3 סיבות מדוע ההכרזה של כחלון על הפחתת מסים היא בלוף

משהו מוזר עובר על שרי האוצר כשהסקרים מנבאים להם ירידה חדה במספר המנדטים בבחירות הקרובות. זה קרה בעבר לשר האוצר יאיר לפיד וזה קורה עתה לשר האוצר משה כחלון. הסקרים האחרונים צופים לו ירידה של 50% במספר המנדטים, מ-11 כיום ל-6 בבחירות הבאות. והנה, בדיוק כמו לפיד לפניו, זמן לא רב אחרי הסקר האחרון בנושא, גם כחלון הזדרז לשחרר לציבור בלון ניסוי דרך התקשורת, ולחלק לציבור את המתנה היפה ביותר שבכוחו של שר אוצר לחלק: הפחתת המסים.

הנה 3 סיבות מדוע בלון הניסוי הזה הוא בעצם בלוף:

נכון לעכשיו, משרד האוצר חוזה בור של 3.1 מיליארד שקל בהכנסות המדינה ממסים בשנה הבאה. בשנת 2018 המצב יחמיר - בור של 4.4 מיליארד שקל בהכנסות ממסים ובשנת 2019 הבור הזה יהיה כפול ויגיע ל-8.7 מיליארד שקל. את זה לא אנחנו אומרים, אלא אגף התקציבים במשרד האוצר, בפרסום רשמי של המשרד מלפני חודש וחצי.

הבור הזה בהכנסות המדינה נובע מכל מיני סיבות, אבל בראש ובראשונה מדובר בבעיה מבנית: למרות ששיעור האבטלה בישראל נמוך מאוד, כלומר ששיעור שיא של ישראלים עובדים, אין מספיק מסים שנכנסים לקופת המדינה. לפחות לא ביחס להיקף השירותים הציבוריים שהממשלה רוצה לספק לציבור (הרי בסוף כספי המסים נועדו בשביל לממן את השירותים האלה).

איך זה יכול להיות ששיעור שיא של ישראלים עובדים אבל בכל זאת אין מספיק הכנסות ממסים? זה שילוב של כמה גורמים: בערך מחצית מהעובדים משתכרים שכר נמוך מדי ולא מגיעים לסף המס, שיעור העלמות המס בישראל גדול מאוד (לא בהכרח ממס הכנסה, אלא ממסי נדל"ן ומסים נוספים), הממשלה מחלקת פטורים נרחבים ממס, וחלק גדול מהפטורים האלה ניתן מסיבות פוליטיות ולא מסיבות כלכליות.

לא משנה איזו סיבה חזקה יותר, השורה התחתונה היא אחת: אין מספיק כסף בקופה. אז אם משרד האוצר אומר בעצמו שזה המצב בשלוש השנים הקרובות, איך בדיוק שר האוצר מתכנן להפחית מסים, אם המהלך יגדיל את הבור עוד יותר?

למזלו של שר האוצר, הוא מסתיר בשרוול קלף לא רע להתמודד עם הבעיה, אפילו שניים. שני הקלפים האלה יאפשרו לו להציג מראית עין של "אני מוריד מסים בלי קושי", בזמן שהאמת אחרת לגמרי. לקלף הראשון קוראים "בוא נגדיל את הגירעון", ולקלף השני - "מקורות הכנסה חד פעמיים".

זה הולך ככה: אם שר האוצר יפחית את המסים, הכנסות המדינה צפויות להיפגע, והבור בהכנסות ממסים יגדל. נניח שבמקום בור של 3.1 מיליארד שקל הוא יגדל לבור של 7 מיליארד שקל (כל אחוז במס הכנסה שווה להכנסות למדינה של 4 מיליארד שקל, בערך). נניח אפילו שהתסריט הזה פסימי מדי והבוקר יהיה קטן יותר - רק 5 מיליארד שקל.

כחלון יכול להעלים את הבעיה הזו בשניה אם רק ישנה את החוק. איזה חוק? החוק שקובע מה תהיה תקרת הגירעון בשנה הבאה. הגירעון התקציבי הוא הפער שבין הוצאות המדינה לבין הכנסותיה. אם יש פחות הכנסות, הגירעון גדל. כרגע, על פי חוק, הגירעון בשנה הבאה - כלומר הפער בין ההוצאות להכנסות - אמור לעמוד על 2.5% מהתוצר, כלומר בהיקף של 31.5 מיליארד שקל. כל מה שכחלון צריך לעשות בשביל להעלים את הבעיה הוא לשנות את החוק ולקבוע שהגירעון יכול להיות גבוה יותר. בכמה? בכמה שצריך, למשל בעוד 5 מיליארד שקל. כך, במקום לעמוד על גירעון של 2.5% מהתוצר, אפשר לשנות את החוק כך שהגירעון יוכל להיות 2.9% מהתוצר, והבעיה נעלמה כלא היתה, למרות הפחתת המסים. זה כמו הקו האדום של הכנרת, תמיד אפשר פשוט להוריד אותו בשביל להעלות את המורל.

כחלון. שולף מהשרוול | צילום: עומר מסינגר

רק שלפתרון הזה יש מחיר: העלאת הגירעון באופן יזום על ידי הממשלה גוררת ביקורת מצד חברות הדירוג הבינלאומיות ועלולה לפגוע בסופו של דבר בדירוג האשראי של ישראל, מה שעלול להוביל לעלייה בשיעור הריבית שישראל משלמת על החובות שלה. לכן, שר האוצר ינסה לעשות הכל בשביל שהגירעון יגדל עד ל-2.99% מהתוצר, ורק שלא יגיע ל-3% או יעבור את הרמה הזו, כי זו הרמה שמטרידה את גופי הדירוג הבין לאומיים. כך לא מנהלים כלכלה, כך מוכרים אשליות.

ואם זה לא יילך על ידי העלאת הגירעון באופן יזום, שר האוצר יכול לשלוף את הקלף השני, ולהתניע פתרונות חד פעמיים בשביל לסתום את החור שבהכנסות המדינה. למשל, ללחוץ על הפיס והטוטו ולחלוב אותם בכמה מיליארדי שקלים (נניח, 1-2 מיליארד שקל) מהכסף הרב שחונה בקופה של שני הארגונים. במשרד האוצר מתכננים במקביל גם לשים את היד על הכסף של חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון) ולחלוב משם עוד כמה מיליארדים בשנים הקרובות בדרך יצירתית כלשהי (מהלך כזה יהיה לא פשוט שכן מדובר בחברה שהיא שותפות בין מדינת ישראל לבין איראן, וכבר היום מתנהלת בוררות בינלאומית שכן האיראנים טוענים שישראל חייבת לה מיליארדי דולרים מהחברה).

אבל פתרונות כאלה הם חד פעמיים. אפילו אם הם יפתרו את הבעיה בשנה הבאה, הבעיה תצוף מחד בשנת 2018 וכחלון יידרש אליה מחדש. ככה זה, בעיות מבניות שמסרבים להתמודד איתן ורק רוצים להטליא מעליהם איזה טלאי צבעוני סופן שהן שבות מחדש.

ולמרות הדברים האלה, בכל זאת צריך לשים על השולחן סייג חשוב, שעשוי לשחק לטובתו של שר האוצר ולהפוך את כל תסריט האימים הזה לבלתי רלוונטי ולא נכון - אם הפחתת שיעור המסים תעודד את הצמיחה בשיעור כזה שההכנסות ממסים שמגיעות לקופת המדינה לא יקטנו, אלא אפילו יגדלו ויקזזו על אובדן ההכנסות המיידי. זה בהחלט אפשרי בתיאוריה, אבל בנקודה זו בדיוק אנחנו מגיעים לבעיה השלישית בניסוי של כחלון.

לפי הגישה של כחלון, הפחתת המסים תתניע את הכלכלה. הורדת 1% במס הכנסה לאנשים עם רמת הכנסה של 12 אלף שקל בחודש תשחרר להם עוד 120 שקל שאיתם הם יוכלו לצרוך יותר. הצריכה הזו גם תכניס קצת כסף לקופת המדינה (בגלל המע"מ), אבל בעיקר עשויה להתניע את הכלכלה ולעזור למשק להתמודד עם ההאטה בצמיחה. כי אם קונים יותר, צריך לייצר יותר, להעסיק יותר עובדים וכיוצא באלה. זה גם ההיגיון שעומד מאחורי הרצון של כחלון להפחית את שיעור מס החברות.

רק שיש בעיה אחת עם התיאוריה הזו שעלולה להפוך אותה ללא נכונה: המחאה החברתית. מאז המחאה החברתית דפוסי הצריכה של הצרכן הישראלי השתנו באופן בסיסי. נתוני חברת סטורנקסט, שעוקבת אחרי המכירות של כל המוצרים שיש להם ברקוד (כלומר, ברשתות השיווק והפארם), מראים שהצרכן הישראלי קונה פחות באופן עקבי מאז שנת 2013.

השינוי הזה חל בעקבות המחאה החברתית. לקח למחאה שנה ומשהו להטמיע את השינוי התודעתי שנוצר, אבל מרגע שזה קרה, המכירות ירדו. והמכירות ירדו לא כי לצרכן הישראלי יש פחות כסף בכיס (למעשה, ההיפך הוא הנכון, כי שכר המינימום עלה בשנים האחרונות ולכן גם השכר הממוצע), אלא משום שהצרכן הישראלי נעשה נבון יותר.

חברות המזון, למשל, מדווחות כי הצרכנים קונים פחות מוצרים במבצעים, קונים כמויות קטנות יותר ומשלימים בהמשך השבוע את מה שצריך במקום לקנות קניה גדולה ולזרוק חצי כשמתקלקל (כפי שהיה בעבר), משווים מחירים באופן אגרסיבי יותר, ועוברים למזון בריא יותר שגם עולה פחות וגם צריך לצרוך ממנו פחות.

לכן, אם כחלון בונה על תוספת של 120 שקל בחודש לעובד שתתניע את הכלכלה ותגדיל את הצריכה הפרטית, ייתכן שהתיאוריה הזו שהיתה נכונה בעבר כבר אינה רלוונטית לצרכן הישראלי של 2016. בסופו של דבר, מדובר בהימור של כחלון. הוא עשוי לעבוד, ואז כולנו נמחא לו כפיים - אחרי הכל, כולנו נשמח לשלם פחות מסים - אבל הוא עלול להיגמר בפיאסקו שנשלם עליו הרבה יותר בסופו של דבר.

אם הפחתת המסים הזו תיכשל, סופה יהיה בהעלאות מסים (לא רק של המסים שהורדו, אלא גם של המע"מ למשל), בקיצוצים תקציביים (כי אם אין מספיק מסים בקופה אי אפשר לממן את כל ההוצאות של הממשלה וצריך לקצץ) ואולי אפילו בפגיעה בדירוג האשראי של ישראל.