חקר ביצועים: השבוע של נוחי דנקנר והרפורמה בביטוח הסיעודי

חמש שנים למחאה החברתית

בחודשים האחרונים חזרנו לאנשי ועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות מחאת 2011. בסרט שעוסק ביחס הממשלה למחאה הם חושפים בפנינו את תהליך הקמת הוועדה, עבודתה וכישלונה, הברור ממרחק הזמן. באחד הרגעים החזקים מודה אייל גבאי, ממקורבי נתניהו, שהסיבה העיקרית לכך שלא הרבה קרה היא שהכלכלה פשוט לא מעניינת את ראש הממשלה. וכשהיא לא מעניינת אותו, שום מחאה לא תועיל, שום ועדה לא תשפיע, לאף שר אוצר אין כוח ממשי לעשות דברים גדולים. למעשה, נתניהו ממנה מראש שרי אוצר שאינם ממפלגתו בדיוק משום שהכלכלה לא מעניינת אותו. מראש ברור שהוא לא ייתן להם גיבוי, וכך בעצם מסנדל אותם לתפקיד שיפגע בכוחם הפוליטי, מונע מהם כל אפשרות לעשות משהו בעל משמעות, וגם מטרפד סיכוי לשינוי ממשי במשק ובחברה. פעם נתניהו היה שר אוצר טוב, והוא לא ייתן לאף אחד אחר להיות שר אוצר טוב. הוא יקבור במשרד הזה כל יריב פוליטי, ובדרך יקבור גם אותנו. רק הוא ישרוד.

נעמה סיקולר

מי הרג את רוטשילד: הסרט

אם יש משהו שאני לוקח מהסרט שעשינו בחודשים האחרונים על המחאה החברתית, אלה הדברים הנוקבים של אייל גבאי על האופן שבו פועלת הממשלה ואיך מחולק התקציב באמת: ״איראן, דאעש, חיזבאללה, חמאס — השם משתנה, הכסף נשאר אותו הדבר". כשמנכ״ל משרד ראש הממשלה לשעבר אומר לך דבר כזה, אתה נשאר פעור פה. בכל זאת, האיש ישב בדיון או שניים וראה איך מתקבלות ההחלטות. המסר שלו מדכא עד עפר: גם אם נדמה לנו שאנחנו מצליחים להשפיע על סדר היום של הממשלה, בסוף כולנו סטטיסטים בהצגה הגדולה של מערכת הביטחון. אפילו המחאה הגדולה בתולדות ישראל לא הצליחה לשנות את הלך המחשבה הזה. לכך דרוש, כנראה, שבר כלכלי־חברתי גדול הרבה יותר. חבל.

שאול אמסטרדמסקי

דנקנר האחרון לזהות

נוחי דנקנר נפל לבור הפלילי מכיוון שלא זיהה שהוא כבר איננו "נוחי דנקנר". בפברואר 2012 אי.די.בי נקלעה למצוקה פיננסית, תשואות האג"ח טיפסו ובעלי החוב ארבו בהמתנה לשעת כושר לתקוף. הם, וגם הציבור הרחב של אחרי המחאה החברתית, כבר לא התייחסו אל דנקנר כאל מידאס בעל מגע זהב. הם ראו את המצב לאשורו: איש עסקים שהימוריו כשלו והוא עלול לאבד את האימפריה שלו. את הדנקנר הזה, שכבר הופשט מעוצמתו, נוחי עצמו לא ראה. אולי לא רצה לראות, או לא היה מסוגל. כך, מה שהתברר השבוע כהרצת מניות פלילית היה מבחינתו לא יותר משיתוף חברים לדרך. "נוחי דנקנר" היה מסוגל לעשות זאת ולזכות בכבוד. נוחי דנקנר זכה בכבוב.

אמיר זיו

האוצר מה הוא מסתיר

משרד האוצר יודע לנופף היטב בצעדים שלו לטובת הציבור. כל רפורמה מלווה בהודעות חגיגיות לעיתונות, לפעמים גם בקמפיין בתקשורת. הרפורמה בביטוחי החובה לרכב, למשל, הושקה לפני כמה חודשים בשיווק שעלה כמה מיליוני שקלים, כולל פרסומות רבות. אבל הרפורמה בביטוח הסיעודי, שנכנסה לתוקף השבוע, אפילו לא הושקה. פשוט החלה לפעול עטופה בדממה דקה. זו רפורמה דרמטית שמותירה מאות אלפי מבוטחים ללא כיסוי בביטוח הפרטי שעליו שילמו, משנה את היקף הכיסויים באופן שפוגע למשל בילדים אוטיסטים, מקצצת בהחזרים, במשך הכיסוי וכו' וכו'. המון דברים עושה הרפורמה הזאת, ומשרד האוצר לא מספר עליהם לציבור, בטח לא בקמפיין, אפילו לא בהודעה קצרה לעיתונות. כלום. זה לא מקרי. יש בעיות ברפורמה, ובאוצר יודעים זאת, ומעדיפים להחריש. ככה זה, כשמשרד ממשלתי לא חוגג מהלך גדול שהוא עושה, צריך בהחלט להתחיל לחשוד מה הוא מנסה להסתיר.

רחלי בינדמן

מגדל קונה ממזרחי

מגדל קנתה השבוע ממזרחי טפחות תיק משכנתאות בהיקף של 900 מיליון שקל. לפני חצי שנה היתה זו מנורה שקנתה תיק של 770 מיליון שקל. בקרוב ילכו בעקבותיהן עוד חברות. כי הבנקים רוצים מצד אחד להגדיל עוד ועוד את היקף המשכנתאות שהם נותנים, ומצד שני כבר הגיעו למקסימום שמותר להם להחזיק לפי הוראות בנק ישראל. מנהלי הפנסיה, מצדם, רעבים לתשואה, ותיקי המשכנתאות נראים עסקה די בטוחה. יכול להיות שהעסקאות האלה מצוינות, יכול להיות שהסיכון בהן נמוך, אבל בסופו של דבר יש כאן בנק שנפטר ממשכנתאות שלו, לא בהכרח הטובות שבהן, ומעביר אותן לגוף פנסיה שעלול להיפגע אם מצב הלווים יידרדר והם יתקשו לעמוד בהחזר. וזה לא תרחיש מופרך. מתישהו הריבית תעלה, וכל ההסברים של הבנקים והמוסדיים על פיזור הסיכון וריבוי הלווים יתנדפו יחד עם התשואות.

גולן פרידנפלד

ארדן נגד צוקרברג יש פה משהו

המתקפה של השר גלעד ארדן נגד מארק צוקרברג בעקבות הפיגועים האחרונים נתפסה כבדיחת רשת, או כניסיון מיואש לגלגל את ההתמודדות עם הטרור כמה שיותר רחוק מממשלת ישראל. אלא שארדן, שמחה על כך שפייסבוק אינה מסירה מיד סרטונים הקוראים לרצח מתנחלים, צודק בנקודה אחת. מנגנון הסרת התכנים הקיים אמנם חוסך לה הרבה כסף, אבל הוא נתון ל"מתקפות דיווחים" של גולשים, מה שמאפשר לפוסטים מזעזעים להישאר באוויר (אם לא קמה נגדם מחאה גדולה מספיק) ומוביל למחיקת פוסטים לגיטימיים לחלוטין (אם כן). סוג של שלטון אספסוף. בתקופה האחרונה פייסבוק מתחילה להבין את הבעיה של עידוד הטרור ומנסה לסנן אוטומטית תכנים קיצוניים כמו סרטוני דאעש, אבל הבעיות בשיטת "שהגולשים יצנזרו" עמוקות יותר, וראויות לדיון רציני יותר מההתלהמות האחרונה.

דור צח

מנהיג הבדלנות עוזב

נייג'ל פראג', הוגה הברקזיט ומנהיג מפלגת עצמאות לבריטניה, התפטר השבוע בתואנה שהוא "רוצה את החיים שלו בחזרה". 17 שנה פראג' מקדם בדלנות בריטית, ודווקא רגע אחרי שהשיג את תמיכת רוב האזרחים וזרק את הממלכה והאיחוד האירופי לסחרור שאין לדעת לאן יוביל — דווקא אז הוא בורח הביתה. לציבור ההמום בישר כי עכשיו הגיע הזמן למצוא ראש ממשלה שיתפעל את הברקזיט הזה. כלומר מעין "הרסתי, עכשיו תמצאו מה לעשות עם זה, בהצלחה". על המושב שלו בפרלמנט האירופי, אגב, הוא ישמור. מתברר שכשראש הממשלה המתפטר דיוויד קמרון הגדיר בעבר את מפלגת עצמאות לבריטניה "חבורה של מטורפים והוזים", זו לא היתה התנגחות פוליטית, אלא קריאת מציאות מפוכחת. לפעמים גם בבוטות של פוליטיקאים מסתתרת איזו אמת.

תמר טוניק

מאמץ לחיזוק הדמוקרטיזציה

אירופה נוטה ימינה. לא רק בברקזיט רואים את זה, אלא גם בהתחזקות הלאומנים בהולנד, בצרפת ועוד. יאניס ורופקיס, לשעבר שר האוצר היווני, מנסה לקדם בחודשים האחרונים תנועה פוליטית ל"דמוקרטיזציה של האיחוד האירופי", ובפוסט שפרסם השבוע עם מפיק העל הוותיק בריאן אינו הוא ניסה לנתח את הקושי הגדול של השמאל. לאלה שמצאו את עצמם "בתחתית הערמה", הסבירו השניים, אין כוח וזמן למורכבות, "לניתוחים מתוחכמים או לאג'נדות פוליטיות נשגבות". היתרון הגדול של הימין הלאומני, מסבירים ורופקיס ואינו, הוא בפשטות: "קחו בחזרה את השליטה במדינה שלכם!", "החזירו את אמריקה לגדולה!" וכדומה. הלקח של הכותבים ברור: גם השמאל המתקדם צריך למצוא מסר פשוט. אבל מה המסר הזה? זאת כבר שאלה אחרת. הם יחזרו עם תשובה בהמשך.

אורי פסובסקי