה מופיע לקראת סוף הסרט, ובו קלייר ווילסון, אחת מנפגעות הירי ששרדו, מביטה בתמונתו של הרוצח וויטמן כאשר היה תינוק חייכן בן שלוש, ותוהה בצער מהם התהליכים בחייו שהביאו אותו לעשות מעשה שכזה. "מובן שאני סולחת לו", היא עונה לשאלתו של מייטלנד שמאחורי המצלמה, "איך אפשר שלא?".

 

לסלוח לרוצח

המילים האלה היכו בתדהמה את מייטלנד. "היה מדהים להקשיב למישהי שאיבדה כל כך הרבה", הוא אומר. "יש בי הרבה כעס על התרבות שלנו שיוצרת טרור ואלימות בחיי אנשים, והמשפט הזה של קלייר ממוסס אותו. בשבילה סליחה איננה חולשה, אלא חוזק. אני חייב להודות שאני עדיין לא מבין אותה לגמרי, אבל אני מנסה".