הפיס משחק לידיים של כחלון

התשובה כנראה ברורה כבר כעת: מפעל הפיס, שמפנק את בעליו — מרכז השלטון המקומי — הוא גוף חזק מכדי שמישהו יוותר על קיומו. משום כך נעמדו כל ראשי הרשויות המקומיות כחומה בצורה לצד דיין והודיעו לאוצר כי הם מנתקים מגע עם האוצר.

מימין עוזי דיין ומשה כחלון | צילומים: עמית שעל ואלכס קולומויסקי

במשך שנים הכסף זרם כמו מים ומפעל הפיס הוא גם היום חצר ביזנטית שבה מושלים פוליטיקאים שממנים את היו”ר, בוחשים במינוי המנכ”ל ודואגים למקורבים, וכולם ביחד רוחצים במיליארד השקלים שמניב מפעל הפיס מאותה אוכלוסיה חלשה שמהמרת בתקווה לקבל טלפון מאראלה.

שר האוצר משה כחלון זיהה מטרה שקל לשווק כמלחמה בגוף מסואב ובעייתי מחד, וכהירתמות למען הציבור החלש מאידך. אם אפשר גם לכסות איזה בור תקציבי על הדרך — מה טוב.

מפעל הפיס הוא פרה חולבת עבור בעליה — הרשויות המקומיות — שיושבים בדירקטוריון שלו ומצביעים עבור מענקים שהרשויות מקבלות ממפעל הפיס עבור פרויקטים שונים. אז ברור שהבעלים לא אוהבים את העובדה שכחלון רוצה לצמק את התנובה של הפרה הזאת.

כחלון, שמזהה את הקופון הציבורי בסיפור, מאמין במהלך ולכן מוביל אותו בכל הכוח. לכן הוא מכניס לחוק ההסדרים המלצות שלא גובשו בשיתוף פעולה עם מפעל הפיס.

במפעל הפיס בתגובה מתנהגים כמו ילד שלקחו לו את הסוכריה, כועסים ומנתקים מגע. המשמעות היא שמפעל הפיס לא יעביר לקופת המדינה מאות מליוני שקלים שהוא מחויב להעביר.

הכספים האלו אמורים לשמש בין היתר לבניית כיתות לימוד, אבל את מפעל הפיס זה לא מעניין. הוא מבחינתו שבר את הכלים, ומבחינתו זאת טעות גדולה. זאת טעות גדולה כי בסופו של דבר מי ששולט במפעל הפיס אלו הפוליטיקאים שמשתמשים בו כמנוף פוליטי לשימור הכוח שלהם. במפעל הפיס חושבים שהמהלכים שלהם יוצאים נגד כחלון, אלא שבפועל הם משחקים היישר לידיים של ושל יתר הפוליטיקאים.