החשבונאות היצירתית של משרדי הממשלה

בימים הקרובים אנחנו הולכים להיות מוצפים במיליארדי שקלים, אם נסכם את כל ההודעות של האוצר ויתר משרדי הממשלה - אפשר לחשוב שיש מזרקה של כסף מחוץ לישיבת הממשלה על תקציב 2017-2018, ושכל שר פשוט בא ואוסף לו כאוות נפשו.

ההודעות של האוצר מדברות על תוספות של מיליארדי שקלים - 1.3 מיליארד לרווחה, 15% ו-25% למשרד המדע, 455 מיליון שקל למשרד התרבות - והיד עוד נטויה. אלא שהמציאות רחוקה מלהיות כל כך ורודה - מדובר בעיקר ביחסי ציבור שנועדו לאפשר לשרים לצאת עם ראש זקוף ממשרד ראש הממשלה.

החשבונאות היצירתית מתבטאת למשל בנקודת הייחוס - כך למשל לפי הודעת האוצר על משרד המדע, "בשנת 2017 יהיה גידול של כ-15% בתקציב המשרד והוא צפוי לעמוד על כ-480 מיליון שקל. בשנת 2018 יהיה גידול של כ-25% והתקציב יעמוד על כ-530 מיליון שקל". מ-480 ל-530 זה 25%? כנראה שבחרו להשוות את 2018 ל-2016, כי זה נוח. כל תוספת בתקציב דו-שנתי היא אסטרונומית.

האוצר דיווח גם שמשרד התרבות יקבל תוספת 455 מיליון שקל אלא שכאשר צוללים למספרים שלא פורסמו מבינים שבפועל מרבית הגידול הוא חד-פעמי וניתן בכל שנה בנפרד. לכן, בשורה התחתונה, היקף הפעילות לא באמת יגדל ב-455 מיליון שקל - אבל עם קצת חשבונאות יצירתית ודמיון אפשר להגיע גם למספר הזה.

כל התוספות המפוארות גם מתעלמות מהקיצוצים הרוחביים שנעים בין עשרות למאות מיליונים למשרד. להגיד שמשרד כלשהו מקבל תוספת של מאות מיליונים מבלי לספור את העשרות שקוצצו במקביל, זה אפילו גרוע יותר מחשבונאות יצירתית. זה סתם להציג תמונה חלקית.

שר הרווחה חיים כץ | צילום: עמית שעל

אפקט שיווקי נוסף שראינו הרבה ביומיים האחרונים הוא השימוש במונחים "לראשונה" או "התקציב הגבוה ביותר עד כה". צריך לשים דברים על דיוקם - כמעט תמיד התקציב של השנה הבאה יהיה גבוה מזה של השנים הקודמות, הודות לגידול הטבעי באוכלוסייה, עלייה במחירים או התחייבויות עבר שנערמות. זה לא הישג של שר כזה או אחר - זו פשוט המציאות.

עם זאת צריך לומר שכן יש בתקציב הזה לא מעט תוספות; בין 2016 ל-2017 הוא אמור לגדול בכ-16 מיליארד שקל. הרוב יזרום להסכמים הקואליציוניים שרובם סקטוריאליים, אך חלק גם למשרדים. משרד התרבות צמח משמעותית מאז שמירי רגב מונתה לשרה, אבל לא ב-455 מיליון שקל.

במקום להתפאר במספרים, עדיף שהשרים יתמקדו בפרסום רשימת המשימות שלהם לשנתיים הבאות, עם עדכון שוטף על ההישגים. כי המספרים שהם מפיצים, לא שווים יותר מדי.