אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
באז אולדרין: "כדי להגיע למאדים חייבים לעבוד עם הסינים" צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

באז אולדרין: "כדי להגיע למאדים חייבים לעבוד עם הסינים"

האסטרונאוט מאפולו 11 שהיה האדם השני לדרוך על אדמת הירח חולם להקים מושבה על מאדים. בביקור בטכניון בחיפה העריך שעד שנת 2040 יגיע האדם הראשון למאדים, ועד שנת 2050 יופעל קו טיסות מדעיות לכוכב הלכת

28.07.2016, 16:24 | אסף גלעד

עד שנת 2040 יגיע האדם הראשון למאדים, ועד שנת 2050 יופעל קו מדעי סדיר לכוכב הלכת האדום, כך מעריך האסטרונאוט ד"ר באז אולדרין, חבר משלחת אפולו 11 שהיה השני לדרוך על אדמת הירח לפני 47 שנה. אולדרין מבקר בימים אלה בטכניון כחלק מתכנית ללימודי החלל ISU שמתקיימת במוסד במהלך חודשי הקיץ. ביום שלישי האחרון הוא נשא נאום במוסד החיפאי בו פרס את חזונו להתיישבות במאדים. זהו ביקורו השני בישראל, עשרה חודשים בלבד מאז ביקורו הראשון כאן.

קראו עוד בכלכליסט

חזון המאדים המרהיב של אולדרין כלול לא רק תיאוריות מדעיות ונוסחאות פיזיקליות, אלא גם המלצות על מהלכים בינלאומיים בעלי משמעות. אולדרין קרא להנהגה האמריקאית להגיע לפשרה עם הממשל הסיני ולשתף עמו פעולה בתכניות החלל. "הרעיון הוא לשבור את הקרח ביחסים עם סין ולגרום לשיתוף הפעולה בין המעצמות לעבוד", אמר אולדרין. "זה חייב לקרות בהקדם האפשרי. בשביל לעשות זאת לא חייבים ללמוד סינית, מספיק ללמוד יחד את הדרך למאדים".

באז אולדרין בטכניון, צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון באז אולדרין בטכניון | צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון באז אולדרין בטכניון, צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

לטענת אולדרין, מושבה על מאדים תוכל לאכלס בשנותיה הראשונות עד 50 איש בבת אחת. "היא תחל בנוכחות של אדם אחד שיוחלף כל 18-6 חודשים, ולאחר מכן תאפשר מגורים משותפים בהדרגה", אמר. אולדרין, שמזוהה יותר מכל עם הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח ביולי 1969. אולדרין לא נטש את הירח בדרך אל המאדים: הירח, לדבריו, הוא תחנה חיונית בכל נסיעה אל המאדים, כתחנה לנחיתה והצטיידות וכמחולל האצה.

לדבריו, עד 2030 ניתן להקים בסיס על הירח שיכלול כמה תחנות תדלוק ומגדל תקשורת והוא יאכלס תחילה ארבע אנשים ויגדל לשמונה בהמשך. תחנות התדלוק וההנעה בירח ישוכפלו אל המאדים ויכללו מספר תחנות נחיתה ושיגור. "כדי לחזור מהמאדים בחזרה לארץ אתה חייב 100% תפקוד של כל המערכות, תמיד משהו יכול להשתבש לכן חשוב לבנות מספר תחנות שיגור. מהירח יש דרך חזרה, אבל מהמאדים- אם אתה לא מצליח להיחלץ משם, אין דרך חזרה. אין מי שיציל אותך כשאתה חג סביב הפלנטה ומשהו לא עובד. אבל אם כמה מדינות יבנו תחנות תדלוק במסלולים ההיקפיים במקומות שונים על פני המאדים, על הירח ובמסלולים ההיקפיים שלהם, אפשר יהיה להגיע לפתרון בר קיימא".

"את רוב חיי הקדשתי למאדים", צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון "את רוב חיי הקדשתי למאדים" | צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון "את רוב חיי הקדשתי למאדים", צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

"את רוב חיי הבוגרים הקדשתי למאדים", אמר אולדרין שפרסם ספר בשנת 2013 המפרט את תכניתו להגעה לכוכב הלכת מאדים ולהתיישבות בו. "מדע טילים לא מספיק להביא אותנו לשם, צריך קואליציה של מדינות ורוח אנושית". כדי להביא להגשמת הרעיון ולקדמו אל מול סוכנות החלל האמריקאית, הקונגרס והממשל האמריקאי, הקים את "מכון באז אולדרין" במכון פלורידה לטכנולוגיה (FIT)

אולדרין סיים את פרק ההרצאה על המאדים בדברים מעוררים השראה: "זה הזמן להגיע רחוק יותר בחלל, להביא את האנושות למאדים ולעשות שם היסטוריה כפי שעשינו בנחיתה על הירח. הנשיא האמריקאי הבא שיגיע אל המלאכים שבשמיים ויקרב אותנו לגוף גן-העדן הזה שקרוי מאדים, לא רק יעשה היסטוריה, אלא גם יביא את האדם להבנה טובה יותר של קיומו. ואם לא עכשיו, אימתי? ואם לא אנחנו, אז מי? אני מעביר אליכם את האתגר הזה. זה הזמן שלנו, הזמן שלכם, וכפי שאמר הנשיא קנדי (שיזם את התכנית ששלחה את אולדרין וחבריו לירח- א"ג) : 'יש לנו פגישה עם הגורל'".

טייס, דוקטור ואסטרונאוט

אולדרין, 86, החל את הקריירה שלו כטייס בחיל האויר של ארה"ב בשנות החמישים. הוא שימש כטייס קרב במלחמת קוריאה ואף הספיק להטיס את מטוסי אף 100 הראשונים ששימשו את חיל האוויר האמריקאי במלחמת ויאטנם. לדבריו, הקריירה הקרבית שלו היא שהביאה אותו להיות אסטרונאוט במשימות חלל וירח: התמרונים הקרביים הביאו אותו להתעניין בתורת החבירה המאויישת בחלל (Rendezvous) בין חלליות ותחנות חלל, תחום בו התמחה לאחר מכן בלימודיו ב- MIT ובעבודת הדוקטורט שלו. בשנת 1963 הוא נבחר להיכלל בקבוצת האסטרונאוטים השלישית כמומחה לחבירה מאוישת וכמומחה לאימון אסטרונאוטים בהליכה מתחת למים כאימון לתפקוד ללא כוח כבידה. בשנת 1966 כחבר במשימת החלל ג'מיני 12 קבע אולדרין שיא בפעילות חוץ רכבית כאשר שהה בחלל במשך חמש וחצי שעות.

באז אולדרין על הירח. בדידות יוצאת דופן, צילום: ויקיפדיה באז אולדרין על הירח. בדידות יוצאת דופן | צילום: ויקיפדיה באז אולדרין על הירח. בדידות יוצאת דופן, צילום: ויקיפדיה

ב-20 ביולי 1969 צעדו הוא וניל ארמסטרונג את ההליכה ההיסטורית שלהם על הירח, לאחר שעמיתם לנסיעה, מייקל קולינס הוביל את החללית שלהם אל המסלול ההיקפי של הירח. הם בילו 21 שעות על הירח וחזרו עם 20 קילוגרם של סלעים מהירח.

"שואלים אותי איך זה מרגיש להיות כל כך רחוק מכדור הארץ, מרחק טיסה של ימים מהכדור שלנו", מפרט אולדרין. "התשובה שלי היא: בדידות מוחלטת. הירח הוא המקום השומם ביותר שאתם יכולים להעלות על הדעת. לעולם לא תוכל ליצור סיטואציה כזו על כדור הארץ. אתה נמצא במקום שומם, חסר חיים שבו יש אפס אוויר, שבו השמים שחורים, שבו השמש זורחת אבל לא מאירה את השמים, וברקע הרחק אתה יכול להבחין בכדור הארץ. אמנם, הרגשנו מחוברים לעולם באמצעות מכשירי קשר והרגשנו כל הזמן שיש 4,000 אנשי צוות ממקצועות רבים שדואגים לנו בכל רגע. ידענו שהיינו בליבותיהם של כולם. כאשר חזרנו לכדור הארץ הובילו אותנו כגיבורים ברחובות העיר, הרגשנו בסך הכל כמו שלושה גברים רגילים, אבל ידענו שייצגנו את האומה כולה ובעיקר את מה שמאחד את האנושות כולה"

אולדרין הביע צער על ביטול התכנית להנחית חללית על אסטרואיד: "רצו להנחית שם כלי עד שנת 2025, אבל אז ביטלו את זה כי היו כאלה שתהו לגבי מהות המשימה הזו. בסופו של דבר, היא בוטלה לטובת תכנית אחרת, שאינני יודע כיצד אפשר ליישם אותה, של משיכת אסטרואיד לכדור הארץ. איך עושים את זה? אין לי מושג".

אולדרין מבכה גם את ההחלטה של סוכנות החלל האמריקאית בשנות השבעים להפסיק לשלוח אסטרונאוטים אל הירח. "זה היה יקר אז ביטלו כמה משימות. הסיבה שלא חזרנו אל הירח היא כי הציבור התעייף. לא היתה לחזרה לשם מספיק תמיכה ציבורית".

התכנית ללימוד חלל (SSP) שמתקיימת כעת בטכניון היא תכנית בינלאומית בת חודשיים המציעה למשתתפים בה לימודים ופעילויות שכוללות את כל היבטי תכניות ומיזמי החלל. זו הפעם הראשונה בה התכנית מתקיימת בישראל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

23 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

23.
כאילו לא קראת מה שכתבתי. לא שיקול כלכלי.
כאילו לא קראת מה שכתבתי. לא שיקול כלכלי. שיקול של קיימות. אלפי טונות של ציוד אל מחוץ לכבידה של הפלנטה שלנו -זה הרס האטמוספירה, זה הרס הפלנטה. האינטרס הגלובלי צריך להתמקד בקיימות של כדוה"א מול התפתחות המין האנושי, כי המסלול כרגע מוביל לקטסטרופה גלובלית - של הכדור על תושביו. הטכנולוגיה צריכה להתפתח, ודאי, בכיון הרצוי לאינטרס האנושי. לא כתבתי? טיסה בחלל - זולה פי מאה ומהירה פי מאה. זה מה שאנחנו צריכים. ההגיון נותן שהפיתוח הזה צריך להיות מבוסס על אנרגיה אטומית. כלומר, המשאבים צריכים להיות מופנים להבנת השליטה על האנרגיה האטומית. כעת המשאבים סביב נושא האנרגיה האטומית הם משאבים מדעיים מגויסים לטובת האינטרסים הצבאיים של המעצמות השונות...
adomzanav  |  31.07.16
21.
להגיע למאדים - זו תהיה פריצת דרך מדעית,
להגיע למאדים - זו תהיה פריצת דרך מדעית, שמצדיקה בהחלט המון משאבים. אבל לבנות שם מושבה? למה? בשביל מה, בשביל מי? משום מה באז אולדרין מתעלם מהמחיר של הדרך למאדים, מהמחיר של היציאה מכדור הארץ לירח, המחיר של העלאת כל כמות הציוד הענקית עליה הוא מדבר. כדור הארץ יושב במרכז "באר כבידה". להשתחרר מהכבידה של כדור הארץ יש צורך בהמון אנרגיה לקילוגרם. ק"ו לאלפי הטונות שהוא מדבר עליהם. זו אנרגיה שתופיע בצורה של דלק רקטי ותשתחרר באמצעות רקטות, בעלי מנוע רקטי. זהו הדלק הפחמני שאנחנו מכירים מהרכבים ומהמטוסים, הדלק ההוא שפוגע באוזון ומגביר את תופעת ההתחממות הגלובלית. הצרכים המדעיים והחלומות הדיפלומטיים על נציגות אנושית במאדים - חייבים להיות נפרדים זה מזה. המאמצים המדעיים בדורנו צריכים להתמקד בשאלה איך לקיים את כדור הארץ על כל יושביו, או לחלופין, למצוא כוכבים ראויים ליישבו ולמצוא דרך לייצר טיסה בחלל - מהירה פי 100 וזולה פי 100. רק פריצת דרך שכזו תקדם את האינטרס האנושי - להקל על הלחץ על כדור הארץ, לאפשר את ההתפשטות האנושית מבלי לכלות את משאבי הפלנטה עליו היא מתפתחת.
adomzanav  |  29.07.16
לכל התגובות