סליחה, אתה יושב על המחשב שלי

מה אפשר לעשות עם המחשבים הישנים שלכם, אלו שכבר לא יכולים להריץ כלום גם אם הם עדיין עובדים? רוב האנשים פשוט משליכים אותם לזבל, אבל בבלומברג החליטו לנקוט בגישה אקולוגית ויצירתית יותר והציעו לשורה של אמנים ומעצבים בריטיים בולטים לקחת מה שהם רוצים מהאשפה הטכנולוגית של התאגיד ולהפוך את זה לפריטי ריהוט ייחודיים שהוצבו במשרדים.  המעצב סטיוארט הייגארת', לדוגמה, יצר את "סטארבורד" - סט של שולחן ושני ספסלים תואמים שכוללים 76 פאנלים של מקלדות לפטופים, מהסוג שכולל תאורת לדים, שהותקנו כך שיצרו משטח מאיר של נקודות, פסים וריבועי אור.

האמנית הדנית אסטריד קרוג הפשיטה 200 מטרים של כבלים מציפוי הפלסטיק שלהם ותפרה אותם על יריעות נייר כסף כדי ליצור סוג חדש של וילונות. גם צמד המעצבים לטיטיה דה אלגרי ומתאו פוגאלה השתמשו בכבלים ישנים - 1,800 מטרים שלהם, אותם הם שילבו בחלקי משטחי עץ תעשייתיים כדי ליצור מערכת של שולחנות וכסאות.

מהלך שאפנתי יותר ביצע המעצב הבריטי תום פרייס, עם העבודה "דרגש סינתטי" - ספסל מלבני שנוצר מחומר שקוף שהופך מריאציה כימית בין שאריות טונר של מדפסת, שרף וזפת, בתוספת תאורה מלמטה שמקנה לו מראה של גביש זוהר ענק. מאותו חומר הפיק פרייס עבודה נוספת, קישוטית יותר, בשם "מוטות אור" - שלושה פסים מוארכים שנשענים על קיר כסוג של דקורציה.

אמנית נוספת שעשתה שימוש בטונר היא קים תום, שלקחה את שאריות הצבע מ-150 מחסניות דיו למדפסת, ערבבה אותם עם חומר מרוכב בשם ג'סמונייט ויצרה סדרת שולחנית וספסלים בצורות שונות בצבעי טורקיז, מג'נטה, צהוב ואפור.

העבודות נוצרו במסגרת הפרויקט המתמשך "אשפה אנו לא רוצים אותה" (שבאנגלית מקבל כפל משמעות: Waste Not Want It), שמתרחש זו השנה החמישית ומתבסס על מחזור האשפה המשרדית של 4,000 עובדי בלומברג בלונדון תוך דיאלוג עם העובדים והתייחסות למערכות החומרה והתוכנה שהחברה מפעילה, כאשר סוכנות הידיעות מממנת את יצירת העבודות. עד כה נוצרו במסגרת התוכנית 40 פריטים של 37 אמנים ומעצבים.