ליצמן היכה על חטאו, אך לא דאג להבטיח שלא יקרה שוב

שר הבריאות יעקב ליצמן בישר אתמול בחגיגיות כי סיכם עם האוצר על הגדלת התוספת השנתית לסל הבריאות מ־300 מיליון שקל ל־550 מיליון שקל בחמש השנים הקרובות, והגדיר אותה כ"תיקון עוול היסטורי על הוצאת תרופות מצילות חיים מהשב"נים (הביטוחים המשלימים של קופות החולים — ס"ק) בעשור הקודם". ומי כמוהו יודע. שהרי הוא בעצמו חתם לפני תשע שנים על ההסכם מול האוצר שיצר את העוול.

תרופות מצילות חיים הן תרופות שבעיקרן משפרות את מצבם של חולים במחלות קשות, כמו סרטן. מדובר בתרופות יקרות מאוד שלרוב נשענות על פיתוחים מודרניים ויחסית חדשים, דוגמת הדור החדש של תרופות ביולוגיות. ליצמן, שהיה חבר ועדת הכספים בכנסת ב־2007, הגיע אז לדיל עם האוצר, שבמסגרתו הוא יאשר את האיסור על קופות החולים למכור ביטוח לתרופות מחוץ לסל הבריאות הציבורי דרך הביטוחים המשלימים שלהן, ובתמורה הסל הציבורי יגדל מ־300 מיליון שקל בשנה ל־450 מיליון שקל במשך שלוש שנים.

אלא שהתוספת המלאה שרדה בדיוק שנה אחת, ומ־2009 התכווצה בהדרגה עד לרמה הישנה שלה. כך שהציבור נותר קירח מכאן ומכאן — סל הבריאות לא גדל כמובטח והתרופות מצילות החיים יצאו מחוץ לביטוחים המשלימים. כתוצאה מכך, חולים רבים נאלצו להישען על הביטוחים הפרטיים במקרה הטוב או לממן את התרופות היקרות מכיסם האישי במקרה הרע.

אלא ש"תיקון העוול" שנעשה שלשום הוא חלקי בלבד. אף שסל הבריאות זכה לתוספת נאה, שספק אם שר אחר היה מצליח להשיג, ליצמן קיווה להרבה יותר, וגם דאג להבהיר את זה לאורך כל הדרך — לכלול שוב תרופות מצילות ומאריכות חיים בתוך הביטוחים המשלימים, כדי למנוע חזרה על העוול בעתיד. ובקרב הזה שר הבריאות הפופולרי רשם הפסד קטן.

התנגשות עם הרופאים

ליצמן ואנשי האוצר הודיעו אתמול גם על כוונתם להגביל את עבודתם של מנהלי מחלקות בשוק הפרטי, כדי לגרום להם להקדיש את זמנם המקצועי לעבודה בבתי החולים הציבוריים — מהלך, שבניגוד להגדלת סל הבריאות, קשה לומר כי נעשה בצורה מסודרת ומתוך מחשבה על התמונה המלאה.

גם מי שנמצא בלב המגעים מודה כי התוכנית לא ממש אפויה עדיין. מעל המהלך, פרי יוזמת אנשי האוצר וכחלון, מרחפים סימני שאלה גדולים. למשל, האם מנהלי המחלקות העתידיים (על הנוכחיים ההגבלה לא תחול) לא יוכלו להמשיך לייעץ במסגרת השב"ן? האם ייקבע מנגנון תמריצים, כך שמי שיעבוד יותר במערכת הציבורית, יקבל יותר? האם התוספות באמת יוכלו לפצות על מה שהרופאים מרוויחים כיום או שיתהווה מצב שבו רופאים יעדיפו שלא להתקדם למנהלי מחלקות כדי לא להיפגע כלכלית?

יעקב ליצמן | צילום: אוהד צויגנברג

המהלך גרר, כצפוי, תגובות נזעמות ואיומי שביתה מצד יו"ר ההסתדרות הרפואית (הר"י) ד"ר ליאוניד אידלמן, שדאג להזכיר שהרופאים נמצאים תחת חוזים קיבוציים. בתגובה מיהרו משרדי האוצר והבריאות להבהיר כי הנושא יידון בשיחות שמתקיימות בימים אלו מול הר"י ונציבות שירות המדינה.

מנגד, כבר עכשיו התוכנית מגלמת גם בשורה טובה בעבור המנהלים. אומנם הם לא יוכלו לעסוק בניתוחים פרטיים ולהרוויח בחמישה ניתוחים באסותא שכר חודשי של מנהל מחלקה, אבל הם יהפכו לאנשים החזקים ביותר בבית החולים — בהנחה שהם יוכלו עדיין לתת ייעוץ פרטי (אפשרות שתידון במגעים העתידיים). זאת משום שמתוקף תפקידם כרופאים מייצעים, המטופלים הפרטיים שלהם יבקשו מהם להמליץ על מנתח — כך שהם יהיו מי שיקבעו אילו מנתחים בבתי החולים הציבוריים יעשו הרבה מאוד כסף במערכת הפרטית. מעמד מנהל המחלקה לפיכך יהיה של המוציא והמביא. מי שיהיה מוכן לוותר על כסף בשביל אגו, ימצא את עצמו בתפקיד מושלם.

איך יושפע הציבור?

ובסוף, כמובן, ניצב צרכן שירותי הבריאות ושאלת מאות מיליוני השקלים שיתווספו לסל: האם ההיטל שיושת על ביטוחי הבריאות הפרטיים ועל הביטוחים המשלימים יתגלגל בחזרה למבוטחים? ואיך יושפעו, אם בכלל, הביטוחים המשלימים?

לאנשים שמאחורי התכנית היה חשוב לציין שהפרמיות שהציבור משלם בעבור השב"ן והביטוחים הפרטיים לא יזנקו. ליצמן עצמו הדגיש אתמול בדיון שנערך בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת כי עבור המבוטחים "לא יעלה שום מחיר". כלומר, שאת מאות המיליונים שיועברו מהמערכת הפרטית לציבורית יספגו הקופות וחברות הביטוח.

במשרדים אוהבים להזכיר כדוגמה שירותים יחסית זניחים בשב"ן שיבוטלו, כמו רכיבה טיפולית. מי היה מתעקש על טיפול כזה, כשחיי אדם נמצאים על הפרק? כנראה שאף אחד ובצדק. אבל מה אם זה לא ייעצר כאן? החשש הוא שזכאויות נוספות יתבטלו בהמשך הדרך, טיפולים יקוצצו ועלות ההשתתפות העצמית תזנק.

קשה להאמין שלמהלך גדול שכזה, שצפוי להיבחן לאורך תקופה ארוכה של חמש שנים, לא תהיה השפעה על כ־75% מהציבור שמבוטח בביטוחים המשלימים. וכש־200 מיליון שקל מהתוספת צפויה להגיע מהיטלים על קופות החולים וחברות הביטוח, קשה שלא להניח שלפחות חלק מהסכום לא יגולם בעליות מחירים לצרכן.

המדינה רוצה לחזק את מערכת הבריאות הציבורית בצדק, לאחר שנים שכוחה כורסם בהדרגתיות על ידי המערכת הפרטית. אבל מוטב היה כי בנושא כל כך חשוב כמו בריאות, במקום להשית היטלים סיבוביים, שבסוף עוד יגיעו לצרכן, היה היתה פשוט מכניסה יד לכיס.