חקר ביצועים: השבוע של כחלון, פוקימון והקרפיון

בדרך להורדת מסים

כחלון - יהיה אפשרי לנשום?

גם אם המוטיבציה שלו פוליטית בעיקר, שר האוצר משה כחלון צודק: צריך להוריד מסים. נכון, תיאורטית היה אפשר להשקיע את עודפי התקציב בשיפור מערכת הבריאות או החינוך. אבל השקעות כאלה לא ישפיעו על אחת הבעיות החברתיות הבוערות ביותר: הייאוש של הצעירים ומעמד הביניים. הם מתקשים לחיות פה, שוקלים לעזוב או עוזבים לא בגלל מספר המיטות בבתי החולים, אלא כי פשוט יקר להם, ביומיום. רפורמות שיטפלו לעומק ביוקר המחיה עדיין אין, אבל הורדות מסים יכולות להקל קצת, להגדיל טיפה את הנטו, אולי למנוע העלאות מחירים בענפים שיש בהם תחרות או פיקוח. לא תמיד פופוליזם הוא רע.

מיקי פלד

משה כחלון | צילום: עומר מסינגר

עיוות הפנסיה עוד לא נפתר

סלינגר - לסגור את הבור

במודל הפנסיוני לא חסרות בעיות, ומתברר שגם לא חסרים מי שינצלו אותן. השבוע חשפנו ב"כלכליסט" כי קיבוצים שצריכים לשלם פנסיה הבינו שהם יכולים "לקנות" את הקצבאות דרך קרן פנסיה וכך ליהנות ממעין ריבית שיתקשו למצוא במקום אחר. הסיבה לכך היא העובדה שבחסות משרד האוצר הקצבאות לפורשים באופן כללי מחושבות תוך עיוות מסוים, עם הנחת תשואה של 4% בשנה, תשואה שקשה מאוד להשיג בסביבת הריבית כיום. כלומר הפנסיונרים מקבלים קצבאות לפי תשואות לא קיימות, וכך נהנים מקצבה הגבוהה ב־25% מזו שתואמת את המציאות. התוספת הזאת מגיעה מהחסכונות של חברי קרן הפנסיה שעוד לא פרשו, כלומר העובדים שמשלמים לקרן מדי חודש. עיוות אחד במחשבון האוצר, ובפנסיות של כולנו הבור רק מעמיק. האוצר מודע לבעיה כבר שנים, אפילו מצא פתרון, אבל הוא עוד לא הופעל. לדבר על תחרות זה יפה, אבל נזק משמעותי, מיידי וגדל לכסף שלנו זה עניין דחוף קצת יותר לטיפול.

רחלי בינדמן

המכס ירד, המחירים לא

המכס על הדגים - רווח לא טבעי

"היבואנים והקמעונאים גרפו רווח מהורדת המכס על הדג, וזה אך טבעי", הודתה השבוע פקידת אוצר בדיון בכנסת. בואו נפרק את האמירה הזאת: המכס היה 13 שקל לק"ג דג, ההורדה ביטלה את כולו. הציפייה היתה שהמחיר לצרכן יירד בהתאם, אבל לפי הלמ"ס הצרכן נהנה מהוזלה של כ־5 שקלים בלבד, ורק במקרה הטוב. "הפחתנו במחיר המזון וזה העיקר", אמר השבוע חבר כנסת שנהנה לגזור קופון מהקרפיון. אז לא, זה לא העיקר היחיד. כי מאחורי ה"גרפו רווח" עומדים כ־30 מיליון שקל שעשו יבואני הדגים בשלושה חודשים — יבואנים שחלקם הם גם בעלי רשתות השיווק. זה אך טבעי? רק אם ב"אך טבעי" הכוונה לעוד מהלך שנועד להיטיב עם הצרכנים אבל נהפך למתנה לבעלי ההון. זה אכן נראה "טבעי" במשק הישראלי, וזו בעיה שהאוצר (שלא רק הפסיד את המכס אלא גם שילם פיצוי גדול לדייגים) צריך להתמודד איתה, לא להתייחס אליה כאל עובדה קיימת.

רוני זינגר

צילום: שאטרסטוק

שיאים חדשים בבורסה

וול סטריט - מוקדם לשמוח

אירופה אולי על סף התפרקות, אבל בארצות הברית חוגגים. אחרי שבמשך כשבועיים השווקים מלונדון עד פרנקפורט רעדו, בניו יורק נרשמו לעליות, ומדדי 500 S&P ודאו ג'ונס הגיעו השבוע לשיאים היסטוריים. המגמה החיובית הזאת נובעת משילוב של שני גורמים: שיפור אמיתי במצב הכלכלה, שמשתקף בנתוני המאקרו העדכניים, ודחייה בהעלאת הריבית הצפויה, שהיתה בולמת את השוק (ועל כך האמריקאים צריכים להגיד תודה לאירופה). אבל כשמסתכלים גם על שוק האג"ח, מבינים את חוסר ההיגיון של הבורסה. הכלל אומר ששוק המניות והאג"ח הם מעין תחליפים: המניות יורדות כשהמשקיעים בורחים לאג"ח, שנחשב לבטוח יותר, ואם הן עולות כנראה שהציבור רעב לסיכון. אלא שבחודשים האחרונים יש באמריקה עליות בהשקעה גם במניות וגם באג"ח, שם התשואות כבר מתחת לתחתית של הרצפה. והאנומליה הזאת צריכה להטריד אותנו.

סופי שולמן

אחריות חברתית עאלק

דירוג מעלה - לדעתנו אנחנו אחלה

גם השנה קיים ארגון מעלה כנס חגיגי שבו חשף את תוצאות דירוג האחריות החברתית של עסקים בישראל. בקרב הזוכים בדירוג "פלטינה" המחמיא היתה חברת כוח האדם תיגבור. בקטגוריית יחסי עבודה הציון שלה היה מושלם: 10 עגול. רק שבוע קודם חשפה רחלי בינדמן ב"כלכליסט" כי במשך 14 שנה החזיקה תיגבור סוכנות ביטוח שבאמצעותה גבתה עמלות בהיקף של מיליוני שקלים על חשבון החיסכון הפנסיוני של עובדיה, שהם גם כך מהחלשים במשק. אבל דירוג מעלה מבוסס על שאלון שממלאות החברות עצמן ואינו כולל התייחסות לשכר העובדים ולתנאים שלהם, וכשמעלה לא בודק את מידת הדיוק של הנתונים. חברת השמירה G4S, אגב, שהמנכ"ל שלה מיקי אדיב הוא גם יו"ר מעלה, דורגה השנה כפלטינה פלוס. כך נראה דירוג אחריות חברתית שממומן בידי המעסיקים הגדולים, שאוהבים להיראות חברתיים ומעדיפים שאיש לא יבדוק.

אמיר זיו

אושר חוק העמותות

נתניהו - ממי הוא מפחד

הכנסת אישרה השבוע את חוק העמותות, שמחייב עמותות שנתמכות בידי מדינות זרות לפרסם את מקורות המימון שלהן. הממשלה דחפה את החוק כשהיא מנופפת בגאווה בדגל השקיפות. אותה שקיפות שפוסחת על פעלולי החטיבה להתיישבות יהודית, על התורמים לראש הממשלה או על החשבוניות של המעון הרשמי גויסה כדי לחשוף את הסכנה שנשקפת מעמותות לזכויות אדם, כלומר מגופים חתרניים שמקדמים יוזמות נורבגיות אפלות לחיסול מדינת ישראל. החוק הזה מצטרף למאמץ הכולל של הימין לארגן מחדש את הדמוקרטיה הישראלית. יש המזהים במאמץ הזה את פעמי הפשיזם, ויש הרואים בו עוד הוכחה ליכולתו המופלאה של הראשון לזהות את האיומים האמיתיים. מתברר שהשמאל, הפגר הפוליטי הזה, עדיין חי, בועט ומבעת את חלומותיו של ראש ממשלתנו.

משה גורלי

בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

ראשת ממשלה חדשה

מיי - במלכוד

"אשה בלתי נסבלת", "אשת פלדה" ו"אלופה בניהול משברים" היו רק חלק מהתארים שהוצמדו השבוע לתרזה מיי. הם אפיינו את דרכה הפוליטית עד כה, ששיאה בתפקיד שרת הפנים הנוכחית, אבל קשה להעריך מה יישאר מהם בדאונינג 10. תחת השרה מיי זינק מספר מהגרי העבודה, והיא קבעה סף שכר של 18,600 ליש"ט בשנה למהגרים שירצו להביא לבריטניה את משפחתם (הגבלה שחלה גם על בריטים שנישאו לזרים). מבקריה טענו שהיא הופכת איחוד משפחות לזכות השמורה רק לבעלי אמצעים. השבוע, כשמיי אמרה שתילחם למען מעוטי היכולת ולא קומץ מיוחסים, נראה שגם היא הבינה את עומק ההבדל בין שרת פנים שמנסה להתמודד עם הגירה לבין ראשת ממשלה שמנסה גם לדאוג לפנים, גם לשמור על מעמדה של בריטניה בזירה העולמית, וגם למנוע התחזקות של יריביה מימין. מה עושים עם ההגירה במקרה כזה? כל כישורי הפלדה וניהול המשברים שבעולם נדרשים עכשיו. על הנסבלת נוותר.

תמר טוניק

המשחק החם של הרגע

פוקימון גו - מהפכה בדלת האחורית

זה שנים שעולם הטכנולוגיה טוען שהמהפכה הבאה היא המציאות המוגברת, שמשלבת בין העולם האמיתי לווירטואלי. אבל עד לאחרונה הצרכנים לא השתכנעו, גם כשהתוכנות השתכללו וגוגל המציאה משקפיים. עכשיו זה סוף סוף קורה. זה התחיל ביכולת זיהוי הפנים של סנאפצ'ט, שגרמה לאנשים לתקשר כשעל פניהם מודבקת מסיכת כלב וירטואלית או פרוסת לחם, והחל לבעור השבוע עם ההצלחה המסחררת של פוקימון גו, משחק חדש שבו צריך ללכוד פוקימונים ברחובות הערים. לא רק חובבי המשחקים התלהבו: גם המניה של נינטנדו זינקה ב־23% ביום פתיחת המסחר השבוע. מתברר שמהפכות לא בהכרח זקוקות לגאדג'טים מרשימים או הצהרות בומבסטיות כדי להתממש. לפעמים הן קורות בדרך קלילה יותר, קז'ואלית יותר, אפילו קצת דבילית. ועכשיו תסלחו לי, שמעתי שפיקאצ'ו מתחבא בדיזנגוף סנטר.

דור צח