הכתובת על הקיר: מחאה באוסטרליה נגד המפקד הלאומי

נסחפתם קצת, מייטס

מחרתיים, צפויים כל האוסטרלים הבגירים למסור ללשכת הסטטיסטיקה שלהם את טפסי המפקד הלאומי, ממולאים בצורה מדויקת, ומי שלא יעשה זאת צפוי לקנס. הדמוקרטיה האוסטרלית משתמשת לעתים קרובות בקנסות כאמצעי לדרבון מעורבות פוליטית: אתה רשאי לא להצביע – אבל אי הצבעה תגרור קנס.

עם זאת, באוסטרליה יהיו השנה כנראה לא מעט אנשים שיסתכנו בקנס, ולא ימלאו את טפסי המפקד כנדרש. הסיבה: מעבר לפרטים הרגילים, לשכת הסטטיסטיקה דורשת מאנשים למלא את שמם ואת כתובתם. הדרישה הזו היתה קיימת בעבר, אבל אז גם היתה האפשרות להצהיר שאתה לא מוכן שהרשות תשמור את המידע הזה. הפעם אין אופציה כזו. הלשכה טוענת שהיא תשמור את המידע הזה רק עד 2020, כלומר ארבע שנים בערך; מתנגדיה אומרים שזה נחמד מצידה, אבל שמאז 2013 היא סבלה לא פחות מ-14 פריצות ואובדן מידע., אז הם מעדיפים שלא.

השר האוסטרלי הרלוונטי – השר לענייני עסקים קטנים, כמסתבר – טען שכל הפריצות הללו לא היו למידע של המפקד; המתנגדים מזכירים שתמיד יש פעם ראשונה, ושברגע שהמידע הזה דולף, אי אפשר להחזיר אותו. כישראלים אין לנו אלא להסכים בצער.

ההתנגדות כל כך נרחבת, עד שהועלה החשש שמתנגדי המפקד ימלאו בו פרטים שקריים. זו עבירה על החוק והיא גוררת קנס כבד, אבל קודם כל אתה צריך לברר שהפרטים אכן שקריים, ואם האיש מילא את השם הלא נכון והכתובת הלא נכונה, אז למה לא לפברק גם מספר תעודת זהות ושיהיה לכם בהצלחה עם זה?

פיצויים

השלב הראשון הוא להיות מודע לפריבילגיות שלך. השלב השני הוא להשתמש בהן כדי לקדם נטולי פריבילגיות. אני גבר לבן, יהודי, ממוצא אשכנזי ובן להורים אמידים, יוצא צבא ומחזיק בתואר אקדמי. שינוי בכל אחד מהמשתנים הללו היה משנה את חיי משמעותית. אילו הייתי אישה, חופש התנועה שלי היה מוגבל משמעותית, ויש רחובות שלא הייתי הולך בהם לבד. או בכלל. אני נראה לשוטרים, אוטומטית, לא חשוד. אם הייתי בצבע אחר, כנראה שהיו לי הרבה יותר מגעים עם שוטרים. אילו הייתי אישה אתיופית, הסיכוי שלי להיות בעל תואר אקדמי היה צונח. גבר פלסטיני היה מתקשה למצוא דירה; אישה פלסטינית, עבודה. אם הייתי מדבר במבטא רוסי בולט, כנראה שהייתי מקבל הצעות עבודה טובות פחות.

בארה"ב הקימה האמנית נטאשה מארין מסיאטל – אישה, שחורה, משכילה, עירונית, בעלת אזרחות כפולה – אתר שנקרא "פיצויים" (Reparations). הרעיון שלו פשוט: בעלי פריבילגיות (בארה"ב, מדובר בעיקר בבעלי עור בהיר) יראו בקשות של נטולי פריבילגיות (בעלי עור כהה יותר) ויממשו אותן. אנשים מבקשים כל מיני דברים: אמן צריך כלי נגינה, מרכז סיוע זקוק לסיוע, אישה רוצה להציע נישואין לבחירת ליבה, אבל אין לה כסף לטבעת. התגובה מגיעה במהירות: בעלי ואני כבר לא משתמשים בטבעות שלנו. תרצי אחת מהן?

המונח "פיצויים" טעון מאד בארה"ב. תנועת Black Lives Matter עדכנה לאחרונה את המצע שלה והיא דורשת שצאצאי העבדים בארה"ב יקבלו פיצוי על העבדות. הדרישה הזו היתה בשוליים שנים רבות אבל כעת היא מתקרבת למיינסטרים. החשבון פשוט: חלק ניכר מהעושר שנבנה בארה"ב, נבנה על גבם של עבדים, ולא רק בדרום. היו מדינות עבדות גם במערב. אחרי השחרור, ב-1865, הגיעו מאה שנים של חוקי אפליה, לינצ'ים, אובדן זכויות אזרח, שעבוד חלקי (בדרום), וכמובן העדר הזדמנויות שוות בחינוך ואפליה כלכלית. הבעיה הפוליטית, מעבר לגיוס הסכום האסטרונומי הנדרש, היא שאם ארה"ב תפצה את צאצאי העבדים שלה, צאצאי האמריקאים הילידים ידרשו גם הם פיצויים. ובזה המדינה לא תעמוד. ולכן כנראה זה לא יקרה.

בינתיים, אתר "פיצויים" מקבל הרבה דואר שנאה. בהתאם, בנו שם "קרן טרולים", שבה אנשים מתחייבים לתרום דולר לאדם נזקק עבור כל הודעת שנאה. המוטו של הקרן הוא "שנאה יכולה עכשיו לשלם לך את חשבון המכולת".

ההיסטריה סביב מארינה ג'ויס

יש כוכבת יוטיוב בשם מארינה ג'ויס, שמתמחה בסרטונים על אופנה ומוצרי יופי, ובשבועות האחרונים המעריצים שלה היו מודאגים למדי. נראה שהיא הפגינה סימני דיכאון. בשלב מסוים, הבחינו כמה מעריצים בכך שבאחד הסרטונים מופיע אקדח. בסרטון אחר, מישהו מצביע עליה מחוץ לפריים וחלק מהמעריצים היו משוכנעים שהיא לחשה "הצילו אותי". 

זה האינטרנט, אז תוך כמה זמן מישהו ריכז את כל הרגעים הלא נוחים האלה לסרטון אחד, ומיד קפצו המון אנשים למסקנה שג'ויס נחטפה ומוחזקת איפהשהו. ההאשתג #savemarinajoyce התפשט כאש בשדה קוצים. מעריצות דיווחו שהן לא יכולות לישון מרוב דאגה, ו-60 אנשים דיווחו בטוויטר שהם חטפו התקפת פאניקה.

ההיסטריה התפשטה, ובסופו של דבר המשטרה נכנסה לתמונה, הגיעה לביתה של ג'ויס, מצאה שהכל תקין ושהיא לא מוחזקת בניגוד לרצונה. ג'ויס עצמה פרסמה ציוץ שאומר שהיא "לגמרי בסדר", אבל ההיסטריה נמשכה.

תופעות של היסטריה המונית, לרוב על רקע דתי, מוכרות בהיסטוריה. זה כנראה אחד המקרים הראשונים שבהם היסטריה המונית מתועדת בזמן אמת ביוטיוב וטוויטר. חוקרי התופעה הולכים לחגוג על כמות המידע הראשוני שיש להם, בניגוד למסכנים שנאלצו להזיע על טקסטים חלקיים מהמאות ה-14 או ה-16 ולנסות להבין מבין המטאפורות הדתיות מה לעזאזל הלך שם.

קצרצרים

1. נוזקת הכופר, שמשתלטת על הקבצים שלך ואז דורשת ממך כופר בביטקוין, מותירה את קורבנותיה לעתים קרובות חסרי אונים. סקר שנערך בבריטניה לאחרונה מצא שיותר ממחצית מהחברות הגדולות בבריטניה נפלו בשנים האחרונות קורבן להתקפה כזו – ושתשע מהן נותרו בעקבותיה "ללא כל יכולת תפקוד." 58% מהנשאלים הודו שהם שילמו את הכופר. ברוב המקרים התוקף דרש סכום קטן, כ-750 ליש"ט, אבל אחוז אחד מהתוקפים דרש 113 אלף ליש"ט. העסקים הבריטים נפגעו קשה יותר אבל המצב במדינות אחרות לא טוב בהרבה.

2. בעקבות הערותיו של דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, על כך שהוא מקווה שרוסיה תפרוץ למחשביה של הילארי קלינטון, נרשם אירוע חריג בכנס ההאקרים שחורי הכובע בלאס וגאס: האקרים למען הילארי. במקור רק 12 אנשים נרשמו לאירוע, אבל אחרי ההערות של טראמפ, המספר זינק ל-60. הם גייסו 30 אלף דולר – לא ברור בדיוק לאיזו מטרה. אבל החלק החשוב פה הוא ההצהרה של האקרים, שידועים בא-פוליטיות שלהם, על תמיכה במועמדת פוליטית ונכונות לעבוד עבורה. לא ברור, כאמור, מה הם יכולים לעשות – אבל אם באוקטובר יצוצו בטעות ברשת רישומי המס של טראמפ, אל תהיו מופתעים.

 

3. "רוצה לשנות את הבגדים שלי, השיער שלי, הפנים שלי", שר ברוס ספרינגסטין בערך 30 שנה לפני טינדר. מחקר שנערך לאחרונה מצא שלמשתמשי טינדר יש דימוי גוף נמוך יותר מאשר לאלו שאינם משתמשים באפליקציית הדייטינג,. הסקר בחן 1,317 סטודנטים, שמתוכם 70 נשין ו-32 גברים השתמשו בטינדר. הנבחנים נשאלו שאלות על דימוי הגוף שלהם ותחושות בושה שהם חשים ביחס אליו; משתמשי טינדר בלטו בתשובות שליליות על עצמם, כשהגברים מובילים בחוסר בטחון עצמי. החוקרים מעריכים שהאפליקציה יוצרת ציפייה לדימוי בלתי אפשרי, וכתוצאה מכך גוררת חרדות ותסכולים אצל המשתמשים.

 

4. שני פליטים סורים בגרמניה, מונצר כתב וראית זאמריק, גילו שהביורוקרטיה בגרמניה היא עסק מסובך במיוחד. אחד מהם השווה אותה למשחק סולמות ונחשים. היא מסובכת לא רק לפליטים, אלא גם לגרמנים עצמם. אז הם עשו את הדבר המתבקש: בנו אפליקציה בשם "ביורוקרטיה", שבה הם מסבירים איך להשיג מה, לאיזה משרד צריך ללכת ומאיפה מקבלים איזה טופס. האפליקציה פותחה בתמיכה של ארגון גרמני, שמכנה את עצמו "בית ספר לאינטגרציה דיגיטלית", שמלמד מבקשי מקלט לכתוב תוכנה. האפליקציה עדיין בעבודה אבל השניים מקווים שהיא תהיה זמינה בתחילת ינואר. יפה.

5. דיווחנו כאן בשבוע שעבר על החלטתה של אפל לשנות את האמוג'י של אקדח לאמוג'י של אקדח מים, בתקווה ל... לא כל כך ברור בעצם. האם יש מישהו שהחליט לא לצאת לטבח בגלל אמוג'י? על כל פנים, מסתבר שלא רק שההחלטה משונה, אלא שהיא ככל הנראה לא ישימה: אם אתה שולח אמוג'י של אקדח מים מהאייפון שלך, והמקבל איננו בעל אייפון, הוא כנראה יקבל אמוג'י של סתם אקדח. למה זה טוב? למה יש בכלל אמוג'י כזה? למה יש בכלל אמוג'י?