החופש הגדול: המדינה נתקעה בשנות ה-70 וההורים משלמים את המחיר

לאחרונה, ביקשה עמיתתי אורית קלייר-ארזי (מנכ"לית BossProblem) להפסיק להתלונן על הקשיים שמציבה חופשת הקיץ להורים. לשיטתה, הקושי הוא תוצאה ישירה של אנוכיות ההורים, אשר רוצים להביא מספר גדול של ילדים כתוצאה מ"לחץ חברתי". קריאה זו מבטאת חוסר הבנה עמוקה, הן לנפש הישראלית, והן לתהליכים חברתיים ודמוגרפים שהתרחשו בישראל בעשורים האחרונים.

בתור הורים לשלושה ילדים, אני ואשתי נחשבים לפי המאמר ל"אנוכיים". למרות ששנינו מחזיקים בעמדות בכירות בתחומינו, ומרוויחים משכורת יפה, עדיין אנחנו נתקלים בקשיים אדירים בתקופת הקיץ. ומדוע? מכיוון שהמדינה לא התאימה את אופן חשיבתה לשנת 2016.

בניגוד לעולם המערבי, בישראל אין התאמה בין ימי החופשה של הילדים לאלה של ההורים, מה שמוביל לתשלומים אסטרונומיים של הורים למסגרות חיצוניות, רק בשביל הזכות לפרנס את משפחתנו ולשלם מסים. זאת, ללא קשר כמובן לתשלומים השנתיים המטורפים לבתי הספר והגנים, כחלק מאותו "חינוך חינם".

כמו בנושאים אחרים, יד אחת של המדינה אינה מודעת ליד השנייה. המדינה מעודדת נשים ליציאה לשוק העבודה, שכן זה מקטין פערים ואפליה ויוצר כלכלה וחברה בריאה יותר. אך בד ובד, לא מציעה שום מנגנון סיוע למשפחות שבהן שני בני הזוג מועסקים במשרה מלאה, ההפך.

כמה פעמים אפשר למצוא את דורי? | צילום: יח"צ

התוצאה? נשים רבות מוותרות על ההגשמה העצמית, ומאבדות את מקומן כמפרנסת, מה שמוביל לירידה בכוח הקניה, ירידה ברמת החיים, ופגיעה במשק. אם, חס וחלילה, מחליטים ההורים להתגרש, האישה צוללת את מצוקה כספית וחברתית קשה, כתוצאה מאותו ניתוק ממסלול הקריירה שלה.

אם בעבר, הסבתא והסבא היו מנגנון סיוע עיקרי, בעיקר בחופשים, ביקרו, הסיעו, אירחו. היום, רבים מבני הגיל השלישי עסוקים בקריירה שניה ובפיתוח עצמי. פנסיונרים רבים בישראל פשוט אינם יכולים לגמור את החודש ללא משרה נוספת, ואם שפר עליהם מזלם, הם מעוניינים לבלות את זמנן בפעילויות חברתיות אשר יעניקו להם ערך וחיי חברה.

הישראלים מביאים ילדים דווקא כי אינם אנוכיים

הטענה לפיה הישראלים "ממהרים להביא ילדים, אך מתחמקים מלבלות זמן איתם", מכעיסה. כאבא לשלושה ילדים, אני רואה בהבאת ילדים לעולם מהות מרכיב מרכזי מהיותי אדם, ישראלי, ויהודי. דווקא ההיפך הוא הנכון, הישראלים מביאים ילדים דווקא כי אינם אנוכיים, שהרי מה יותר פשוט מלוותר על הוצאת מיליוני שקלים במצטבר, ולקפוץ מעלה ברמת החיים?

אני אוהב את ילדי יותר מכל דבר, ואעשה הכל בשבילם, אך גם אני לא מסוגל לבלות איתם 24/7, ומה פסול בכך? כהורים, גם לנו מגיע להתאוורר, אם באמצעות דייט שיחזק את הזוגיות שלנו, או אם בתחביבים אישיים שיסייעו לנו להירגע ולגשת לאתגרים הבאים בראש צלול. כשם שבמטוס מבקשים מאיתנו "להלביש את מסיכת החמצן על עצמנו, ורק אז לעזור לילדינו", כך צריך להבין שהורים אינם רובוטים, צריך לעזור להם לעזור לילדיהם. הורים מאושרים משמע ילדים

מאושרים אשר יגדלו להיות אזרחים תורמים.

מחקרים שבוצעו לאחרונה, אשר בודקים רמות אושר, מגלים כי המתכון לאושר אינו כולל רק ביטחון כלכלי, אלא בעיקר מתן דגש לפעילויות פנאי וזוגיות, לצד טיפול בילדים (כן, ילדים הם מרכיב עיקרי במתכון).

במקום לקרוא לנו לצמצם את משפחתנו, יש לקרוא למדינה, אשר תקועה אי שם בשנות ה-70, להתאים את עצמה לשנת 2016. על מערכת החינוך לצמצם את חופשת הקיץ ולפרוס את ימי החופשה באופן שיותאם לימי החופשה בכלל המשק. על ראשי הערים שאחראים על מערכות החינוך המוניציפליות לקחת אחריות, ולסבסד מסגרות לאותם ילדים ששני הוריהם עובדים קשה, הרבה יותר מעמיתיהם בעולם, פעמים רבות, רק כדי להשאיר את הראש מעל המים.

הכותב פרופ' למימון ופסיכולוגיה של משקיעים וסגן הדיקאן בבית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל