פרשת המיילים החדשה של קלינטון

פריצה עם ערך אסטרטגי

הבחירות לנשיאות ארה"ב ייערכו בתחילת חודש נובמבר, ומצבה של הילארי קלינטון לא טוב. היא סובלת, כתמיד, מפער התלהבות חמור. כלומר, אנשים אולי יצביעו לה, אבל יעשו זאת בחוסר חשק. הם לא יתנדבו והם לא יעשו מעבר לנדרש. כל ההתלהבות נמצאת בצד השני. בסוף השבוע הציגה קלינטון את סגן הנשיא שלה, עוד צנון, והיא עומדת להיכנס לשבוע של ועידת מפלגתה. זה אמור היה להיות שבוע הנסיקה שלה.

קלינטון. במפלגה עשו הכל כדי שתבחר למועמדת | צילום: אימג'בנק, Gettyimages

ואז באה הדלפה של וויקיליקס של כמות עצומה של מיילים של המועצה הלאומית של המפלגה, ה-Democratic National Council. הם מעידים על כך שה-DNC פעלה לטובת קלינטון לאורך הקמפיין מול סנדרס, היא הפיצה מסרים שנועדו לשכנע את סנדרס לפרוש, ולפחות במקרה אחד, נשלח מייל שתהה איך לנצל את אמונתו היהודית של סנדרס כנגדו בקרב בוחרים בדרום. במילים מנומסות פחות, השאלה היתה איך להעביר מסר אנטישמי בשריקת כלבים.

ההדלפה אינה מקרית. ראש ה-DNC כבר נאלצה להודיע שהיא לא תופיע בוועידת המפלגה. במקום לדבר על החזון שלה, היא תצטרך להסביר – שוב – מיילים, הפעם של מקורבים שלה. מי שפרץ למחשבי המפלגה הדמוקרטית והוציא את המידע הזה, ביצע התקפה פוליטית אסטרטגית שלגמרי יכולה לשנות את תוצאות הבחירות בארה"ב ולהעלות פסיכי חסר מעצורים לתפקיד שבו יש לו שליטה בנשק גרעיני.

לא ברור מי אחראי להדלפה הזו, אבל במפלגה הדמוקרטית טוענים שמדובר בהאקרים תומכי פוטין, משום שפוטין מעוניין בניצחונו של טראמפ. יכול להיות, אבל לא כל כך משנה: הסוס הזה כבר ברח מהאורווה. מה שמשנה הוא שמידע קריטי, שיכול לגרום נזק רחב, עדיין מוחזק על שרתים שמחוברים לאינטרנט ושאין עליהם הגנה ראויה. מה עוד צריך לקרות כדי שנשנה את התפיסה הזו?

טוויטר ממתינה למחאה הציבורית כדי לתקן

בטוויטר מופצות בשנים האחרונות אלפי תמונות עירום או עירום חלקי של נשים, חלקן קטינות, שצולמו ללא ידיעתן. הן צולמו על ידי כל מיני סוטים במקומות ציבוריים: חופים, תחבורה ציבורית ועוד.

אתם כנראה לא תראו אותן, כי הפצת התמונות הללו מתבצעת באמצעות האשתגים ספציפיים, שמיועדים ליודעי ח"ן. חברת ניתוח שבחנה שני האשתגים מובילים בתחום מצאה שיש כ-35 אלף תמונות שמופצות תחת ההאשתגים הללו בשש השנים האחרונות, עם קפיצה מסיבית באפריל האחרון. רוב מוחלט של כותבי הציוצים הללו ומפיציהם הם גברים; רובם בני 17 ומטה. התמונות נקראות creeper shots – הן היו פופולריות ברדיט, בשעתו – והמפיצים גאים לקרוא לעצמם creepers.

וכרגיל, לא הם הבעיה. הבעיה היא איטיות התגובה או במקרה הזה היעדר התגובה, של טוויטר. למרות תלונות חוזרות ונשנות, טוויטר לא מחקה את ההאשתגים הללו, לא מנעה שימוש בהם, ולא חסמה אף חשבון ששימש להפצת התמונות. אולי עכשיו, כשהנושא מקבל פרסום גלובלי, מישהו בחברה יתעורר - אבל זה די נמאס.

כשפוקימון גויס למלחמת העולם השנייה

כשמדברים על מלחמת העולם השנייה, בדרך כלל שולט הנראטיב שעוצב על ידי הוליווד: החזית המרכזית היא זו שבה כוחות בריטים ואמריקאים נלחמים בנאצים; יש חזית משנית נגד היפנים באוקיינוס השקט; וברקע, יש איזה סכסוך מעומעם בין הנאצים והסובייטים. לא טורחים להסביר לך שזה היה בעצם הסכסוך העיקרי, עם מספר ההרוגים הגדול ביותר. ויש חזית רביעית, שפשוט נעלמת: החזית הסינית.

פוקימון גו. הסינים השתלטו

יפן פלשה לסין ב-1937, הרגה מיליוני סינים, וביצעה מעשי זוועה בל ייאמנו. ביניהם מה שכונה: "אונס ננקינג", טבח ואונס המוני של מאות אלפים בעיר סינית מרכזית. מאז המלחמה, יפן עושה הכל כדי לטשטש את הנושא, עד וכולל הכחשת שואה.

המשטר הסיני, מצידו, משתמש בזוועות היפניות מדי פעם כדי לעורר רגשות קסנופוביים כלפי יפן כשהוא לחוץ. זה בא בגלים. לא ברור אם מה שקרה בסוף השבוע הוא חלק מגל כזה: המשחק פוקימון גו הגיע ליפן לראשונה (סנדלר יחף וכו'), אבל תוך זמן קצר היפנים הופתעו לגלות שסינים לאומנים השתלטו על המכונים (ה-gyms) במשחק. לפחות אחד מהם עוצב כמוזיאון זיכרון לחללים הסינים במלחמת העולם השנייה. יש כמסתבר תנועה של "פטריוטים" סינים שזה מה שהם עושים בחיים: משתמשים ב-GPS Spoofer כדי להרוס למישהו אחר את המשחק.

קצרצרים

1. הטור האחרון עסק, בין השאר, בקשרים המפוקפקים בין עמק הסיליקון ובין פוליטיקאים לשעבר; התובע הכללי לשעבר של אובמה משמש כעת כיועץ משפטי באיירבינבי. בלי שום קשר, למדנו בסוף השבוע שאיירבינבי מעסיקה ראשי עיר לשעבר – מיוסטון, פילדלפיה, רומא ואדלייד – כדי שהם "ייעצו" לה כיצד להתמודד עם בעיות שמערימות הערים שהם ניהלו בעבר. אין כמו מישהו שמכיר את כולם מבפנים ויודע איך לשבש את עבודת המערכת כדי לקדם את הפעולות שלך, כשהעיר חושדת שאתה מתכוון להרע את מצב הדיור בה לטובת הקו התחתון שלך.

מגייסים ראשי ערים

2. המשפט נגד אובר בבית הדין לעבודה בבריטניה העלה נקודה מעניינת: התובע, שמייצג נהגי אובר עשוקים, האשים את החברה בכפל לשון. מצד אחד, ציין התובע, החברה מכחישה בכל תוקף שהנהגים היו אי פעם עובדיה ושיש ביניהם קשרי עובד-מעביד; מצד שני, היא שוב ושוב מפרסמת את הטענה שהיא "מייצרת עשרות אלפי מקומות עבודה." את המקל הזה, אמר, אי אפשר להחזיק בשני קצותיו. הוא ציין עוד שבניגוד לתעמולה של אובר, ל-61% מהעובדים שלה אין עבודה אחרת ו-80% מהם רואים בה מקור הכנסה עיקרי, שמבין הנהגים של אובר בלונדון 99% פועלים עצמאית ורק 68 מהם מעסיקים נהגי אובר אחרים. התובע ציין גם שאובר אוהבת לקרוא לעצמה "חברת טכנולוגיה" כשהיא מגיעה לבתי משפט – אבל בפני הצרכנים היא מציגה את עצמה כ"חברת תעבורה" שיש לה "נהגי אובר." נעדכן.

3. מסע גיוס כספים יוצא דופן רושם הצלחה: צעיר בריטי החליט שהגיע הזמן לתבוע את מפעילי קמפיין הברקזיט על כל השקרים שהם סיפרו לציבור, וביקש את עזרת הציבור בגיוס כספים לשכירת עוכר דין תותח. הוא רצה 100 אלף ליש"ט, ועד כה נאספו 132 אלף והיד עדיין נטויה – הקמפיין פתוח עד 29 ביולי. יהיה כיף לראות את שר החוץ הבריטי ג'ונסון ושאר הליצנים מתפתלים על דוכן העדים, אם זה אכן אי פעם יגיע לאולם משפט.

נייג'ל פרג'. אולי גם הוא יהיה בין הנתבעים | צילום: רויטרס

4. זה נשמע כמו משהו מסרט מדע בדיוני: כוחות משטרה פנו לאחרונה לפרופסור למדעי המחשב בבקשה חריגה. הם חקרו מקרה רצח, והם רצו לפתוח את הטלפון של הקורבן כדי לברר האם יש בו מידע מועיל לחקירה. כיוון שהטלפון היה נעול בטביעות האצבעות של המנוח. החוקרים ביקשו מהפרופסור לייצר, באמצעות מדפסת תלת מימד, ידיים עם טביעות אצבעות זהות לזה של הקורבן, כדי שאפשר יהיה לפתוח את המכשיר. הטביעות היו כבר סרוקות במחשב המשטרתי, משום שהקורבן נעצר בעבר. לא בטוח אם זה אפשרי, אבל עובדים על זה.

5. בעקבות דיווחים נפוצים בסוף השבוע, נאלצה מועצת חכמי הדת הבכירים של סעודיה להכחיש את הטענה כאילו חידשה את הפאתווה על משחק הפוקימון. בשנת 2001, אסרה המועצה על משחק הקלפים פוקימון, משום שהיא ראתה בו סוג של משחק הימורים. המועצה הכחישה כי הפאתווה מ-2001 חלה גם על המשחק החדש. היא לא אמרה אם היא רואה בו סוג של הימורים או לא.