צילום: איי פי
מדינה שבורה מארחת את העולם
שחיתות במשרדי הממשלה, צבא בסמטאות הפאבלה, תשתיות קורסות, מים מזוהמים, וירוסים מתפשטים ועשרות מיליוני ברזילאים שמקווים לטוב. התחושה היא שברזיל תחזיק מעמד עד שתצליח לארח בהצלחה את האולימפיאדה הכי גדולה בכל הזמנים, ואז תקרוס
הרבה מים עכורים עברו במפרץ גואנברה מאז כנס הוועד האולימפי הבינלאומי ב־2009 בקופנהגן, שבו זכתה ריו דה ז'נרו בהתמודדות לאירוח המשחקים וניצחה את מדריד, טוקיו ושיקגו. הוועדה המארגנת שכנעה את הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שהמשחקים יעזרו למנף את הכלכלה הברזילאית.
קראו עוד בכלכליסט
ברק אובמה, שבשנתו הראשונה בבית הלבן נהנה מפופולריות בינלאומית עצומה (שאותה סיים עם פרס נובל לשלום), הגיע לכנס כדי לתמוך בהתמודדות של שיקגו, אך לא הצליח למנוע את הניצחון הברזילאי. רק שאווירת האופטימיות והאופוריה בקופקבנה שככו ככל שהתקדמו ההכנות.
כלפי חוץ, הוועד האולימפי הבינלאומי לא הביע ספק בעצם קיום המשחקים בריו, אבל הביקורת כלפי הוועדה המארגנת היתה עוקצנית. באפריל 2014, חודשים ספורים לפני שברזיל אירחה את גביע העולם של פיפ"א, ועדת הביקורת של הוועד האולימפי הבינלאומי ביקרה בריו וקטלה לחלוטין את ההכנות. ג'ון קואטס, סגן נשיא ה־IOC, הגדיר את ההכנות כ"הכי גרועות אי פעם", הביע תסכול מהבירוקרטיה הפנימית של הממשלות בברזיל והדגיש את החשש מהפיגור בהקמת מתקנים ותשתיות ומזיהום המים. המחאות נגד פיפ"א, נגד בזבוזי הענק של הממשלה הברזילאית סביב המונדיאל בוודאי לא הוסיפו נחת ל־IOC, אם כי לפחות באופן פומבי לא הביעו בו דאגה שהמחזות הללו יחזרו במשחקים האולימפיים.
האירוע הגדול של האנושות
המשחקים האולימפיים הם האירוע הבינלאומי הגדול שמקיימת האנושות. אין עוד שום אירוע שבו משתתפים ומשתתפות יותר מ־10 אלף נציגים ונציגות מכל מדינות העולם, מביא מאות אלפי תיירים ודורש אופרציה לוגיסטית בכזה סדר גודל ומעורר עניין מקומי, לאומי ובינלאומי, ובעל השפעה כלכלית כמו המשחקים האולימפיים. המשחקים האולימפיים ב־2016 יהיו המשחקים בעלי מספר המשלחות הרב ביותר — 207, כולל קבוצת ספורטאים פליטים עבור ספורטאים שלא יכולים להתחרות תחת דגל מדינתם, שתתחרה ככל הנראה תחת הדגל האולימפי ותחת האותיות ROA — שזה Refugee Olympic Athletes.
המשחקים בריו יהיו גם המשחקים הראשונים בדרום אמריקה, ולהבדיל מלא מעט משחקים קודמים, יותר מ־300 תחרויות ב־28 ענפי ספורט יתקיימו בעיר המארחת ולא בערי לוויין. רק טורניר הכדורגל ייערך גם בערים אחרות בברזיל (הקמת ושיפוץ אצטדיוני הכדורגל לקראת מונדיאל 2014 עלתה לברזילאים כ־3 מיליארד דולר וחלקם הפכו מאז לפילים לבנים, למקום מגורים להומלסים או למגרשי חניה לאוטובוסים). זה דורש תיאום לוגיסטי ותחבורה מתפקדת כדי לנוע בין ארבעת המוקדים המרכזיים שבהם יערכו התחרויות: איזור המרקנה, הקופקבנה, הפארק האולימפי בבארה והמתקנים בדאודורו. הרחבת קו רכבת התחתית הושלמה חלקית, וגם מסלול אופניים שהיה אמור להיות חלק מהמורשת החיובית של המשחקים קרס, ושני רוכבים נהרגו.
ריטואל קבוע
זה הפך לריטואל קבוע שמדי משחקים אולימפיים יש חששות לגבי מוכנות העיר המארחת. אתונה 2004 היתה תחת ביקורת בלתי פוסקת של ה־IOC, את משחקי בייג'ין 2008 ליוו מחאות פוליטיות בינלאומיות, דאגות מזיהום אוויר שהובילו לפרישת ספורטאים וביקורות על פגיעה בזכויות אדם. גם לפני פתיחת משחקי לונדון 2012, הוועדה המארגנת היתה צריכה עזרה ממשלתית כדי להוסיף 1,200 חיילים, אחרי שחברת האבטחה הפרטית שהיתה אמורה לאבטח את המשחקים לא עמדה בכל התחייבויותיה. כל ועדה מארגנת נתונה תחת ביקורת ובכל משחקים אולימפיים יהיו טעויות בארגון ובהפקה. עם זאת, הבעיות בריו רבות, ייחודיות ולאו דווקא נפתרו.
ברזיל מתמודדת עם משבר פוליטי וכלכלי שמשפיע ישירות על דרך אירוח המשחקים ומימונם. בחודש מאי הודחה הנשיאה דילמה רוסף על ידי הסנאט הברזילאי על מעורבותה לכאורה בפרשת שחיתות. גם שר הספורט התפטר בסוף חודש מרץ. מאז פרוץ המשבר, מתוך 513 חברי קונגרס, יותר מ־300 נמצאים תחת חקירה, ובסנאט המצב לא יותר טוב, כשמתוך 81 סנטורים 49 נחקרו. הכלכלה הברזילאית התכווצה ב־5.4% ברבעון הראשון של 2016, ישנן גם מחאות ושביתות בעקבות קיצוצים ופגיעה במערכות הבריאות והחינוך. אלו דברים שהעיבו על ההכנות. פחות מחודשיים לפני טקס הפתיחה, הכריז מושל מדינת ריו דה ז'נרו על מצב חירום פיננסי ודרש עזרה מהממשלה הפדרלית כדי שהעיר תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. יש הטוענים שמדינת ריו ניצלה את המצב ואת המשבר הפוליטי, כדי לדרוש כספים פדרליים ובכך לקצר תהליכים ולעקוף את הצורך באישור מהמחוקק. הרבה מספרים נזרקים לגבי עלות המשחקים. ב”ניו יורק טיימס” נכתב שההערכה הראשונית לעלות המשחקים עמדה על כ־14.5 מיליארד דולר, אולם כחודש לפני המשחקים ההערכה היתה שהעלות תהיה גבוהה יותר מ־20 מיליארד, וספק רב אם המשחקים יצליחו להכניס אפילו רבע מההוצאות.
ויכוח אולימפי
נתונים אלו מצטרפים לוויכוח ער בעולם המערב לגבי תרומת המשחקים האולימפיים לעיר המארחת ולגבי דרך מימונם. מצד אחד, קמות מחאות על הקמת אצטדיונים שיהפכו לפילים לבנים אחרי התחרויות, ובזבוז כספי ציבור על כשבועיים וחצי ראוותניים, בזמן שאת הכסף היה אפשר להשקיע בחינוך, בבריאות ובתשתיות נחוצות ובכלל היעדר שקיפות בכל הקשור באירוח אירוע בסדר גודל כלכלי של עשרות מיליארדים. ועדות מארגנות של ערים מתמודדות מוצאות את עצמן לא פעם עם מחאות מבית, עוד לפני שבכלל הגישו מועמדות. בגרמניה גם תושבי בוואריה וגם תושבי המבורג הצביעו נגד הגשת מועמדות לאירוח משחקים, ותושבי בוסטון התנגדו גם. בסוף יוני נבחרה וירג'יניה ראגי לראשות עיריית רומא, אחת מבין ארבע הערים המתמודדות על אירוח המשחקים ב־2024. ראגי היתה ממובילות ההתנגדות להתמודדות על אירוח המשחקים האולימפיים ב־2024, וכעת עולה האופציה לקיים משאל עם גם בבירה האיטלקית לגבי המשך הביד, כך שקיים לא מעט חוסר אמון בין הציבור לבין הוועדות המארגנות. הוועד האולימפי אמנם הרבה יותר נקי מפיפ"א ועבר לא מעט רפורמות מאז פרשת השחיתות שנחשפה בסוף שנות ה־90 סביב ההתמודדות על אירוח משחקי החורף ב־2002, אבל פרשת השחיתות בפיפ"א, המיתון בברזיל והשחיתות הפוליטית לא מוסיפים אמון.
מנגד, הוועד האולימפי טוען שצריך להפריד בין ניתוח מימון הפקת המשחקים למימון התשתיות. ה־IOC טוען שההפקה של המשחקים האולימפיים עצמם, תקציב שבמשחקים האחרונים נע סביב שני מיליארד דולר, רווחית. גם הוועדה המארגנת של ריו 2016 מציגה תקציב הוצאות של 7.4 מיליארד ריאל ברזילאי (כ־2.2 מיליארד דולר) על תפעול המשחקים ותחזית של 7.4 מיליארד ריאל הכנסות (התקציב המקורי בזמן הגשת המועמדות עמד על 4.2 מיליארד ריאל). לעומת זאת, עלויות בניית התשתיות, סלילת הכבישים, שיפוץ נמל התעופה ובניית אצטדיונים חדשים תלויים יותר בתרבות הניהולית והפוליטית של המדינה המארחת, באופי המשטר וביעילות הכלכלה המקומית, והם אלו שמגדילים את העלות הכוללת לעשרות מיליארדים.
מורשת המשחקים
יש גם ויכוח על המורשת של המשחקים האולימפיים. בראייה של עשורים, משחקי טוקיו 1964 עזרו לשיקום מעמדה של יפן — בין היתר על ידי חשיפת העולם לטכנולוגיות שידור חדשות. על אותו בסיס, סיאול ניצלה את המשחקים ב־1988 כדי לשנות את התדמית של דרום קוריאה. קיים גם ויכוח גדול לגבי המורשת של משחקי אתונה 2004. מצד אחד יוון במשבר כלכלי והיו לא מעט שחיתות וחוסר יעילות הקשורים לחוזים שקיבלו קבלנים סביב המשחקים. גם חלק ממתקני הספורט באזור האואקה לא מנוצלים, הוזנחו ונותרו כפילים לבנים. מצד שני, ללא המשחקים האולימפיים סביר להניח שעדיין היו עובדים על הקמת רכבת התחתית באתונה, וסחבת של עשורים היתה נמשכת, כך שלפחות במובן זה, הדדליין של המשחקים האולימפיים מחייב עמידה בלוחות זמנים להקמת תשתיות שישמשו את התושבים גם אחרי כיבוי הלפיד. ברצלונה, שאירחה את המשחקים ב־1992, הפכה לסמל כיצד להשתמש במשחקים אולימפיים כדי לשפץ את העיר ולהפוך אותה למוקד תיירות, אם עובדים בשיתוף עם הממשלה הפדרלית ובראייה לטווח ארוך. לעומת זאת, מונטריאול, שאירחה את המשחקים האולימפיים ב־1976, הפכה לסמל ההפוך: כיצד משחקים אולימפיים יכולים ליצור גרעון שיהפוך לנטל כלכלי על התושבים המקומיים גם 30 שנה אחרי סיומם, אם הממשל המקומי עובד נגד הממשל הפדרלי מתוך מטרה להשיג מטרות פוליטיות והארגון לא מתנהל בשקיפות.
הוועד האולימפי הבינלאומי מתקשה ליישב את הפער. ב־2013 נבחר ד"ר תומאס באך הגרמני לנשיא ה־IOC, ואחד מצעדיו הראשונים כנשיא היה לחלק את חברי הוועד האולימפי לקבוצות עבודה שיבחנו את עתיד התנועה ויחד ניסחו 40 הצעות, שכונו "אג'נדה 2020". בין היתר נבחנו דרכים להקל על הגשת המועמדות לאירוח המשחקים ועל דרך הפקתם. רק שמאז שנכנס לתפקיד, באך היה צריך להתמודד עם משחקי החורף בסוצ'י 2014, שעל פי פרסומים היו המשחקים האולימפיים היקרים ביותר (עלות של יותר מ־50 מיליארד דולר), עם משחקי נוער ראוותניים בננג’ינג שבסין, עם בחירה לא אידיאלית של בייג'ינג על חשבון אלמטי הקזחית לאירוח משחקי החורף ב־2022, אחרי שיתר המועמדות פרשו, וכאמור עם מחאות תושבים.
לא כל הבעיות ייפתרו
למרות השימוש בחיות ובצמחים כקמעות למשחקים האולימפיים והפאראלימפיים בריו, ההכנות מלוות בלא מעט דאגות בנוגע לאיכות סביבה ובריאות הספורטאים. הוועדה המארגנת לא הצליחה לנקות לחלוטין את מפרץ גואנברה המזוהם, שם יתקיימו תחרויות השיט, וגם במים בחופי קופקבנה, שם יתקיימו תחרויות הטריאתלון והשחייה במים פתוחים, נמצאו רמות גבוהות של וירוסים. יותר מזיהום המים, נגיף הזיקה הפך לדאגה בינלאומית. אף שהוועדה המארגנת ניסתה להרגיע כי הנגיף נמצא תחת שליטה ושבחורף רמת הסיכון יורדת כמעט לאפס, כמה ספורטאים וספורטאיות בכירים הביעו חשש להתחרות. כמו כן, כחודש לפני טקס הפתיחה, WADA השעתה את האקרדיטציה למעבדת בדיקות הסימום בריו, לאחר שלא עמדה בבדיקות של הארגון.
טרור ופשע
גם ההיערכות לאבטחת המשחקים האולימפיים בריו לא עוברת חלק עבור המארגנים. בחודש מרץ, כחצי שנה לפני טקס הפתיחה, קוצץ תקציב האבטחה של משחקי 2016 ב־30% — יותר חצי מיליארד דולר. בתחילת אפריל, קולונל אדילסון מוריירה, שהיה אחד מראשי מערך האבטחה של המשחקים, התפטר כחלק מפרשת השחיתות. בימים האחרונים דווח על חששות רציניים בקשר לפיגוע טרור, לצד דיווחים על חברות אבטחה פרטיות שאינן יכולות לעמוד בדרישות (בדומה ללונדון 2012). מעבר לטרור, הפשע בריו דה ז'נרו מושך יותר תשומת לב מאז נבחרה העיר לארח את המשחקים. בחודשים האחרונים, כמה ספורטאים אולימפיים ופאראלימפיים דיווחו שנשדדו בעיר כשהגיעו לתחרויות הכנה, וכוכב נבחרת הכדורגל של ברזיל לשעבר, ריבאלדו, אף התריע שלא להגיע לברזיל למשחקים האולימפיים מחשש לביטחון התיירים.
הוועדה המארגנת מנסה להסתיר את חיי העוני והפשע מהתיירים שצפויים להגיע. באזור שבו נבנה הפארק האולימפי ובמוקדי התיירות, פונו מבני מגורים ארעיים, אלפי משפחות נאלצו לעזוב ונבנו קירות סביב מסלולי נסיעה מרכזיים כדי להסתיר חלקים עניים בעיר. באמנסטי טוענים שהתושבים בפאבלות חיים תחת טרור של המשטרה והצבא. ב־2014 נהרגו 580 תושבים על ידי שוטרים, עלייה של 40% מ־2013. ב־2015, בשנה שלפני אירוח המשחקים האולימפיים, המספר עלה ל־645. בריו מרגיעים שכמות חסרת תקדים של יותר מ־10,000 חיילים ובסך הכל כ־80 אלף אנשי אבטחה ישגיחו על המשחקים — כמות כפולה מלונדון.
ובכל זאת, קרנבל
בין שמדובר במדינת עולם ראשון, עולם שלישי או מדינה מתפתחת, במשטר אוטוקרטי, דמוקרטי או במדינה אירופית, אסייתית או אמריקאית, כולם מנסים למנף את האולימפיאדה להשגת מטרות פוליטיות, חברתיות וכלכליות. המורכבות של אירוח אירוע בסדר גודל של משחקים אולימפיים משפיע על כל רובד בחברה ומשאיר מורשת קצרת טווח וארוכת טווח, שלטוב ולרע תשפיע על התושבים גם עשורים קדימה. ברזיל וריו דה ז'נרו לא שונים בכך. לברזיל ולריו היסטוריה עשירה, רב־גוניות אתנית ותרבותית ותשוקה בלתי נגמרת למוזיקה, לאוכל, לספורט ולהנאות החיים. התושבים התפכחו מהאופטימיות של 2009, אולם כעת על ברזיל וריו להכיל את האתגרים ולהתגבר על הליקויים והאכזבה שחלק מהיעדים לא הושגו, ולרגש את העולם באירוח קרנבל גלובלי שגם ישאיר מורשת חיובית. בוועד האולימפי הבינלאומי מקווים שיצליחו.
הכותב הוא חבר הוראה ודוקטורנט במחלקה ללימודי ספורט באוניברסיטת טנסי
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה