צעירים ומופסדים, שוב

ושוב, הדור הצעיר יצא מופסד במאבק פוליטי. תוצאות משאל העם בבריטניה הן תזכורת נוספת לקרע שנפער בין השתייכות פוליטית, רמות הכנסה וגזע.

כמעט 75% מהבריטים בגילי 24-18 הצביעו "להישאר", אך נכפה עליהם "לעזוב". וזו רק דרך אחד מני רבות שבה אחרים קובעים את עתידם הכלכלי של דור המילניום ואת זה של ילדיהם.

אני נמצא בשלהי שנות החמישים שלי ואני חושש כי הדור שלנו ייזכר, לבושתנו, כמי שהפסיד את המשחק הכלכלי הזה.

לפני פרוץ המשבר הפיננסי הגלובלי ב־2008, חגגנו עם מינופים והרגשנו שזו זכותינו המלאה להשתמש באשראי שלנו כדי לחיות מעבר ליכולותנו ולצבור סיכונים פיננסיים. הפסקנו להשקיע במנועי צמיחה אמיתיים ואפשרנו לתשתיות שלנו להתפורר, למערכת החינוך שלנו לפגר מאחור ולתוכניות הכשרת העובדים שלנו, להתמסמס.

אפשרנו לתקציב שלנו להילקח כבן ערובה בידי אינטרסים מיוחדים, וכתוצאה מכך, מערכת המיסוי עברה תהליך ביזור אשר באופן מאוד לא מפתיע, הכביד עוד יותר על צמיחת הכלכלה. היינו עדים להחמרה דרמטית באי־השיוויון, לא רק בהכנסות ובעושר, כי אם גם בהזדמנויות.

משבר 2008 אמור היה להיות קריאת ההשכמה שלנו. אך לא כך קרה בפועל. במקום לנצל את המשבר כדי לייצר שינוי, התהפכנו לצד השני והמשכנו כתמול שלשום.

ראש ממשלת בריטניה החדשה, תרזה מיי, בישיבת הממשלה הראשון אתמול | צילום: איי פי

באופן מיוחד, פשוט החלפנו מפעלים פרטיים של אשראי ומינוף, באלה הציבוריים. המרנו מערכת בנקאות שסובלת ממינוף יתר, בהזרקות ניסיוניות של מזומן מצד רשויות שסובלות מהיפראקטיביות מוניטרית. תוך כדי התהליך הזה, הטלנו מעמסה גדולה מדי על הבנקים המרכזיים וסיכנו את אמינותם ואת האוטונומיה הפוליטית שלהם, כמו גם את יציבותם הפיננסית העתידית.

לאחר המשבר, משכנו את החובות מתוך מאזני הבנקים והעברנו אותם למשלמי המסים, כולל העתידיים, אבל כשלנו בתיקון המגזר הפיננסי שחולץ. אפשרנו לאי־השיוויון להעמיק ועמדנו מנגד בעוד צעירים רבים מדי באירופה נכנסו למעגל האבטלה.

בקיצור, לא עשינו די, בלשון המעטה, כדי לאושש מנועי צמיחה, ובכך גם החלשנו את פוטנציאל התפוקה ומשכנו לתוך אזור הסכנה, ביצועים כלכליים עתידיים.

פוגעים באובר וב־Airbnb

כלכלה גרועה באופן טבעי זלגה לתוך פוליטיקה מעורערת, זאת בעוד פלגים גדלים והולכים באוכלוסיה איבדו אמון בממסד הפוליטי, באליטות העסקיות ובדעות המומחים. הקרע הפוליטי שארע כתוצאה מכך, כולל ההתחזקות של תנועות שוליים אנטי־ממסדיות, היקשה עוד יותר על הניסיונות לייצר כלים הולמים של מדיניות כלכלית.

וכדי לזרות מלח על הפצעים, אנחנו מאפשרים עתה הגדלת המגבלות החלות על חברות כמו Airbnb ואובר, מה שיפגע באופן מיוחד בצעירים, הן כיצרנים והן כצרכנים.

אם לא נשנה כיוון ומהר, הדורות הבאים ייאלצו להתמודד עם מוסרות כלכליות, פיננסיות ופוליטיות שיכבידו עליהם עם צמיחה אטית, חובות עתק, מחירי נכסים מנופחים ורמות מדאיגות של אי־שיוויון וקיטוב פוליטי. למרבה המזל, אנחנו מודעים לבעיה המתעצמת ומודאגים מהשלכותיה ויש לנו תחושה טובה כיצד ליצור את שינוי הכיוון המתבקש.

אוטובוס מחנה העוזבים מותג מחדש, שלשום בלונדון. תנועות שוליים התחזקו | צילום: גטי אימג'ס

בהינתן תפקידה של החדשנות הטכנולוגית, אשר חלק גדול ממנה מובל על ידי הנוער, גם לשינוי קטן עשויה להיות השפעה משמעותית מאוד על הכלכלה. באמצעות מדיניות ברורה יותר, נוכל להפוך מעגל אכזר של קיפאון כלכלי, חוסר ניידות חברתית ותנודתיות של השוק, למעגל יעיל של צמיחה כוללת, יציבות פיננסית בת־קיימא ובהירות פוליטית רבה יותר. מה שנדרש, באופן מיוחד, זו התקדמות בו־זמנית לעבר רפורמות מבניות תומכות צמיחה, ניהול טוב יותר של ביקושים, טיפול בכיסי חובות מנופחים ושיפור מסגרות העבודה המדיניות ברמה האזורית כמו גם הגלובלית.

רק שליש הגיעו לקלפיות

בעוד השינויים הם רצויים מאוד, הם יתממשו רק אם לחצים מבניים משמעותיים יופעלו נגד פוליטיקאים. אם להתנסח בפשטות, מעט מאוד פוליטיקאים יפעלו לקידום שינויים שיבטיחו יתרונות ארוכי טווח, אך יסבלו מבעיות קצרות טווח. במקביל,

ציבור הבוחרים המבוגר יותר שתומך בהם, יתנגד לכל שינוי משמעותי של זכויותיו, ואפילו יפנה למנהיגים פופוליסטים ולפתרונות פשטניים באופן מסוכן, כמו הברקזיט, אם הם ירגישו כי מעמדם נמצא בסכנה.

למרבה הצער, הדור הצעיר מפגין מעורבות דלה מדי בפוליטיקה, גם כשזה מגיע לנושאים שישפיעו באופן ישיר על רווחתם שלהם ועל זו של ילדיהם. אכן, שלושה רבעים מהבוחרים הצעירים בבריטניה תמכו ב"להישאר" במשאל העם, אבל רק שליש מהם הגיעו לקלפיות. בניגוד לכך, שיעור ההשתתפות במשאל העם של בני 65 ומעלה עמד על יותר מ־80%. אין ספק, כי היעדרו של הדור הצעיר מהקלפיות הביא לכך כי הדור המבוגר הכריע, זאת כאשר העדפותיו ומניעיו שונים.

בני דור המילניום צברו באופן מרשים כוח רב באופן שבו הם מתקשרים, מתניידים, כורים מידע, מאחדים משאבים, מנהלים תקשורת מול עסקים, והרבה תחומים אחרים. עתה הם חייבים לצבור כוח משמעותי יותר בבחירת הנציגים הפוליטיים שלהם ובכך שיגרמו להם לקבל אחריות על מעשיהם. אם לא יעשו כך, הדור שלי ימשיך למנף את עצמו ללא הכרה, על חשבון עתידם.