האחיין נגד דודתו: מי זכה בשטח שבמושב?

הזכויות במשקים חקלאיים הוסדרו במהלך השנים בהסכמים שונים שנחתמו בין מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל), הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית (המושבים עצמם), בהסכמים שנקראו "הסכמי משבצת" (חוזי החכירה של הרשות).

בשנת 1988 נפטר בעל זכויות במשק חקלאי במושב בדרום הארץ. בצוואה שהותיר אחריו, הורה שעזבונו, כולל זכויותיו במשק, יועברו תחילה לרעייתו, ואחרי שתלך לעולמה – לבתם המשותפת. לאחר שגם רעייתו נפטרה ב-2014, פנתה בתם לרשות מקרקעי ישראל והעבירה את הזכויות במשק על שמה.

בשלב זה פנה נכדם של המנוחים – שאביו נפטר שנים רבות קודם לכן – אל ביהמ"ש לענייני משפחה בקריית גת, בתביעה לפסק דין הצהרתי שיקבע כי העברת הזכויות במשק בטלה, וכי יש להעבירן ליורשי סבתו המנוחה על פי הוראות הסכם המשבצת החל על המשק. כלומר, הצעיר תבע את דודתו.

התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת פעלה להעברת הזכויות מאחורי גבו, והוא גילה עליה במקרה. לטענתו, זכויות סבתו במשק עברו אליה מכוח הוראות הסכם המשבצת ולא מכוח צוואת סבו. בהתחשב בכך שסבתו לא השאירה אחריה צוואה, הרי שיש להעביר את זכויותיה במשק רק לפי הוראות הסכם המשבצת, שקובע כי כי בהיעדר הסכמה בין היורשים, על בית המשפט להכריע מי מביניהם מסוגל לקיים את המשק. 

הוא אף טען שהוא מתאים יותר לניהול המשק, כיוון שדודתו-הנתבעת מבוגרת, ואינה יכולה לטפל פיזית בשטחים החקלאיים.

הנתבעת טענה, בין השאר, כי העברת הזכויות בוצעה בהתאם להוראות צוואת אביה, שנערכה בהתאם להסכם המשבצת – תחילה הועברו לבת זוגו ולאחר מכן ליורשת בצוואתו.

לחלופין, היא טענה כי בכל מקרה התובע אינו מסוגל קיים את המשק, משום שהוא מנהל אורח חיים חרדי, דבר שיקשה עליו להשתלב במושב חילוני. רשות מקרקעי ישראל, שהתביעה הוגשה גם נגדה, ביקשה שכל הכרעה שתינתן תעלה בקנה אחד עם הסכם המשבצת.

אין אפשרות לעקוף

השופטת פאני גילת כהן סברה כי הסכם המשבצת הרלוונטי קובע מפורשות כי הזכויות במשק אינן חלק מעיזבונו של חבר מושב שנפטר, ולכן אינן ניתנות להורשה. השופטת הבהירה שלפי ההסכם, זכויות "בר-הרשות" במשק תעבורנה לבן הזוג שנותר בחיים ואין אפשרות לעקוף הוראה זו באמצעות צוואה. מכאן, שהאב המנוח לא היה רשאי להורות בצוואתו מה ייעשה בזכויות שלא היו שלו מלכתחילה.

"משכך ואף משיקולים של צדק, שוויון והגינות, יש לאמץ את מדיניותה של בעלת הקרקע, רשות מקרקעי ישראל ולראות בתובע, חליפו של בן המנוחה, כמי שבא בנעלי אביו המנוח, כאילו המנוחה הותירה במותה שני ילדים", קבעה השופטת.

לפיכך, בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה. השופטת הצהירה כי העברת הזכויות במשק מהמנוחה לבתה מבוטלת, וחייבה אותה בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

כיוון שהנחלה לא ניתנת לפיצול, השופטת הציעה שהצדדים ינסו להגיע להסכמות לגבי גורל המשק. אם לא יצליחו, יצטרכו לפנות אל בית המשפט שיכריע מי מהם "מוכן ומסוגל" לקיים את המשק.

החידוש המעניין בפסק הדין הוא שבית המשפט נתן למונח "ילדיהם" שבהסכם המשבצת, פירוש מרחיב, כך שיכלול את כל צאצאיהם של המנוח, לרבות נכדו, במקרה הזה. דומה שבדרך זו העדיף ביהמ"ש פרשנות הוגנת ותכליתית של הסכם החכירה, על פני פרשנות לשונית-דווקנית שלו. במידה מסוימת, פרשנות זו מקרבת את הוראות ההסכם להסדרים החלים בדיני הירושה הכלליים.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד גלעד שרגא

• ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אהוד גרין

• הנתבעת 2 (רשות מקרקעי ישראל): פרקליטות מחוז דרום

* עורך דין ניר ברזל ממשרד עו"ד ברזל-קליין עוסק במושבים וקיבוצים

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"