חקר ביצועים: השבוע של לב לבייב, אמיר הסל ופיפה מידלטון

"בדיקה" ולא "חקירה"

נתניהו הנחת סלב

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הסביר השבוע מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא רק בגדר "נבדק" ולא "נחקר": כשיש חשד סביר, אמר היועץ, חוקרים גם ראש ממשלה, אבל אם הדברים לא מסתמנים כחשד סביר רק בודקים. אנו אמורים לסמוך על היועץ שענייני נתניהו כפי שהם עולים מהחומרים (שנבדקים) עדיין אינם מעלים חשד סביר. ובכל זאת, הבדיקה שמגבשת את הכיוון — לסגירה או לחקירה — היא חקירה לכל דבר, שכובסה ושונמכה לכדי "בדיקה" כדי להגן על בכירי השלטון מפני ההשלכות המטרידות שכרוכות ב"חקירה". את הנחת הסלב הזאת המציאו קודמיו של מנדלבליט, כלומר היא נכנסה לשימוש כשראשי ממשלה החלו למנות יועצים כלבבם. נותר רק לקוות שההנחה מוגבלת לתחילת הבדיקה, ולא מתפרשת גם על תוצאותיה.

משה גורלי

בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

מעבר מפתיע בעולם הפנסיה

הסל פרצה קוראת

חוקים שמגבילים את האפשרות להרוויח מזמינים קומבינות שמוצאות את הרווח במקום אחר, ולכן מחייבים חשיבה יצירתית כדי לסתום את כל הפרצות האפשריות. גם בחוק להגבלת שכר הבכירים יש פרצות כאלה, והשבוע נרשם מימוש דרמטי של הבולטת שבהן. אמיר הסל, מנהל ההשקעות של כספי הפנסיה של הראל, עוזב את החברה בגלל הגבלת השכר, ויקים קרן השקעות פרטית שבה, כנראה, הראל עצמה תהיה מעורבת כמשקיע עוגן. כך במקום לנהל את החסכונות הפנסיוניים מתוך הראל הסל ינהל אותם מבחוץ. החוסכים שעד עכשיו קיבלו את שירותיו בדמי הניהול הרגילים ישלמו מעתה גם "הוצאות ישירות": דמי ניהול נוספים המשולמים למנהלים חיצוניים. להראל אין מה להפסיד, הסל בטח ירוויח, רק החוסכים ישלמו יותר. אם באוצר לא סתמו את הפרצה הזאת מראש, ראוי שיסתמו אותה בדיעבד, ויאסרו לחלוטין גביית דמי ניהול נוספים על ניהול השקעות חיצוני.

רחלי בינדמן

שינויים ברשות ההון

סלינגר - שמו לה ברקסים

מהלך זריז, בדקה ה־90, של סגן שר האוצר יצחק כהן וח"כ אלי כהן הוביל השבוע לכך שהרשות החדשה לפיקוח על שוק ההון תפקח רק על חברות הביטוח, לא על בתי השקעות ועל חברות האחזקה של חברות הביטוח, כפי שביקשה דורית סלינגר. כמו כן קבעו כי הרשות, שסלינגר מקימה ותעמוד בראשה, לא תוכל לאכוף את תקנות סולוונסי 2, הנוגעות להון העצמי של חברות הביטוח, בתוך שנתיים, אלא בפרק זמן ארוך יותר. סלינגר מתפארת ברפורמות בתחום הבריאות והפנסיה, ובצדק — הן נעשו לטובת הציבור. אבל על הפלטפורמה הזאת היא מנסה כל הזמן להגדיל את הסמכויות שבידיה, גם תוך כניסה למגרשים של רגולטורים אחרים (רשות ניירות ערך) וגם על חשבון הכנסת (בתקנות עוקפות חקיקה). ריכוז כוח כזה הוא בעייתי, וטוב שכהן את כהן עצרו אותה.

גולן חזני

מכירת בזק של אפי פיתוח

לבייב מה הוא יודע

ללב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל, נמאס מהמוסדיים. הוא הרי כבר עשה איתם הסדר חוב, שבדיעבד התברר כאחד הנדיבים בשוק וגרם לו להרגיש שיצא קצת פראייר בהשוואה לאחרים. בדיעבד התברר גם שמאות מיליוני השקלים שלבייב הזרים לא הספיקו כדי לאושש את אפריקה, והנה אנחנו בפתחו של הסדר נוסף. והפעם הוא רוצה לחתוך מהר, ולשם כך, התבשרנו השבוע, הוא קונה מאפריקה את מניותיה באפי פיתוח, זרוע הפעילות ברוסיה. כך הוא מצד אחד מזרים חצי מיליארד שקל לחברה, ומצד אחר מחזק את אחיזתו בנכסים ברוסיה, ובראשם קניון אפימול במוסקבה. הקניון סובל מחולשה ניכרת על רקע המשבר הכלכלי במדינה, אבל המלחמה שניהל עליו לבייב מול מחזיקי האג"ח ומול הבנק המלווה ברוסיה מלמדת שכנראה הוא יודע משהו שאנחנו לא. או שאולי מדובר רק במהלך של אגו, שהוא עוד ישלם עליו ביוקר.

סופי שולמן

לב לבייב | צילום: עמית שעל

ספירת ימי המחלה שונתה

ברוש אטימות

לפעמים הילד חולה יותר מיום־יומיים. כדי לא להפסיד יותר מדי כסף, בהתחלה נשאר איתו ההורה שמרוויח פחות. קוראים לו אמא. מתישהו מתחלפים. אבל ספירת ימי מחלת הילד מתחילה מחדש, ועכשיו תור אבא להפסיד שני ימי שכר על שלושת הימים הראשונים של חופשת המחלה. חוק חדש מסייע מעט: הספירה לא תפוצל בין ההורים. מה חושב נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש על הצ'ופר המדהים הזה, שכולו כיף חיים? "צריך לוודא שההורים לא עושים יחד חפלה עם הילד". חפלה. אכן, מדינת ישראל מעודדת שתי מסורות שכבר לא מקובלות במערב: להוליד הרבה ילדים ולעבוד המון שעות. ואיך קוראים למי שמנסה להסתדר בצבת הבלתי־אפשרית הזאת? רמאי שרק רוצה קריוקי לוהט עם ילד קודח מחום.

אורי תובל

סופטבנק מתרחבת

תאגידי טכנולוגיה עידן התמנונים

כולם יודעים שאלפבית, החברה־האם של גוגל, פועלת בהרבה מאוד תחומים, מחיפוש ברשת עד הארכת תוחלת החיים. רבים גם מכירים את התמנון של עליבאבא, שהתפרסמה בזכות אתרי הקניות אבל השקיעה בעוד אינספור ענפים, מדייטינג עד חברת הדואר של סינגפור. תאגיד סופטבנק היפני, ששוויו כ־60 מיליארד דולר והוא גם בעל המניות הגדול בעליבאבא, נשאר איכשהו מחוץ לרדאר, למרות השקעותיו בסלולר, רובוטיקה, שידורים חיים ועוד רשימה ארוכה. השבוע זה השתנה כשהחברה הודיעה על השקעת 32 מיליארד דולר בקניית ARM הבריטית, ששולטת באופן מוחלט בעולם השבבים לסמארטפונים. זו עוד עדות לתהליך שעובר עולם הטכנולוגיה בשנים האחרונות: מחברות שמצטיינות בדבר אחד לתאגידי ענק שרוצים לשלוט בתחומים רבים ככל האפשר. הדרך שבה כל תאגיד כזה יצליח לשמור על תרבות הסטארט־אפ והחדשנות שלו תקבע אם מדובר בהתבגרות או באיבוד כיוון.

דור צח

אירוסים בממלכה

חתונת זהב - מה שלא ישתנה

פיפה מידלטון, אחותה של הדוכסית קייט מידלטון, נענתה השבוע להצעת הנישואים של ג'יימס מתיוז, וקיבלה טבעת יהלום בשווי 200 אלף ליש"ט. מתיוז הרוויח הון עתק מקרנות גידור והשקעות נדל"ן בלונדון, אותו ענף שנכנס לקיפאון בעקבות הברקזיט. ובעוד הזוג הצעיר חוגג, ראשת הממשלה תרזה מיי הטיפה השבוע לחברי הקבינט שהגיעה העת לדאוג למעמד האנשים העובדים, ונפגשה עם אנגלה מרקל ופרנסואה הולנד כדי לדון בפרטי הברקזיט שאמור להועיל לחיזוק אותו מעמד. אבל דווקא החגיגה התקשורתית סביב האירוסים של מידלטון מציגה את ההבנה העגומה, שגם אחרי הברקזיט יש כמה דברים שלא ישתנו: סיפורי נסיכות, פערים מעמדיים והבטחות סרק של פוליטיקאים.

תמר טוניק

פיפה מידלטון | צילום: א פי אי

האפליקציה ממשיכה לדהור

טירוף הפוקימון גו בעצם זה לא נורא

מאות אנשים, מבטי רובם נעוצים בסמארטפון שלהם, עצרו השבוע את התנועה בשדרה החמישית בניו יורק, זינקו מתוך מכוניות, התנגשו ודחפו ושעטו אל הכניסה לסנטרל פארק. העילה: וופוריון, סוג של פוקימון נדיר, הופיע לרגע על מסכי האפליקציה פוקימון גו. קטע הווידיאו שתיאר את הנהירה הותיר אותי, מי שלא שיחק באפליקציה אפילו דקה ולא מצא בה כל עניין, המום. כן, זה נראה הזוי לגמרי, עיסוק לחסרי חיים, אבל בו בזמן כל האירוע גם נראה מלא חיים. יש בעולם כרגע כמה וכמה מיליוני אנשים מכל גיל וצבע שמוצאים שמחה רגעית ביציאה אל המרחב בחיפוש אחר יצורים מצוירים. בדרך הם פוגשים אחרים, עם חיוך מסגיר של ילדים שמחביאים סוד משותף, ומצליחים לאחוז לרגע באיזו תחושה של הישג, כזאת שכבר קשה יותר להגיע אליה בעולם העבודה המודרני או בחיים האישיים התובעניים. אולי אפילו חוזרת אליהם איזו תחושת מסוגלות שקצת דהתה. ויש תקווה, ויש עתיד פתוח מלא עוד פוקימונים. כמה רע זה כבר יכול להיות.

רון גורדון