צילום: יונתן בורק
האם צריך להחיל צו איסור פרסום על עורכי דין?
אתמול פורסמה ידיעה לפיה זוג עורכי דין, בעלים של משרד, הסגיר את עצמו למשטרה לאחר שהתוודה על גניבת סך של 7 מיליוני שקלים מחברות ולקוחות שאותן ייצגו. על שמם של עורכי הדין הוטל צו איסור פרסום
ב-08 בינואר 2012 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק בתי המשפט, לפיו ייאסר פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, במשך 48 שעות מן המועד בו התייצב לחקירה, או מן המועד בו היה עליו להתייצב לה, או עד סיומו של הדיון הראשון שיקיים שופט בעניינו - לפי המוקדם.
קראו עוד במשפטיפ
איסור הפרסום חל על כלל החשודים, למעט מקרים חריגים, עליהם ארחיב בהמשך. הרשות מיידעת את החשוד בדבר זכאותו לבקש את איסור פרסום שמו ומאפשרת לו להגיש בקשה הולמת באמצעות טופס. הלכה למעשה, החשוד הוא זה שיחליט אם יפורסם שמו, אם לאו.
אדם הנחשד או נאשם בפלילים חשוף, מטבע הדברים, לפגיעה בהיבטים שונים בחייו. טבעי עוד יותר שהפגיעה בפרטיותו, בכבודו ובשמו הטוב - לא כל שכן כאשר מצטרף להיבטים הללו עניין מימד של מוניטין, לאור העבודה שהחשודים הינם עורכי דין - יגררו בהכרח את חששם שתוטבע בהם אות קלון, אשר לא תימחה לעולם.מתי, אם כן,יאושר פרסום שמו של החשוד? בהיתר של בית המשפט, אם הרשות החוקרת תבחר לפרסם את שמו, בכפוף לאישור קצין בדרגת נצ"מ מאגף החקירות במשטרה, או אישורו של עובד ציבור אחר ברשות חוקרת רלוונטית אחרת, במקרים שהפרסום נדרש בקשר עם צורכי החקירה, סיוע לה וקידומה ו/או מתוך אינטרס ציבורי, כזה או אחר וכפי שהסברתי, יפורסם שמו של החשוד אם הוא עצמו יחפוץ בכך.
לעתים, היה וחפץ כלי תקשורת לערער על ההחלטה בגין איסור הפרסום, כי אז הוא רשאי להגיש בקשה לבית המשפט להסרת הצו באותן 48 השעות שחלפו מתחילת החקירה. הנוהג בתקשורת הוא, ככלל, ששמו של החשוד לא יתפרסם טרם יובא בפני שופט, להוציא מקרים של חשד נגד אנשי ציבור ו/או חקירות בעלות אופי ציבורי ייחודי. אין ספק, שלא מעט פעמים, מייתרים הפרסומים הויראליים ברשתות החברתיות את הצורך במאבק איסור הפרסום.
חבריי למקצוע ואנוכי דנו, בזמנו, בתיקון שבוצע בחוק. ישנם שביקרו את ההחלטה לתיקונו מאחר שמודאגים מאיכותה העתידית והדרדרותה של הדמוקרטיה. הם ראו בו כזה שמצטרף למה שהם מכנים: "תיקון המשתייך לקבוצת התיקונים בגל השוטף של התיקונים, הצעות החוק והחוקים האנטי-דמוקרטיים". לגישתם, התיקון פוגע פגיעה חמורה ונוקבת גם בחופש התקשורתי בישראל ושולל את יסודו של האינטרס הציבורי המובהק של "זכות הציבור לדעת". ישנם אף כאלה שטוענים, שביצוע "חקירות במחשכים" עלול לפגוע בחשוד או בנאשם, מאחר שזכויותיו, כעצור, לא תהיינה תחת פיקוח. ברור, שרבים ירימו גבה נוכח נסיבות המקרה מאחר שכביכול, לא עסקינן בבני אדם אשר מאופיינים בסטטוס "חשודים" או ב-"נאשמים", כפי שדורש החוק מפורשות. אותם אלה יטענו כי "עושים להם הנחות" כ"אנשי חוק", למרות שפעלו בניגוד לו. ישנם שיטענו, ואולי בצדק, שיש לפרסם את שמם. הרי יש בכך משום הגנה עקרון על "זכות הציבור לדעת" ובמשנה תוקף עת עוסק המקרה בעורכי דין שהונו רבים, שסביר להניח שחלקם כלל אינו מודע לכך שהונה על ידם וחייב להיערך בהתאם. עם זאת, חשוב לי להדגיש נקודה מסוימת והפעם - לא כעו"ד, אלא כאדם וכמי שעוסק בתחום משפט פלילי ונחשף למחול השדים שמתנהל סביב החשודים או הנאשמים. כי גם עליו חייבים אנו, כבני אדם, לתת את הדעת. חייבים לזכור שפרסום שמו של חשוד או נאשם בהקשר הפלילי מעצים את תחושת הבושה שהינה נחלתם של רבים, שרחוקים שנות או מעולם הפלילים, אך מקורבים לו. כאלה שיכולים להינזק מכך חברתית, מאחר שהם ינודו אוטומטית תעסוקתית ובטח שאישית. רבים מהחשודים או הנאשמים מבקשים כי שמם לא יפורסמם וכי הדיונים בעניינם יתקיימו בדלתיים סגורות על מנת להגן על פרטיותם, ולשמר, ככל הניתן, את שגרת חייהם של יקיריהם הסובלים גם כך. במקרה של כתב אישום שהוגש בנסיבות אילו צפוי שלאור הודאתם, ממילא, יפורסמו שמותיהם לכשיוגש כתב האישום, וזאת בהלימה לפסיקות בית המשפט העליון.עו"ד אייל בסרגליק הוא הבעלים והמייסד של בסרגליק, שחיבר ושות', משרד עורכי דין. עו"ד בסרגליק עוסק בתחומי המשפט הפלילי ועבירות צווארון לבן וכן ליטיגטור בתחום המשפט האזרחי. בין היתר, מייצג בבתי משפט צבאיים ובהליכים משמעתיים הקשורים באנשי שירות הבטחון, שוטרים, שירות בתי הסוהר ועורכי דין.
לחצו כאן לכל כתבות משפטיפ
תגובה אחת לכתיבת תגובה