המסים החדשים של האוצר רק יגדילו את אי־השוויון החברתי

1. סופו של עידן התמימות

בתחילת המילניום, בשנה ב' באוניברסיטה, למדתי דיני מסים. בסוף כל שיעור המרצה העביר לסטודנטים הצעירים את "הפינה לאיבוד התמימות", שבה הוא עזב את סעיפי החוק הרבים והתיאוריות המשפטיות הסבוכות של דיני המסים — וחשף את המציאות העקומה והעגומה.

במסגרת הפינה למדנו איך תיקון מס "חברתי" במסווה, שעל פניו אמור להטיב עם יישובי הפריפריה, מהונדס באופן שיטיב רק עם המושבים העשירים (למשל, תיקון מס ליישובי הצפון שממנו נהנה בפועל רק כפר ורדים). עוד למדנו איך מעבירים החלטות לפטורים ממיסוי, שמהם באורח פלא נהנים ח"כים שהצביעו בעדם ובני משפחותיהם, ומדוע מהטבות מס שניתנות לעסקים נהנים רק מפעלים חזקים.

הכלל היה ברור — ספר מי הנהנה העיקרי מהטבת המס, ונמצא כבר את העקבות בינו לבין חבר הכנסת שהצביע בעד ההטבה. הרי כמו שהבנו כבר בתחילת המילניום באוניברסיטה, במערכת המסים בישראל הכל כך מסובכת ומרובת מטרות, אפשר להעביר כל תיקון במסווה חברתי.

3 שנים אחר כך, בבחינות הלשכה, על השאלות במיסוי על מקרקעין אני וחברי לספסל דילגנו. פשוט לא למדנו. זה היה כל כך מסובך, מלא פטורים, וחריגים, וחריגים לחריגים, שכבר העדפנו להמר על התוצאה בשאלות הבחינה האמריקאית, במקום לצלול לתוך הסבך, אבל באותה העת כבר לא היינו תמימים. והיה ברור לנו שהסבך, משרת מישהו — שהוא לא אנחנו ושכמותנו.

2

. שוויון לא צריכה להיות מילה גסה

בשבוע שעבר, כשהתפרסמה טיוטת חוק ההסדרים, את הכותרות תפסו חלק משינויי המיסוי המתוכננים. הרעש הגדול ביותר עושה ההצעה למסות בעלי 3 דירות ומעלה. בשקט תמוה יחסית עוברת ההצעה למסות את פיצויי הפיטורים.

לפני שננתח את השפעות המהלכים, חשוב לזכור שמערכת מיסוי, שתוביל אותנו לתוצאות רצויות מבחינה חברתית, חייבת לפעול לפי עיקרון השוויון ולהיות פרוגרסיבית: כלומר, להתאים את רמת המס להכנסות, ולמסות גם את בעלי ההון ולא רק להכביד את המס מעבודה.

ככלל, מספיק להסתכל על מערכת המס במדינה מסוימת ועל מערכת הפטורים שהיא מעניקה, כדי להבין באמת ובתמים את המדיניות החברתית שאליה מכוונים קובעי המדיניות. למשל, בכמה מדינות באירופה ישנו מע"מ גבוה יותר על מוצרי יוקרה. נראה שיש מדינות שלקחו את עקרון השוויון צעד קדימה כמו פינלנד, שם אפילו גובה דוחות התנועה, מותאם לרמת ההכנסה. מנגד, ישנן מדינות שבהן מיסוי מפותל משרת עשירים. לדוגמה: בארה"ב ניתן להכיר בהוצאות המשכנתא לצורכי מס, דבר שמנוצל בעיקר על ידי העשירים.

בישראל קובעי המדיניות מנסים לקושש עוד כמה שקלים לתקציב הקרוב, ומעלים הצעות שמובילות אותנו לכיוון חברתי בעייתי.

המפקחת על הבנקים חדוה בר | צילום: אוהד צויגנברג

3. מיסוי פיצויים הוא מיסוי על הפנסיה

מיסוי דירות מגורים הוא נכון בבסיסו. ההכנסה מהשכרת דירה היא כמו כל הכנסה אחרת, לכן אין צורך לפטור אותה מתשלום מס. בנוסף, כשאדם רואה לפניו השקעה בבורסה אל מול השקעה בדירה למגורים, ברור שהפטור ממס הופך את האחרונה לאטרקטיבית יותר ומעוות את שיקולי ההשקעה. ולגבי ההשלכה של גלגול המס על השוכרים? ובכן, ככל שמתרחקים מגוש דן, שבו יש ביקוש רב, קשה למשכירים לגלגל אותו הלאה.

מחזיקי דירות טוענים, ובצדק, שבשל מערכת הפנסיה הלא יציבה, הדירות יניבו את הכנסתם הפנסיונית, ולכן אין למסותה. הם אף מוכנים לתת אותן בחינם למדינה, אם תינתן להם פנסיה תקציבית נדיבה, כמו שניתנת, במערכת הביטחון.

טענת בעלי הדירות מתקשרת למס השני שמקדם השר — מס על פיצויים, שהם חלק מהפנסיה ומהווים 40% הקצבה. אפילו במשרד האוצר רואים את הכספים בצורה זו, ומידי פעם מעלים הצעה לא לאפשר למשוך אותם, ולהוסיפם לסל הפנסיוני. כלומר, מה שעובר מתחת לרדאר כ"מיסוי פיצויים" הוא בכלל מיסוי על הפנסיה, ולא של המקושרים, אלא של החוסכים בפנסיה הצוברת. העלובה. גילוח עשרות שקלים בשנה לחוסכים, יהפוך לבסוף להפסד גדול.

בתקציב הנוכחי המדינה נוגעת בחוסכי הפנסיה הצוברת ובמי שלא סמך על מערכת הפנסיה ונהג באופן אחראי לקראת הפרישה והשקיע בנדל"ן. ובמי המדינה לא נוגעת? בנהנים מפנסיה תקציבית. כך לא משיגים מטרות חברתיות, כך מגדילים אי־שוויון.

שר האוצר משה כחלון. בעלי הדירות יתנו לו אותן בחינם, תמורת פנסיה תקציבית שמנמנה | צילום: עומר מסינגר

הירידה בעמלות אינה הרסנית

דמעות התנין של הבנקים

עמלות ניהול העו"ש ממשיכות לרדת — כך עולה פעם אחר פעם מהדו"ח החצי שנתי של הפיקוח על הבנקים בנושא העמלות. הבנקים מבחינתם מקטרים וטוענים שהפחתת העמלות פוגעת בהם, וכי העמלות נועדו לכסות על העלויות התפעוליות במתן השירות.

האם זה באמת כך? מהדו"ח האחרון שפורסם למדנו שהפיקוח כפה "הפחתת עמלה בגין שינוי מועד פדיון הלוואה לדיור מ־125 שקל ל־6.5 שקלים". איך נקבע גובה העמלה מלכתחילה? לפי הכלל העתיק של הבנקים: קח כל עוד אתה יכול. הפיקוח, לעומת זאת, קבע אותה בהלימה להוצאות התפעוליות האמיתיות של הבנקים בשל הפעולה, מה שהפחית אותה ב־95%. הבנקים לא רעדו והעולם לא התהפך, ואילו אנחנו קיבלנו הצצה לכיסי שומן שצריך להמשיך לנקות.

הפריסה של רשת הביטחון מחדש לא מתקנת את העוול

רפורמת הפנסיה: הצעירים עדיין נפגעים

השבוע התבשרנו על עוד מהפכה פנסיונית, ובקצב שבו הן מתרחשות פה בזמן האחרון עושה רושם שמישהו מנסה להפוך אותנו, ואז לנער היטב — שאם עוד היה לנו מושג מה קורה, גם זה יתהפך. והפעם, על פי הכרזות האוצר, מדובר במהפכה שתורמת לצעירים — הם יפסיקו סוף סוף לסבסד את החוסכים המבוגרים. אבל מה שלא מספרים באוצר זה שעד כה הצעירים נדפקו כי הם סבסדו את החוסכים המבוגרים באופן סמוי. כעת, בשביל לתקן את המצב, האוצר פשוט דופק את החוסכים הצעירים באופן גלוי.

עד כה העניק האוצר הטבה לכל החוסכים בקרנות הפנסיה בדמות אפשרות להשקיע 30% מהכסף באג"ח בעלות סיכון אפסי, שמניבות תשואה מובטחת של 4.85%. כעת החוסכים הצעירים עד גיל 50 לא יקבלו את האפשרות הזו. נוכח סביבת הריבית הנמוכה השוררת, שעתידה ללוות אותנו בעתיד הנראה לעין — אין עוד אפיק השקעה שיניב לחוסכים הצעירים כזו תשואה. בטח ובטח שלא בכזו רמת סיכון.

כלומר, הכסף יופנה לאפיק מסוכן יותר, ויניב תשואה נמוכה יותר. איך יכול האוצר להיטיב עם הצעירים באמצעות לקיחת הטבה שהוא נותן להם? את זה תשאלו את מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד.