אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סף הסבתא צילום: נעם יוסף

סף הסבתא

קולנוע זר שגיבוריו מבוגרים זוכה להצלחה בקופות. אז למה סרטים ישראליים כאלה נכשלים או לא נעשים? "התקשורת והברנז'ה מתעלמות", סבור הבמאי טומי לנג, שסרטו הוא היחיד מ־27 המתמודדים לאוסקר הישראלי השנה שבמרכזו שחקן בגיל הפנסיה

03.08.2016, 08:18 | אור סיגולי

אפילו שני אוסקרים ושלושה פרסי אמי לא עוזרים לסאלי פילד בת ה־70 להשיג תפקידים ראשיים. "שלום, קוראים לי דוריס", שיעלה בסוף השבוע למסכים, הוא הפעם הראשונה זה 20 שנה שהשחקנית האהובה זוכה לככב בסרט, וגם הוא צולם באופן עצמאי מחוץ לשיטת האולפנים ההוליוודית.

הבעייתיות של נשים וגברים מעל גיל 60 (שאינם מריל סטריפ) להשיג תפקידים ראשיים היא עניין ידוע. הקולנוע האמריקאי המסחרי מחזר אחר הקהל הצעיר, ומזניח את האוכלוסייה המבוגרת. בשנה שעברה גילן הממוצע של כל חמש השחקניות הראשיות המועמדות לאוסקר עמד על 37. אצל הגברים הגיל הממוצע בקטגוריית השחקן הראשי היה 43.

בישראל אמנם אין אולפני קולנוע, והרדיפה אחר רווחים מאפיינת רק חלק קטן מהעשייה, ועדיין המצב לא מזהיר. מתוך 27 הסרטים שנרשמו לתחרות פרסי האופיר 2016, ישנו רק סרט אחד שבמרכזו דמות מעל גיל 70, "הולכת שבעה" של הבמאי טומי לנג. בכל שאר הסרטים המתמודדים השנה יהיה בלתי אפשרי למצוא שחקנים ראשיים מעל גיל 55.

מתוך הסרט "מיתה טובה", צילום: טובי הוכשטיין מתוך הסרט "מיתה טובה" | צילום: טובי הוכשטיין מתוך הסרט "מיתה טובה", צילום: טובי הוכשטיין

ההתעלמות של הקהל הישראלי מסרטי הגיל השלישי מפתיעה במיוחד בהתחשב בעובדה שהצופים המבוגרים הם בכל זאת פלח אוכלוסייה משמעותי מרוכשי הכרטיסים בארץ, ולזאת יש הוכחות בלוח ההפצה. השבוע, יחד עם "שלום, קוראים לי דוריס", יוצא גם הסרט האיסלנדי "איילים" העוסק בסכסוך בין שני אחים מבוגרים בכפר מבודד, והם מצטרפים אל "המזכרות" הצרפתי מהשבוע שעבר. במהלך השנה האחרונה ראינו איך שני סרטים העוסקים בדמדומי החיים הופכים ללהיטים מקומיים, "נעורים" מאיטליה ו"פלורנס פוסטר ג'נקינס" מאנגליה. ועדיין, סרטים ישראליים, העוסקים בנושאים זהים, נותרים מאחור. יכול להיות שמדובר בדור שהכיר את הקולנוע הישראלי בתקופותיו החלשות יותר במהלך שנות השמונים והתשעים, כאשר העשייה המקומית נחשבה לנחותה מזו המגיעה מחו"ל. מאז אמנם נבנתה מערכת יחסים חדשה בין הקהל והתעשייה, אבל אולי המבוגרים טרם השתכנעו.

מתוך הסרט "שלום קוראים לי דוריס", בכיכובה של סאלי פילד מתוך הסרט "שלום קוראים לי דוריס", בכיכובה של סאלי פילד מתוך הסרט "שלום קוראים לי דוריס", בכיכובה של סאלי פילד

מעט הסרטים הישראליים העוסקים באופן בלעדי בדמויות מבוגרות שנעשים בארץ, נעלמים מבלי יותר מדי תשומת לב. "פנסיון פראכט", "פטר השלישי" ו"הורה 79", כולם משלוש השנים האחרונות, נעלמו כלעומת שבאו. רק שני סרטים על ותיקי הדור זכו להצלחה בעשור האחרון. הראשון היה "לצוד פילים" של רשף לוי, וכמובן "מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט. המשותף לשניהם הוא היותם קומדיות שנעשו בתקציבים נאים ועם שחקנים מוכרים (מוני מושונוב, זאב רווח).

רוברט הניג ומיקי קם מהסרט "הולכת שבעה", צילום: דני ככיתרי רוברט הניג ומיקי קם מהסרט "הולכת שבעה" | צילום: דני ככיתרי רוברט הניג ומיקי קם מהסרט "הולכת שבעה", צילום: דני ככיתרי

"הסיבה העיקרית היא שאין יחס מהתקשורת,” טוען הבמאי טומי לנג (70). "כאשר סרטי 'פטר השלישי' יצא לאקרנים לפני כמה שבועות, לא הצלחתי לעניין בו אף עיתונאי. עכשיו ראיתי ב'הארץ' כתבה גדולה על סטודנטית צעירה לקולנוע, אולי רק בגלל שהיא מתפשטת בסרטה. אין ספק שהיא יותר אטרקטיבית מבמאי בן 70 עם קפריזה לעשות סרט פעם בשנה”. בטקס פרסי אופיר הקרוב מתמודד כאמור סרטו החדש "הולכת שבעה”. בסרט מככבת מיקי קם, שבגלל מגבלות התקציב נעתרה להופיע בהתנדבות. "אני מקבל תגובות יוצאות מן הכלל מהצופים”, הוא מספר על חוויותיו בהקרנות האקדמיה וברחבי הארץ, "אבל יש פער בין הקהל לברנז’ה. לסרט עצמאי קשה לקבל מסך, ולסרט על הגיל השלישי בכלל אין פתיחות”.

הבמאי טומי לנג, במאי הסרט "פטר השלישי", צילום: דני ככיתרי הבמאי טומי לנג, במאי הסרט "פטר השלישי" | צילום: דני ככיתרי הבמאי טומי לנג, במאי הסרט "פטר השלישי", צילום: דני ככיתרי

בישראל מופקים בכל שנה כ־30 סרטי קולנוע, ובממוצע פחות משלושה מהם מספרים את סיפורם של הדור הוותיק דרך עיניו.

בשנה שעברה יצא לבתי הקולנוע אחד הבולטים שבהם, "ציפורי חול” של הבמאי אמיר י. וולף. הוא אמנם בן 36, אבל את סרט הביכורים שלו החליט לעשות על ניצולי השואה. "מאז שאני זוכר את עצמי הסתקרנתי והוקסמתי מהעולם של העבר, של הגעגוע”, הוא מספר. בסרטו מגלם עודד תאומי גבר מבוגר חסר כל שמנסה להתקבל למועדון האקסלוסיבי של ניצולי השואה, ובכך לזכות בחסדיהן של נשים אמידות, שאותן מגלמות גילה אלמגור ומרים זוהר.

הבמאי אמיר וולף, במאי הסרט "ציפורי חול" הבמאי אמיר וולף, במאי הסרט "ציפורי חול" הבמאי אמיר וולף, במאי הסרט "ציפורי חול"

בזמן העבודה על הסרט הבין וולף שהוא עובד על משהו שונה, בעיקר הזכות השחקנים. "היתה תחושה של חגיגיות על הסט. השחקנים שלי כמעט לא מופיעים על המסך. בעיקר היה מדהים לראות איך עם כל שנות הניסיון השליטה המדהימה שלהם, הם עדיין מנסים להתפתח. על אף שזה היה הסרט הראשון שלי, הם העניקו לי תחושת ביטחון.” "ציפורי חול” הועמד לשישה פרסי אופיר, כולל לתאומי ולזוהר בקטגוריות הראשיות. דבורה קידר אפילו זכתה על הופעתה בקטגוריית המשנה.

פקטור גילי היוצרים בארץ גם הוא משחק תפקיד בנושאים שבהם מתעסק הנרטיב המקומי. בכל שנה מצטרפים יוצרי קולנוע צעירים ודוחקים החוצה את הדור המבוגר יותר. "אני מניח שיוצרים מתעסקים בתשוקות שלהם”, אומר וולף, שצעיר ב־40 שנה מהדמויות שכתב.

למעשה, נדמה שהקשר האמיתי בין הקהל המבוגר לתעשייה הישראלית מתייצב דווקא דרך הקולנוע התיעודי, שזוכה כעת לפופולריות שטרם נראתה. "עד קצה הזריחה”, למשל, שבו סילבן ביגלאייזן מציב את המצלמה מול אמו הנמצאת על ערש דווי, הפך ללהיט סינמטקים, כך שיכול להיות שיש קהל לסרטים ישראליים על הגיל השלישי, כזה שהקולנוע העלילתי טרם הצליח למשוך אליו.

תגיות