שפמים וצווארונים
אמילי פיין ורבקה בראון, שתי חזאיות טרנדים, מבקרות בישראל ומספרות שבשנה הבאה כולנו ניראה חנונים יותר ונלבש חולצות צווארונים ומכנסיים ישרים
“אין ספק שהישראלים הם טרנדיים. כולם לובשים את הטרנד האחרון. אבל מבחינת המעצבים דווקא יש אמירה ברורה מאוד בנוגע לאופנה ישראלית”, אומרת אמילי פיין (27), טרנדולוגית שעובדת בחברת החזאות Fashion Snoops, בראיון עם “כלכליסט”.
פיין הגיעה לישראל מארה”ב במסגרת מסע של נשים יהודיות מעצבות, קנייניות וסטייליסטיות מרחבי העולם שמוביל הארגון Jewish Women’s Renaissance Project ומשרד התפוצות. זהו ביקור שכוונתו לעורר השראה ולחשוף נשים יהודיות לחוויה הישראלית והיהודית, תוך שימוש בתשוקה המשותפת שלהן לאופנה.
פיין והקולגה שלה רבקה בראון (26), שתי הטרנדולוגיות הצעירות מניו יורק, מספקות הצצה מעניינת למקצוע החמקמק שמעטים מבינים כיצד הוא באמת עובד.
“אנחנו יושבות בקבוצות גדולות ומנתחות את מה שקורה מכל מיני היבטים” מסבירה בראון (26). ”בניגוד למה שנהוג לחשוב, אופנה לא מגיעה מאופנה, כלומר מהמסלולים, אלא מכל מה שקורה מסביב. לכן אנחנו שמות דגש על התרבות וממנה יוצאות כדי להבין מה יהיה הלאה”.
על מעצבים מוטלת המשימה ליצור אופנה רלבנטית. איך אתן נכנסות לתמונה?
"הם נעזרים בנו. יש לנו אתר מנויים שמכיל את כל האינפורמציה מגזרות, צבעים והשראות לשנים הבאות. הם עושים מינוי ומקבלים משם את כל המידע”.
איך התרבות באה לידי ביטוי, למשל?
בראון: "ניקח לדוגמה את ישראל. אולי מפני שיש פה כאוס מבחינה פוליטית, ניכר שדווקא האופנה מינימליסטית. המעצבים המקומיים לא מונעים מטרנדים. יש להם את האסתטיקה והשפה שלהם".
אף על פי שהן מגיעות מהתפוח הגדול ומנתחות למחייתן טרנדים שישלטו פה בשנים הקרובות, בראון ופיין מתרשמות ממה שראו בישראל. "מפני שהתעשייה פה קטנה ואין ממש מקום לייצור המוני בסין, בלי לשים לב, המעצבים עובדים פה בשיטה של הוט קוטור", מסבירה בראון."זה מעניין מאוד ומביא תוצרת מיוחדת ואיכותית".
הרבה פעמים יש טרנדים שעם הווייתם מעוררים מיד גם את הצד ההפוך, האנטי־טרנד אם תרצו, והופכים גם אותו לטרנד ברמה מסוימת. אז איך יודעים מה הטרנד ומה האנטי שלו?
"זה קצת טריקי", הן מחייכות, "טרנדים בנויים כמו מטרייה. בתוך טרנד הסבנטיז, למשל, אפשר למצוא כל מיני קטגוריות ואז יש התפתחויות ואבולוציות שונות, מיקרו־טרנדים שחיים שנים. אבל ברור לגמרי מהו הנושא המרכזי".
כתור יהודיות חובבות אופנה, מה נותנת לכן החוויה הזו בישראל?
"המון", מסכימות שתיהן. "זה מתחיל בהכרה של התחום פה בארץ, וממשיך בקשרים שיצרנו עם נשים אחרות מרחבי
העולם שיש להן עניין משותף איתנו".
מצאתן פה טרנדים שלא רלבנטיים למקומות אחרים בעולם?
"אחד הדברים המעניינים שהבנו לגבי ישראל הוא שהיא לא מונעת מאופנה. מבירות האופנה מצפים להיות אופנתיות, ומפני שמישראל הקטנה אין ציפייה כזו, יש הרבה יותר מקום לביטוי אישי של המעצבים המקומיים וזה ניכר", אומרת בראון.
"יש פה המון אותנטיות", מוסיפה פיין, "והיא מצרך נדיר בעולם שסובב סביב ייצור המוני. אנשים מתחילים לרצות לחזור לזה, לחפש את הפריט המיוחד שיישאר. גישה כזו פותחת צוהר לעיצובים כמו שעושים בישראל. עכשיו לדוגמה, כולן בניו יורק רוצות שמלת כלה של ענבל דרור".
אז ספרו לנו מה יהיה בעתיד, שנדע להכין את הארון.
“החל מסתיו 2017 טרנד הסבנטיז יקבל טוויסט לסגנון חנוני אינטלקטואלי יותר: גברים עם שפמים, מכנסיים ישרים, לבוש סגור יותר וצווארונים. כרגע, הנוסטלגיה היא טרנד, לוגואים מהניינטיז עושים קאמבק — טרולים והגיימבוי האהוב. זה בא לידי ביטוי באופנה אבל זה נופל תחת המטריה של טרנד הקיימות שקורא לחזור לדברים פשוטים יותר מהעבר ולמחזר”, מסכמות השתיים.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה