טסלה ואלון מאסק ממשיכים להסתבך

היבריס ומחירו

לפני כחודשיים, רכב של טסלה שנסע במצב נהיגה אוטומטית עשה תאונה והרג את הנהג שלו. החברה הסתירה את המידע מהציבור כמיטב יכולתה, וכשהוא נחשף יצא המנכ"ל הגאון בעיני עצמו, אלון מאסק, בשורה של ציוצים פסיביים-אגרסיביים. בינתיים, עוד רכב של טסלה היה מעורב בתאונה, ואתמול הגיעו דיווחים גם על רכב שלישי שהיה מעורב בתאונה כזו. מתקלה אחת לפני שבועיים, יש לנו כבר שלושה מקרי הרג בזמן קצר – והשאלה החשובה היא מה המשקל הסטטיסטי של המספר הזה ביחס למספר רכבי טסלה שמפעילים את מערכת הנהיגה האוטומטית. טסלה עצמה מודה שהמערכת היא "במצב בטא", אבל זה לא הפריע לה לאפשר ללקוחות לסכן את עצמם.

יש בפרשה הזו משהו מסריח מעבר לעובדה שטסלה נתנה לאנשים כלי שהרג אותם: בזמן שהחברה הסתירה את התאונה הראשונה מהציבור, היא מכרה מניות בשווי שני מיליארדי דולרים. עכשיו, הרשות לניירות ערך של ארה"ב בודקת האם בוצעה כאן עבירה כלפי המשקיעים. ההנחה המקובלת היא שאם המשקיעים של טסלה היו יודעים שהרכב שלה היה מעורב בתאונה, מחיר המניה היה יורד – בוודאי אם טסלה היתה מוכרת כמויות גדולות של מניות.

אז בנוסף לרשלנות קטלנית, טסלה ומאסק חשודים עכשיו גם בקנוניה נגד המשקיעים שלהם. מצד שני, ההנחה שיש פה קנוניה נשענת על ההנחה שמשקיעי טסלה הם קהל רציונלי שיודע לחבר בין תאונות ובין ירידת הערך המתבקשת. לא בטוח שזה המצב: שלשום, פרסם מאסק ציוץ על כך שיש לו "תוכנית על" חדשה. הוא לא פרסם מילה מעבר לכך, אבל הציוץ הזה העלה את מחיר המניה של טסלה בארבעה אחוזים. ככה זה: אוויר חם של מנכ"ל לוקח עובדות.

אובר הולכת בדרכה

לפני מספר חודשים, הגיש עורך דין אמריקאי תביעה נגד מנכ"ל אובר, טראוויס קלאניק, בטענה שקלאניק מוביל קנוניה לתיאום מחירים. התביעה לא ציינה את אובר עצמה כנתבעת, מסיבה פשוטה: הסכם המשתמש של אובר אוסר על הגשת תביעות נגדה וקובע שכל תלונה תסתיים בבוררות. כמה וכמה בתי משפט כבר זרקו את ההסכם הזה מהחלון, אבל אובר תשמח לשרוף שנתיים בבתי משפט כל פעם מחדש, ולה יש הרבה יותר כסף לעורכי דין.

אבל פה העניינים הסתבכו. היועץ המשפטי של אובר שלח מייל לראש אגף מודיעין איומים גלובליים (כן, לאובר יש אגף בשם הזה) וביקש ממנו בנימוס למצוא פרטים על התובע. ראש אמא"ג פנה מיד לחברת מודיעין אזרחי של יוצאי CIA, וביקש ממנה לברר פרטים על עורך הדין התובע ועל הלקוח שהוא מייצג.

בבית המשפט, הכחישה אובר שזה מה שהיא עשתה – עד שצצו ראיות. כאן, השופט קבע שיש כאן לכאורה ניסיון להונאה ונפתח הליך שני. אובר נאלצה לחשוף המון מיילים, חלקם מביכים; החברה שהיא שכרה הבטיחה למצוא "מידע מזיק למוניטין" של עורך הדין התובע. זה לא בדיוק מה שחברות ועורכי דין אמורים לעשות.

אובר האשימה את חברת המודיעין בכך שהיא חרגה מהמנדט שלה; החברה הזו זרקה את התיק על עובד שלה; העובד אמר שמה פתאום, הוא לא חרג מכלום ובכל מקרה הבוסים שלו לא נזפו בו – ואז ציין בעדינות שאובר השתמשה בשירותיה של חברת המודיעין גם בעוד שלושה תיקים אחרים. עכשיו בית המשפט רוצה גם את המסמכים האלה. ומאחר ונגד אובר יש יותר מ-70 תביעות, אין סיבה טובה לחשוב שזו היתה חברת המודיעין האזרחי היחידה שאובר השתמשה בה.

בדרך, נחשפה העובדה שאובר הצפינה חלק מהתשדורת שלה עם חברת המודיעין בכוונה מפורשת שלא לחשוף את המידע הזה בבית המשפט; בצו בית משפט, היא אולצה לפענח חלק מהתשדורות הללו. בקיצור, התנהלות של קנוניה פלילית יותר מאשר של חברה במיליארדים.

לא שמי שמכיר את ההיסטוריה של החברה הזאת היה מופתע במיוחד.

עד כמה אתם חשופים?

בחודשים האחרונים היתה שורה של פריצות ענק לאתרים גדולים. הפריצה הגדולה ביותר – על כל פנים, זו שנחשפה עד כה – היתה ללינקדאין; פרטיהם של 177 מיליוני

משתמשים (!) נחשפו. בסך הכל, נחשפו בחודשים האחרונים 642 מיליוני חשבונות.

מתכנת בשם פיליפ או'קיף השתמש, בנה כלי קטן בשם Shard (רסיס) שעושה דבר פשוט: אתה מזין לו את הסיסמה, והוא מברר אם היא קיימת בשורה של אתרים חשובים. או'קיף אמר שהוא עשה את זה כדי שאנשים יוכלו לדעת באיזה אתרים שהותקפו הם השתמשו בסיסמה הקבועה שלהם. יפה.

אבל אפשר להשתמש בכלי ההגנתי הזה – הוא מיועד להגן עליך מהאקרים זדוניים - גם ככלי התקפי. האקר יכול לקחת את הסיסמאות שפורסמו מלינקדאין, למשל, ולברר איפה עוד הן רלוונטיות. היום כל אתר כמעט דורש מכם שם משתמש וסיסמה, ולחלק ניכר מהאוכלוסייה אין כוח להמציא ולזכור נתונים ייחודיים לכל אתר, אז הם משתמשים בסט קבוע. הבעיה היא שאם האקר שם ד על אחת הסיסמאות שלך, יש סיכוי סביר שהוא יוכל להשתלט על כל החיים הדיגיטליים שלך.

יש לכם הגנה בסיסית אחת: הגנת האנונימיות. לא מכירים אתכם ועל כן לא מחפשים אתכם. מצד שני, אם מישהו יחליט לתקוף אתכם רנדומלית, אתם חשופים. והמשמעות של הכלי הזה היא שאתם צריכים או מנהל סיסמאות, או סיסמה שונה לכל אתר. במשחק הקבוע בין ההגנה וההתקפה, היתרון – כרגיל – בצד התוקפים.

קצרצרים

1. עד כמה אתם מאובטחים? כפי שאפשר לראות מהאייטם הקודם, כנראה הרבה פחות ממה שאתם חושבים. מצד שני, אתם לא מטרה בולטת. ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר, דווקא כן. קבוצת ההאקרים שפרצה בעבר לחשבון הלינקדין של מארק צוקרברג הצליחה להשתלט על חשבון הוויין של דורסי – סרטוני השש שניות האלה שרצים בטוויטר – ומאחר וחשבון הוויין שלו מחובר לטוויטר, הסרטונים שהם העלו הפכו לציוצים של דורסי. התגובה הנבוכה של טוויטר היתה שהם "לא מגיבים בנושאי חשבונות אישיים מסיבות אבטחה ופרטיות." אהה. נשמע סביר.

 

2. בעקבות מחיקת הסרטון שתיעד את רגעיו האחרונים של אדם שנורה למוות ללא עילה על ידי שוטרים, ובעקבות הניסיון של פייסבוק להסתיר את המחיקה הזו כ"תקלה טכנית", נאלצה החברה להציג מדיניות ביחס למחיקה של סרטונים חיים. עכשיו היא אומרת שהיא לא תמחק סרטונים שמתעדים את מותם של אנשים, אלא אם המטרה שלהם היא ללעוג להם. על כל פנים, זו העמדה שלה עד המשבר הבא. אפשר היה לחשוב שלפני שיוצאים עם כלי כזה, שהחברה נאלצה להודות שהוא כלי עוצמתי משחשבה, תהיה איזושהי אסטרטגיה למצב הצפוי מאוד שבו המשתמשים מתנהגים שלא כצפוי; אבל אולי מוגזם לצפות למחשבה אסטרטגית מחברה שהמוטו שלה היה עד לאחרונה "זוז מהר ושבור דברים".

3. מנכ"לית חברת תראנוס, אליזבת' הולמס, מתכוונת להמשיך ולהחזיק בקרנות המזבח גם אחרי שהתחוור שהחברה הונתה את לקוחותיה, את המשקיעים שלה ואת הציבור, ושלטענות שלה על כך שהיא יכולה לבצע בדיקות DNA מכמה טיפות דם אין בסיס. הממשלה הפדרלית שללה את רישיון המעבדה של החברה ואסרה על הולמס עצמה מלהפעיל, לנהל או להחזיק בבעלות על מעבדה במשך שנתיים; להולמס זה לא משנה והיא מתכוונת להישאר שם עד שיגררו אותה בכוח לכלא. תזכורת שהגבול בין תעשיית ההייטק להונאה קלאסית הוא לעתים דק משנהוג לחשוב.

 

4. חדשות לא נעימות לעמק הסיליקון: במשך שנים הוא מנסה, בהנהגת מארק צוקרברג, לשנות את חוקי ההגירה כך שאפשר יהיה לייבא יותר עובדי הייטק. המטרה, כמובן, היא להוריד את שכרם של העובדים הקיימים. המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, הילרי קלינטון, הבהירה שאם תהיה רפורמת הגירה, היא לא תטפל קודם כל בעובדים שעמק הסיליקון רוצה לייבא אלא בעובדים שכבר בארה"ב – כלומר, המהגרים ההיספנים שחברות ההייטק לא שוכרות. הרפובליקנים מתנגדים לרפורמת הגירה בכלל, כך שנראה שהניסיון להוריד את שכר העובדים נבלם בינתיים.

5. אין פרפרים בגטו, אבל יש פוקימונים באושוויץ. המשחק שכובש את הרשת בסערה, פוקימון גו, מאפשר לך למצוא את היצורים הדמיוניים גם באתר הרצחני ביותר בהיסטוריה. מישהו העלה תמונה של פוקימון שמצא על רקע שלט הסברה במחנה ההשמדה. יש בזה חוסר טעם מסוים, תאמרו, אבל אפשר לראות בזה – אם ממש מתאמצים ומעשנים משהו טוב – סוג של ניצחון של החיים על המוות. או משהו.