זכייה למטרות רווח

פורטוגל - אלופת אירופה - היא מדינת כדורגל בכירה באירופה כבר הרבה שנים. השקעה מאסיבית באקדמיות כדורגל, בעיקר בספורטינג ליסבון, בנפיקה ופורטו, הובילה לכך שהמדינה מייצרת ומייצאת כדורגלנים בכירים רבים, ביניהם כריסטיאנו רונלדו, אולי הכדורגלן הטוב ביותר ביבשת.

צריך להבין. באקדמיות הללו משקיעים מיליונים במטרה להרוויח מאות מיליונים ממכירת השחקנים. מאמנים בכירים עובדים עם ילדים והמועדונים מעניקים לצעירים את ההזדמנויות בקבוצות הבוגרות בגיל צעיר. זה נעשה בעיקר בגלל שפורטוגל לא יכולה להתחרות מבחינת הכנסות עם הליגות הבכירות, ושוק העברות מצמצם את הפערים הללו.

במקביל, ההתמקדות הזו בייצור וייצוא שחקנים הובילה לכך שפורטוגל היא גם אימפריית שוק העברות האפור. לאורך שנים אחוזים מזכויות הכלכליות של אותם שחקנים נמכרים לסוכנים ומשקיעים מכל העולם שמחפשים תשואה מהירה מהקריירה שלהם.

ז'ורג' מנדס, סוכן השחקנים הבולט בעולם, הוא אחד מהמתווכים בשוק השחקנים המפוקפק הזה. השורה התחתונה בשוק הזה היא ששחקנים בני 16 מקבלים חוזה מקצועי ומתחילים לעבוד עבור המשקיעים בהם, שלעיתים קרובות גם שולטים בגורלם של אותם שחקנים.

פורטוגל הפכה עם השנים למרכז העברות "צד שלישי" שכיום כבר לא חוקיות, אך עדיין מתקיימות דרך קבוצות וחברות קש.

הזכייה ביורו היא סוג של ניצחון לשיטה המפוקפקת הזו של השקעה בילדים למטרת רווח. היא גם ניצחון לשיטה המפוקפקת של היורו עם 24 נבחרות. יורו, שבו האלופה יכולה לסיים את שלב הבתים ללא ניצחון, במקום השלישי, לעלות לשמינית הגמר, לנצח רק משחק בפחות מ-120 דקות ועדיין לזכות בתהילת עולם.

יש להזכיר כי הטורניר הזה הוגדל, והפורמט עוות על ידי הנשיא לשעבר (והמושחת), מישל פלאטיני. הוא עשה זאת כדי לזכות בקולות ההתאחדויות הקטנות בבחירות.

הפורטוגלים, רובם שחקנים שגודלו למטרות רווח, ניצלו פורמט שנועד למטרות רווח פוליטי. וזה מעט מדכא כשחושבים על זה ככה.