"צריך להגיש יותר תביעות נגד רואי חשבון"

אחד הקשיים בהוכחת מחדל מקצועי הוא הצורך למצוא בעל מקצוע שיעיד בבית משפט נגד קולגה שלו ויחשוף את אחריותו לנזקים כאלה ואחרים. הקושי הזה מוכר במיוחד בשדה הרשלנות הרפואית, רופאים אינם ששים להעיד נגד עמיתיהם. בענף ראיית החשבון, לעומת זאת, הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות התמחות פנימית שעניינה חשיפת הונאות ומחדלים, והיא מכונה "ביקורת חקירתית" או "חשבונאות חקירתית". עם המשרדים המובילים בתחום זה נמנים אלקלעי מונרוב, ברנע ועינב כהן־סלובודיאנסקי. רואה חשבון יצחק סלובודיאנסקי מסביר שמהות עיסוקו היא "לסייע ללקוח למנוע הונאות ומעילות חשבוניות בחברה, וכן לסייע למפרקים לחשוף את תרומת רואי החשבון לקריסת החברה".

לקוח־מפרק כזה שהזמין את שירותיו של סלובודיאנסקי הוא עו"ד איתן ארז, שמונה למפרק הזמני של אור סיטי של יזמית הנדל"ן ענבל אור. ארז הזהיר שיש בהחלט מצב שעורכי הדין ורואי החשבון בפרשה הזו ייאלצו לאוורר את פוליסות הביטוח שלהם, כלומר להתמודד עם תביעות אזרחיות ואולי גם עם אישומים פליליים.

ענבל אור. "הונאת פונזי קלאסית" | צילום: עמית שעל

ניפוח שווי

"הסיפור החשבונאי בענבל אור הוא בגדול ניפוח נכסים במאזן", אומר סלובודיאנסקי. "הונאת פונזי קלסית לכאורה. זה החל בפרויקט בבלי, שבו חתמה על אופציה לרכישת קרקע שלא הצליחה לממש ואיבדה את כספי האופציה ששולמו מכספי רוכשים בפרויקטים אחרים".

בקבוצות רכישה אין חובה לצבוע את הכסף, כלומר לייעד ולהצמיד אותו להתקדמות הפרויקט, וזה מה שאפשר את הדינמיקה התרמיתית לכאורה: "אור היתה מושכת את הרווח מראש לפני שהפרויקט הסתיים", אומר סלובודיאנסקי, ומפנה אצבע מאשימה גם לרואי החשבון: "תפקידו של רואה החשבון הוא לבדוק שכסף יוצא על בסיס התקדמות הבנייה. במקרה של אור בוודאות יצא כסף למטרות אחרות. היא פתחה פרויקט חדש שמימן את הקודם. זה הפונזי. פתאום עצרו לה פרויקטים חדשים וסגרו את ברז החמצן שמימן את הקודמים. בנק המזרחי עצר את האשראי ועצר את הפונזי. היא קיוותה לפרויקט אחד גדול שיממן הכל, אבל שני כוחות משכו אותה למטה, לבור ענקי: גם נעצרו הפרויקטים החדשים וגם לקוחות בפרויקטים קודמים החלו לתבוע את הכספים".

סלובודיאנסקי. "רואי החשבון טוענים שהם שומרי סף בלבד, ולא כלבי ציד. הם מקבלים נתונים מההנהלה, ולא מתפקידם לאמת אותם. אם אתם לא מאמתים, בשביל מה צריך אתכם?" | צילום: אוראל כהן

נדמה שתחום הנדל"ן פרוץ במיוחד למניפולציות חשבונאיות.

"בעיקרון חברות שמועדות לפורענות הן כאלה שיש בהן מקום לשערוכים. חברת בנייה שמחזיקה מלאי של נדל"ן תיקח מעריך שינפח שווי של 800 מיליון ל־1.2 מיליון, ואז יש לך כביכול 400 מיליון שקל רווח שניתן למשוך כדיבידנד על ידי בעל שליטה. וכשהחברה נקלעת לקשיים, מתברר שהכסף הזה חסר בקופה. משיכת רווחי שערוך היא משיכת רווח שהוא על הנייר בלבד".

אף שעניינים חשבונאיים עמדו בבסיס סיפורי הקריסה של אדמה, אור, אורבנקורפ ואורי דורי, מספר התביעות והאישומים נגד רואי חשבון בישראל הוא נמוך. "זה בגלל היעדר חקיקה", מסביר סלובודיאנסקי, "וגם הפסיקה לא נעולה על היקף החובות והאחריות של רואי החשבון. איפה נגמרת האחריות של ההנהלה, ואיפה מתחילה אחריות רואי החשבון. מלבד זאת, לשכת רואי החשבון דואגת לחבריה ומגנה על החיסיון".

בדיקות חפיף

בעניין זה סלובודיאנסקי מציין לטובה את האסרטיביות שגילה בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת חפציבה, כשחייב לראשונה את רואה החשבון למסור למפרק את ניירות העבודה שלו. "איך אפשר להוכיח שרואה החשבון רשלן בלי לראות את הניירות שלו?" תוהה סלובודיאנסקי. "למס הכנסה זה יותר קל. באים עם צו חיפוש וצו תפיסה ולוקחים מה שצריך". סלובודיאנסקי מכיר מקרוב את עבודת מס הכנסה, הוא עבד ברשות המסים וזוכר מוטיבציה גדולה יותר לבוא חשבון עם רואה החשבון.

מה גרם להתעוררות הפעילות נגד רואי החשבון?

"השינוי התפיסתי היה ב־2003, ביוזמת ג'קי מצא שהיה במחלקת החקירות. עד אז פתחו חקירה רק נגד הנישום ולא נגד רואי החשבון. ב־2003 גייסה רשות המסים 20 רואי חשבון צעירים למטרה זו, ואני נמניתי עמם. במשך שנה וחצי השתתפתי אישית בשבע חקירות נגד מייצגים. בארבעה מקרים הועמדו לדין. אלא שהמגמה הזו נקטעה. המייצגים החלו להפעיל לחץ גדול על רשות המסים, במיוחד אחד מהמשרדים הגדולים שעבר שלוש חקירות גדולות. במקביל מצא עזב את מחלקת החקירות. התוצאה היתה ירידה דרמטית בטיפול במייצגים. היום זה קיים בשוליים". הדוגמה הבולטת היא סיפור בנק לאומי והסיוע להעלמות המס בארצות הברית. "פיגוע" מקצועי אדיר, שרק רואי החשבון נחלצו ממנו ללא פגע.

איך רואי החשבון מצליחים לחלץ את עצמם מפרשות כאלה ואחרות?

"הם טוענים שהם שומרי סף בלבד, ולא כלבי ציד. הם מקבלים נתונים מההנהלה, ולא מתפקידם לאמת אותם. אם אתם לא מאמתים, בשביל מה צריך אתכם? שההנהלה תגיש את הדו"ח בעצמה. 20% מהנכסים מהווים 80% מהשווי של החברה. תבדוק את ה־20% האלה, ואז אתה מקטין את הסיכוי לטעות גדולה. תבדקו את הדברים המהותיים. רואה חשבון לא יכול לסמוך רק על מה שאומרים לו".

סלובודיאנסקי טוען כי הסיבות לבדיקות החפיף שמולידות את הטעויות הגדולות הן שכר טרחה נמוך ותחרות גדולה בענף. "מהדו"חות הכספיים של חברה גדולה שקרסה התברר ששכר הטרחה של רואה החשבון היה 106 שקלים לשעה. בתעריף הזה מי שעושים 80% מהעבודה הם מתמחים שאין להם ידע יכולת להתעמת עם ההנהלה. ולמה זה המחיר? בגלל התחרות. מי שיפשפש ויחקור לעומק, הלקוח יעזוב אותו לטובת רואה חשבון אחר".

לסלובודיאנסקי משנה סדורה לשיפור המצב: אכיפה חזקה מצד אחד, העלאת שכר הטרחה מצד שני. "כדי להתגבר על הבעיה יש לפעול בשלושה מישורים: קביעת נורמות עונשין נגד רואי חשבון שביקורתם רשלנית, העלאת שכר הטרחה ופיקוח רגולטורי. רק צבר של תביעות יגרום לרואי החשבון להפנים את אחריותם, ולהתייחס לעבודתם במלוא הרצינות והאחריות".

נראה שאתה עובד חזק נגד המקצוע שלך?

"אני עובד בעד הלקוח. לפעמים הלקוחות שלנו הם עורכי הדין, ולפעמים אנחנו יוצאים נגד רואי החשבון. ככל שהטעות יותר גדולה יש חזקה לרשלנות ולעצימת עיניים".