אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למי שייכים מיליון שקל שרמ"י החזירה, לקונה או לכונס? צילום: גיל נחושתן

למי שייכים מיליון שקל שרמ"י החזירה, לקונה או לכונס?

כונס נכסים שמכר מגרש קין לחברת נדל"ן שילם לרמ"י כמיליון שקל "דמי היתר". בעקבות הרפורמה במנהל הוחזר הסכום לקונה אך היא סירבה להעבירו לכונס. השופטת קיבלה את תביעתו

22.08.2016, 08:24 | עו"ד סלים אבו-חמד

התובע, כונס נכסים שמונה למימוש מגרש בשטח של 665 מ"ר בקרית מוצקין, מכר ב-2010 את המגרש לחברת הנדל"ן "חנן שגב יזמות" תמורת מיליון שקל.

הצדדים הסכימו כי כל המסים וההיטלים יחולו על המוכר. עוד סוכם כי המוכר ישלם למנהל מקרקעי ישראל (כתוארו אז) את "דמי ההיתר" (דמי חכירה שגובה הרשות מחוכר המבקש לשנות את ייעוד הקרקע). כמו כן הוסכם כי במידה שסך כל התשלומים שיחויב בהם המוכר יעלה על מיליון שקל – תשלים הקונה את יתרת החוב.

כחצי שנה לאחר מכן שילם התובע למנהל "דמי היתר" בגובה 982,810 שקל מקופת הכינוס.

במהלך השנים שלאחר מכן התחוללה הרפורמה במנהל שמכוחה הועברו זכויות הבעלות בקרקע לחוכרים והוקמה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). במסגרת ההחלטה, גם הוחזרו "דמי ההיתר" שנגבו מחוכרים. ב-2014 הרשות השיבה לקונה, שהייתה רשומה כחוכרת הנכס במועד ההשבה, את רוב דמי ההיתר שנגבו מהכונס. 

הכונס פנה אליה כדי שתעביר את הסכום אליו אך היא סירבה ולכן הוגשה התביעה. לטענת התובע, את דמי ההיתר היה צריך להשיב לקופת הכינוס הן לפי ההסכם בינו לבין הנתבעת והן לפי דיני "עשיית עושר ולא במשפט" שכן רשות מקרקעי ישראל החזירה את הסכום לנתבעת בטעות.

השופטת לובנה שלאעטה חלאילה , צילום: אתר בתי המשפט השופטת לובנה שלאעטה חלאילה | צילום: אתר בתי המשפט השופטת לובנה שלאעטה חלאילה , צילום: אתר בתי המשפט

הנתבעת טענה מנגד כי הזכות לקבל את דמי ההיתר בחזרה מוקנית "למי שרשום כחוכר בזמנים הרלוונטיים להשבה" וכי "הזכות הולכת אחר הנכס ולא אחר בעליו". היא הוסיפה כי הסכם המכר אינו מבסס עילת השבה וכי הכספים הגיעו אליה "כדין". עוד נטען כי התובע מבקש לקבל את הכספים לקופת הכינוס כדי שאלה ישולמו לו באופן אישי כשכר טרחה.

 

לקח סיכון

 

שופטת בית משפט השלום בקריות, לובנה שלאעטה חלאילה, ציינה כי לדעתה החזרת דמי ההיתר לנתבעת על ידי הרשות לא נעשתה בטעות אלא מכיוון שהיא זו שהייתה רשומה כחוכרת במועד ההשבה. לכן, לגישתה, אין לבחון את המקרה לפי דיני "עשיית עושר ולא במשפט" אלא לפי דיני החוזים.

לעמדת השופטת, מהסכם המכר בין הצדדים עולה כי מכיוון שהתובע נטל על עצמו את תשלום כל המיסים וההיטלים עד לגובה התמורה הוא לקח סיכון כי קופת הכינוס תישאר ריקה. מנגד, הנתבעת שילמה מיליון שקל ופטרה עצמה "מלדאוג" לתשלום ההיטלים והמיסים, אלא במקרה החריג שסכומים אלה יעלו על מיליון שקל.

לפי היגיון זה, השבת דמי ההיתר לנתבעת "משבשת" את ההסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה כל ההיטלים והמיסים עד לגובה של מיליון שקל יהיו "באחריות" הכונס, לטוב ולרע.

השופטת המשיכה כי בסירוב הנתבעת להעביר את הכספים לקופת הכינוס היא הפרה את הסכם המכר. לפיכך החליטה השופטת לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע 962,618ֵ שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

בנוסף חויבה הנתבעת בתשלום האגרה ששילם התובע, 23,716 שקל וכן בשכ"ט עו"ד של 52,500 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: בעצמו

• ב"כ הנתבעים: עו"ד ע. גולדנברג

* עורך דין סלים אבו-חמד עוסק בדיני מקרקעין

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

תגיות