דרושה מדיניות: השידורים החיים מסבכים את פייסבוק

פייסבוק משתיקה

כתבנו כאן לפני מספר שבועות, לאחר שרוצח של דאעש תיעד רצח שביצע בפריז באמצעות סרטון חי בפייסבוק, שהחברה תצטרך לגבש במהירות הנחיות לטיפול בסרטונים חיים מאזורי אסון. עד כה היא לא עשתה את זה, או אם גיבשה נהלים לא פרסמה אותם; ובסוף השבוע היא מעדה בחדות.

אחד הסרטונים הנצפים ביותר בסוף השבוע – תמונות קשות, וזו לא הגזמה או אירוניה – היא זה שהעלתה דיימונד ריינולדז מהרכב של חברה לחיים, פילאנדרו קסטיל, בעוד זה יושב גוסס לידה. בתה בת הארבע של דיימונד ישבה במושב האחורי. הסרטון מראה את קסטיל, חגור בחגורת בטיחות במושב הנהג, ובחלון הרכב שלו שוטר עם אקדח שלוף. השוטר עצר את קסטיל בשל איזו עבירת בטיחות מגוחכת – פנס לא מתפקד או משהו דומה – וקסטיל הודיע לו שיש עליו נשק שמוחזק ברישיון. השוטר דרש, לדברי ריינולנדז , את הרישיון, ואז ירה בו למוות.

הסרטון מתחיל שניות אחרי הירי. ריינולדז מדברת אל בן זוגה, מתחננת בפניו שיחזיק מעמד, מתארת בקול שקט את מה שקרה, ואז מבינה שהוא גווע ומת. אחר כך, אזוקה ברכב משטרתי, היא נשברת. בתה מנסה לנחם אותה: "אמא, אני כאן איתך."

פייסבוק לא ידעה איך לאכול את זה. הסרטון רץ ברשת כאש בשדה קוצים, זכה למספר עצום של צפיות, ואז נעלם. התגובה הראשונה של פייסבוק היתה ש"מדובר בתקלה טכנית". זה היה שקר. השוטרים השתלטו על הטלפון של ריינולדז וניסו למחוק מחשבון הפייסבוק שלה את הסרטון. בז'רגון המשפטי קוראים לזה השמדת ראיות ושיבוש הליכי משפט, אבל זו תהיה בעיה של התובע המחוזי הרלוונטי. מה שמעניין אותנו הוא ההתנהלות של פייסבוק.

קודם כל, השקר על "התקלה הטכנית." לא היתה כזו, ובפייסבוק בוודאי ידעו את זה. אחר כך פייסבוק העלתה את הסרטון מחדש, הפעם עם אזהרה שמדובר בתוכן קשה. האזהרה בוודאי במקומה. השאלה היא מה המדיניות של פייסבוק, אם יש כזו, לפעם הבאה שדבר כזה קורה, וכרגע נראה שהיא עדיין לא גיבשה כזו. בינתיים, ההתנהלות שלה נראית באופן חשוד כמו שיתוף פעולה שקט עם מחיקת הסרטון והעלאה מחדש שלו רק אחרי שהבינו שם שהוא כבר הופץ בשלל כלים אחרים.

רובוט משטרתי הורג אדם

כיממה לאחר ששוטר רצח את פילנאדרו קסטיל משום ששמר על זכותו החוקית לשאת נשק, נערכו ברחבי ארה"ב מחאות של תנועת Black Lives Matter על מותו ועל המקרה הדומה של אלטון סטירלינג. במהלך ההפגנה השלווה בדאלאס, צלף לשעבר בצבא ארה"ב ירה למוות בחמישה שוטרים. אלה לא השוטרים שהיו מעורבים ברצח במינסוטה, ולמעשה שוטרי דאלאס זכו לשבחים על האימונים מחדש שעברו כדי להגיע למגע טוב יותר עם הקהילה; אבל כפי שדיכוי מוליד טרור, כך הטרור פוגע בדרך כלל בחפים מפשע.

היורה, מיקה ג'ונסון, התבצר בחניון והמשיך לירות משם לעבר השוטרים, תוך שהוא מאיים להפעיל מטענים (לא נמצאו כאלה). בשלב מסוים נמאס לשוטרים והם שלחו לכיוונו של ג'ונסון רובוט משטרתי. זה היה מצויד בפצצה, והשוטרים הפעילו אותה בשלט רחוק, הרגו את ג'ונסון והפכו את הרובוט לרובוט-מתאבד.

זו הפעם הראשונה שרובוט משטרתי משמש למטרה הזו. מל"טים צבאיים חמושים, וביניהם מל"טים צבאיים מתאבדים, קיימים כבר שנים לא מעטות. השימוש של המשטרה בכלי הזה מעיד על המיליטריזציה שלה – ומעיד על הסכנה שבחימושם של כוחות שיטור במל"טים ורובוטים. נוכחותו של נשק מגבירה את הסיכון לשימוש בו. הפעלתם של רובוטים ומל"טים על ידי משטרות מקרבת את היום שבו הם ישמשו גם לירי על אזרחים, לא רק – כפי שנטען – למעקב אחריהם. השימוש הראשוני של מל"טים הוא לתקיפה. כל השאר בא אחר כך. מי שמתרגל לחשוב על המשטרה כעל צבא, גם מתרגל לחשוב על האזרחים בתור מטרות – והטכנולוגיה איננה נייטרלית כאן.

עלתה לו הרקטה לראש

חברת טסלה בבעיה: היא שיווקה לציבור רכבים מצוידים במערכת ניווט אוטונומית, ואף שהקפידה לשים כוכבית ולומר שמדובר בעצם בבטא, היא שיווקה את המערכת הזו כמערכת שמסוגלת לנהוג בצורה אופטימלית ובלי נפגעים. בשבועות האחרונים נהרג משתמש אחד ונפצע אחר.

בחברה נורמלית, היו מצמצמים נזקים: היו מודיעים על הפסקת מכירת המערכת עד לבחינה מחדש, מבטיחים פיצוי חריג למשפחות, מוציאים הודעות השתתפות בצער נרגשות. הבעיה של טסלה היא שהיא מנוהלת (?) על ידי מגלומן בשם אלון מאסק.

מאסק לא מסוגל להודות בטעות. בזמן שביח"צ שלו ודאי מרטו את השערות, הוא יצא בשורה של ציוצים תוקפניים בטוויטר. הבעיה היא שבזמן שטסלה השהתה ככל האפשר את הדיווח לציבור, מאסק ומקורביו נפטרו משני מיליארד דולר במניות טסלה. חוסר אמון במוצר, מישהו?

מאסק לא היה מסוגל לשאת את העובדה שאנשים מחברים בין הנקודות, וכתב לעיתונאי שהנושא חשוב ל"כתבת הזבל שלך", אבל הוא לא רלוונטי לטסלה עצמה. החברה מיהרה להודיע שמותו של הנהג היה "בלתי נמנע מבחינה סטטיסטית".

וכנראה שסטטיסטית הם צודקים. אבל הם לא מכרו לציבור סטטיסטיקה. הם מכרו לו נהיגה בטוחה. וההתקפדות של מאסק – שיש לו היסטוריה של אי קבלת ביקורת – לא הועילה.

קצרצרים

1. המחלקה להגנת המולדת של ארה"ב, חלק אינטגרלי ממדינת המעקב, הוציאה דו"ח שאמור להסביר לציבור המפוחד למה הסכנה הגדולה ביותר לחייו היא לאו דווקא הקלות של השגת נשק אלא הצפנה. דא עקא, שכמקובל בקמפייני הפחדה כאלה, הקפידו שלא לדווח על העובדות. למשל, המשפט הראשון בדו"ח אומר שהדיון בנושא החל לאחר התקפות הטרור בפריז, משום שהטרוריסטים השתמשו במכשירים מוצפנים - אלא שהדיון החל אחרי חשיפות סנודן, וחשוב מכך הטרוריסטים בפריז לא השתמשו בטלפונים מוצפנים. הדו"ח מזכיר באותו המשפט את ההתקפה בסן ברנדינו – אבל גם שם, אחרי כל הבלגאן של החדירה לאייפון, הסתבר שהרוצח לא השתמש בהצפנה. אופס. זה מתדרדר משם.

 

2. סאגת אשלי מדיסון ממשיכה להתדרדר: כשנה לאחר החשיפות הראשוניות, הודתה החברה בסוף השבוע שכן, היא בנתה והפעילה מיליוני בוטים שהתחזו לנשים; ושכן, המטרה של הבוטים הללו היתה לגרום לגברים לשלם עבור האתר. אבל, היא טוענת, הכל השתנה, והיא בכלל לא מתכוונת לעבוד על המשתמשים שלה יותר וים המלח מלא בדגים נפלאים. בואו והירשמו.

3. חברות עמק הסיליקון רואות באי נחת את העובדה שבמשך שנים חל שינוי איטי אך עקבי בדימוי שלהן, ויותר ויותר הן נתפסות כסוג של וול סטריט שגם יודע לעקוב אחריך. בסן פרנסיסקו, העיר שחברות ההייטק החריבו והפכו אותה לעיר שאנשים מהשורה לא יכולים להרשות לעצמם לגור בה יותר, הטינה כלפיהן גבוהה במיוחד – והיא צפויה לגבור אחרי שבימים הקרובים יפונה קומפלקס בן 216 דירות כדי שיהרסו אותו ויבנו במקומו דירות ענק למתעשרים החדשים. מאות האנשים שהולכים להיזרק לרחוב לא צפויים לשפר את הדימוי של החברות.

4. זוכרים את טירוף הביטקוין, לפני שנתיים-שלוש, כשהמון אנשים שוכנעו להאמין שהם יוכלו להפוך לעשירים אם רק יקנו מחשב ויקדישו אותו לכריית ביטקוין? המסכנים שנפלו בפח הזה למדו מהר מאד שמול המחשב הבודד שלהם, חברות ייעודיות לתחום יכולות להציב מאות דולרים – ושכללי המשחק מעדיפים אותן. עכשיו מגלים הכורים שלא קראו את כל האותיות הקטנות שמעתה, כוח המחשוב שלהם יביא להם מחצית מכמות הביטקוינים שהביא עד כה. זה מובנה במערכת, שהמטרה שלה היא לצמצם לחצי את כמויות הכרייה האפשריות מדי ארבע שנים כדי למנוע אינפלציה.

5. אחד המשחקים המדוברים בימים האחרונים הוא פוקימון גו, שמשתמש בסמארטפון שלך כדי להקרין דמויות פוקימונים בכל מיני מקומות שאינם מקום המרבץ שלך. המשחק זכה להצלחה פנומנלית וגם לרגע מביך אחד לפחות: צעירה בוויומינג עקבה אחרי ההנחיות שהיו מיועדות להביא אותה לפוקמון. במקום זה היא גילתה גופה בנהר סמוך לביתה, שאליו לא היתה מגיעה אלמלא המשחק שלח אותה לשם. אוי.