כן למינוי קרובים בגוף מוסדי

בחודש ינואר השנה נחשפה בתקשורת תוכנית חדשה שרוקחים הממונה על הביטוח דורית סלינגר יחד עם נערי האוצר: תקנות לפיהן בעל שליטה או קרוב שלו לא יוכלו לכהן בתפקידי ניהול בגוף מוסדי.

התקנות מתיימרות "להעלות את רמת הממשל התאגידי", אך למעשה מדובר בצעד פסול במניעיו והרסני בהשלכותיו. פסול משום שהוא מכוון במידה רבה "אד הומינם" (לאדם מסוים) נגד משפחת אליהו, בעלי השליטה והמנהלים של חברת הביטוח מגדל. הרסני משום היותו משולל יסוד עסקי או מוסרי סביר - הוא מכוון לפגוע שלא לצורך במרכיב יחיד וחשוב של המשק, משפחות הפעילות בעולם העסקים, ומפלה אותן ואת חופש העיסוק שלהן לעומת התאגדויות עסקיות מסוגים אחרים.

ההנחה הגלויה של סלינגר והנערים היא שמניעת ניהול משפחתי תבטיח "ניהול תקין" של גופים מוסדיים; ההנחה הסמויה היא שקרובי משפחה מקפידים פחות על הפרדה בין גופים מנהלים ומפקחים בחברה. זו טענה מגוחכת, שאם סלינגר והנערים היו לוקחים קורס קצר בהיסטוריה כלכלית ועסקית, היו מתביישים להעלותה.

האם ניהול משפחתי היה אחראי עד היום למהלכים בעייתיים הנוגעים לגופים מוסדיים בתחום הביטוח, למשל הפירמידה העסקית הכושלת של אי.די.בי. אשר סיכנה גם את כלל, חברת הביטוח והפנסיה הגדולה בישראל? כמובן שלא. לא רק שמעולם לא נמצאה עדות כלשהי לכך שחברות בשליטה וניהול משפחתי מתנהלות תאגידית ועסקית טוב פחות מאחרות, אלא שחברות ישראליות כמו קבוצת שטראוס או חברת הביטוח הראל וחברות אמריקאיות כמו וול-מארט או יצרנית הרכב פורד, הן בין הגורמים הכלכליים המובילים והמצליחים בארצותיהם.  

למעשה המצב האמתי הפוך לגמרי מהטענה נגד חברות משפחתיות, שכן קרבת משפחה היא הרי גלויה וידועה לכל, ולכן ניתן לראותה ולפקח עליה בשבע עיניים, מה שלא נכון בעשרות סוגי קשר אישי ועסקי אחרים, ולא פעם מפוקפקים, שפועלים בכל משק.

במידה וכבר מתייחסים לפעילות משפחתית בעולם העסקים, ובמיוחד בגופים מוסדיים היה בהחלט ראוי לבחון דווקה העדפה של בעלות וניהול משפחתי, כמשדרים יציבות, אחריות, המשכיות ושקיפות גדולות בהרבה, מאשר אלה של גופים כלכליים המנוהלים בתחלופת מנהלים שכירים או רגולטורים לשעבר.

מינוי שריג באליהו סוקל

ההדגמה הטובה ביותר לנלוזות היוזמה החדשה הזו, מספקת לא אחרת מסלינגר עצמה, ועוד במקרה הקשור למשפחת אליהו.

בשנת 2014 פתחה סלינגר במאבק עיקש נגד כוונה למנות למנכ"ל ביטוח "אליהו את פרופ' עודד שריג, קודמה בתפקיד הממונה על הביטוח. שריג אינו בן למשפחת אליהו, אז למה ההתנגדות? משום ששריג נתן בשנת 2012 היתר למשפחת אליהו לרכוש השליטה במגדל מידי "אסיקורציוני ג'נרלי" האיטלקית. סופו שמינוי שריג באליהו סוקל, והוא אף פרש אחר זמן

מה מדירקטוריון מגדל כדי שהמשך עוינותה של סלינגר לא תפגע בחברה.

יאמר מיד, אין ולו צל של סימן לקשר מפוקפק כלשהו בין שריג לאליהו, כך שהתנגדות סלינגר הייתה עקרונית, רק למען הבטחת הנראות וה"ממשל התאגידי" מחשד, אפילו אם בלתי מבוסס לחלוטין, לקשר סמוי מן העין בין אליהו לשריג. אין הוכחה טובה מזו למופרכות היוזמה החדשה של סלינגר: מסתבר שחשדות ומעשים מפוקפקים אפשר לייחס גם ללא כל קשר משפחתי, ולמעשה, דווקה הקרבה המשפחתית הידועה, מאפשרת לראות ולפקח על פעילות באופן גלוי.

אם לא כן, אזי לפי ההגיון של סלינגר והנערים, האדם היחיד שראוי כי משפחת אליהו תמנה ליו"ר ומנכ"ל מגדל הריהו סלינגר עצמה - בשל איבתה המובטחת למשפחה. למעשה, אין אפילו צורך להמתין שהממונה על הביטוח תסיים כהונתה, שכן היא כבר עכשיו מנסה לנהל בפועל את החברה.

לכותב, ד"ר אופיר העברי, חשבון עו"ש בבנק אגוד, וקרן השתלמות בחברת מגדל, שבבעלות משפחת אליהו