צילום: רונן אקרמן
"הולך נגד הקהל"
דני רובס מבשל אלבום חדש ומספר על החיבור הלא צפוי עם גרוניך. "יש לי חיבה לאקספרימנטים"
"אחת המשימות המרכזיות שלך כשאתה יוצר אלבום חדש היא ללכת נגד הציפייה של הקהל", אומר הזמר דני רובס, "ללכת בלי לחשוב מה שיגידו עליך". רובס, שמבשל בימים אלה את אלבום האולפן התשיעי שלו, יודע שלרבים מאלו הקונים את אלבומיו והפוקדים את הופעותיו יש "סוג של ציפייה ממני, הרבה מחכים לעוד 'משהו חדש מתחיל' ו'אני לא מפסיק להתרגש ממך'". אבל רובס מעוניין לחדש.
כך מצא את עצמו כותב טקסטים שהם "קצת אנטיתזה למקומות שכולם מבקשים ממך. הרבה פעמים רוצים שתהיה קליל, שתהיה יותר עממי ואני מרגיש בדיוק ההפך, שאני הולך למקומות יותר עמוקים ומפוקחים טקסטואלית. אני גם מוצא את עצמי מקליט במקצבים שלא הכרתי לפני כן".
"פירורים" שיצא לרדיו לא מזמן וכבר מתנגן יפה הוא שיר ראשון מתוך אותו אלבום מתקרב. השיר מדבר על "מישהו שמסתכל על חייו אחורנית, זיכרונות ופירורים, כדי להבין את המקום שהוא נמצא בו. זה לא שיר נוסטלגי בכלל", הוא אומר, "אלא על עונות מעבר. אני חסיד גדול של שירי פול סיימון. סיפור קטן ואנושי שאתה מסיק ממנו המון דברים".
לצאת מנעלי הבית
לרובס (58) יש עדיין "רעב נורא גדול לעשות מוזיקה, לעשות אקספרימנטים, לנסות. אני לא פרנק זאפה, אבל כן רוצה לעשות דברים שיוצאים קצת מנעל הבית החמה שלי, מהמקום שנוח לי". זה כבר כמה שנים שהוא נמצא ברצף פורה של עשייה, אלבום אחרי אלבום. אבל זה לא תמיד היה ככה, איפשהו באמצע שנות התשעים השתבלל לתוך עצמו, כפי שהוא מגדיר את זה, ולא הוציא אף אלבום במשך יותר מעשור.
"אחרי כישלון או שניים בסוף שנות התשעים היתה לי מין הרגשה שאני לא משהו", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי בצורה מודעת שאני צריך להיכנס לתוך עצמי. הופעתי כל הזמן עם הגיטרה בכל מיני מקומות ולא הפסקתי לכתוב שירים, יש לי מאות שירים שנכתבו בתקופה ההיא, אבל לא הרגשתי צורך באלבומים. אני כותב שירים כמו יומן חיים, לא הכל יוצא באלבומים, עד שפתאום משהו מתגבש לכדי אמירה, כשכמה שירים יחד אומרים משהו אחר מבנפרד".
בין העבודה על האלבום לבין הופעות הסולו שלו, המופע "עכשיו זה שנינו" המשותף לשלמה גרוניך ולו רץ כבר שנה וחצי וממלא פעם אחר פעם היכלים גדולים כמו אמפי שוני (שבו תתקיים הופעה שלהם גם ביום שישי הקרוב, 22.7).
המופע בכלל החל הרבה יותר בקטן, בפסטיבל הפסנתר של השנה שעברה, שם "לשלמה יש הרי מקום קבוע", הוא צוחק וטוען שמהפסטיבל "מצלצלים לגרוניך כל שנה". גרוניך שמע שיר של רובס ברדיו, נורא התלהב וביקש להופיע איתו. "החיים בנויים מרגעים קטנים של מזל", הוא אומר. בתחילה רובס מעט חשש: "יש לו שם של פדנט יקה שמרביץ על היד בסרגל כשאתה טועה בצליל, אבל גיליתי מישהו אחר לגמרי".
"אני קצת דביק"
מה הסוד שגרם לחיבור להצליח מעבר למתוכנן ואף הניב אלבום הופעה משותף? "העולמות המוזיקליים שלנו שונים. גרוניך יותר מתוחכם, יותר שובבי קצת ויותר אפל ממני, ואני קצת יותר דביק. אבל הביחד שלנו מחמיא לשירים של כל אחד מאיתנו. אני רגיל ללבד עם הופעות הגיטרה והוא בדרך כלל לבד עם הפסנתר, אבל יחד זה הרבה יותר מהרכב נגנים, שני אנשים (ורביעיית מיתרים) שנשמעים כאילו הם רידם סקשן ותזמורת שלמה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה