"ידם של החוקים האמריקאיים ארוכה"

"אני חושבת שחברות ויחידים צריכים לדעת איפה הקווים עוברים מבחינה חוקית", אומרת עורכת הדין האמריקאית אליזבת' פרואיט (Prewitt), "ולא רק בארץ שבה הם חיים, אלא גם במדינות שבהן הם עושים עסקים, או בתחומי השיפוט האחרים שבהם העסקים שלהם נוגעים. ידם של החוקים האמריקאיים היא מאוד ארוכה. אנשים מופתעים למשל לגלות ששליחת אימייל לנמען בארה"ב, בניסיון לקדם השגת מטרה שארה"ב חושבת שהיא לא חוקית, יכולה להיות בסיס לתביעה. חברות צריכות לדעת להעביר את המסר הזה במורד הארגון, כך שהוא יישמע ויובן. ההגנה הטובה ביותר היא לא להיות במצב שבו אתה צריך להגן על עצמך".

פרואיט, שותפה בפירמת הצמרת הניו יורקית Hughes Hubbard, היא מומחית בעלת שם לתחום ההגבלים העסקיים, ומכירה אותו היטב משני צדי המתרס. לפני שעברה למגזר הפרטי, בשנה שעברה, היא ניהלה קריירה של 16 שנה במשרד המשפטים האמריקאי, שבמהלכה שימשה, בין היתר, סגנית ראש חטיבת ההגבלים העסקיים.

כפרקליטה מצטיינת הובילה את אחת מחקירות ההגבלים העסקיים המדוברות של השנים האחרונות: זיוף הליבור — שער הריבית הבין־בנקאית הנקבע בלונדון. הפרשה, שבה היו מעורבים הבנקים הגדולים בעולם, הובילה לקנסות עתק, ובאופן נדיר גם לעונשי מאסר לחלק מהסוחרים המעורבים.

בחודש שעבר ביקרה פרואיט בישראל והתפנתה לשיחה עם "כלכליסט" על עברה כתובעת ועל הקו הנוכחי של רשויות האכיפה, המפגינות לאחרונה יד מעט נוקשה יותר בעבירות הגבלים עסקיים.

בבסיסו של דבר, מסבירה פרואיט, המציאות החוקית דווקא לא השתנתה. "אני לא חושבת שהקווים זזו, במובן של הערכים הבסיסיים שהחוק מבטא. כל עוד חברות מתקשרות את הערכים האלה ומלמדות אותם באופן מובן, אין צורך להיכנס לפרטי הפרטים של מה החוק אומר היום לעומת מה שהוא אמר אתמול, או מה שאתה חושב שהוא יגיד מחר".

אולי הקווים זזו במה שנוגע לאכיפה?

"בחברות הפועלות בתעשייה שנראה שרשויות האכיפה מתמקדות בה, צריך לשים דגש מיוחד על ציות לחוק, ולהשתמש במיקוד של רשויות האכיפה כאמצעי לשים דגש על ציות בארגון. בהתבסס על מה שאני ראיתי, אנשים רוצים לעבוד בסביבה עסקית של ציות. הם לא רוצים להיות בסביבה שיש בה הטרדה מינית, או שאולי יש בה כסף שזורם בצורת שוחד. רוב האנשים מקדמים בברכה ציות, כך שהם לא יצטרכו לבוא במגע עם סוג כזה של התנהגות. ואותו דבר תקף גם לפשעים פיננסיים".

מאוד קשה כיום למצוא אקדח מעשן

פרשת זיוף ריביות הליבור, שעל בסיסן נקבעות אינספור עסקאות פיננסיות, הובילה כבר לקנסות עתק ולעונשי מאסר, אבל חלק מספיחיה עדיין תלויים ועומדים בבתי המשפט, ופרואיט מורשית לדבר עליה רק בקווים כלליים. באופן מפתיע משהו, כאשר אני שואל אותה על חוויותיה מהחקירה, היא מתמקדת דווקא בכך שהיא דרשה ממנה תיאום עם שורה ארוכה של רשויות אכיפה, מהבולשת הפדרלית ורשות ניירות הערך האמריקאיות, ועד לעמיתיה בבריטניה. "החלק הזה היה הכי מאתגר והכי מתגמל כי הוא דורש חשיבה אסטרטגית ובניית מערכות יחסים", היא אומרת.

מה לגבי העובדה שבצד השני ניצבו כמה מהמוסדות הפיננסיים העוצמתיים בעולם?

"בסופו של דבר, בכל ארגון, ולא משנה כמה הוא גדול, יש קבוצה לא מאוד גדולה של אנשים שהם בעלי ידע ויכולים לקבל החלטות לגבי הנושא שעל הפרק. זה יכול להיות אחד הבנקים הגדולים ביותר, אבל עדיין יהיו רק אנשים ספורים שיכולים לספק את התשובות הנדרשות". 

ברוקר בוול סטריט. "בתעשיית הפיננסים שמים דגש על ציות לכל אורך השדרה" | צילום: רויטרס

איך מתגברים על פער הידע בין בין התובעים לנחקרים בתעשייה הפיננסית?

"זה אתגר גדול. בהקשר של חקירה, בכל תעשייה, בדרך כלל יהיה לך מישהו מבפנים שעוזר לממשלה, שיכול לעזור לגשר על פער הידע. זה יתרון מסיבי שיש למשרד המשפטים האמריקאי: יהיה לו בן אדם בפנים, שאולי היה מעורב במעשים, והאדם הזה ידבר על התעשייה, המוצרים, איך היא עובדת, על איך ההתנהלות שמשרד המשפטים בוחן עשויה היתה לעבוד. זו דרך אחת לצמצם את הפער.

"יש גם השקעה ענקית שאתה חייב לעשות, בין שאתה תובע ובין שאתה בצד ההגנה. אתה חייב ללמוד את התעשייה, ללמוד על המוצרים, ולהבין את מניע הרווח של האינדיבידואלים המעורבים. בארה"ב זה מאוד עוזר להיות בעמדה של דיאלוג עם רשויות האכיפה, ולהגיע לרמה מסוימת של אמון שבה אתה יכול לתקשר איתן ולהבין איך הן תופסות את הרעיון והמידע, ואולי להסביר להן למה המסקנה שאליה הגיעו אינה הנכונה. יש פתיחות מצד משרד המשפטים, כי גם שם לא רוצים לטעות. זה לפחות הניסיון שלי".

האם בעצם חקירות מהסוג הזה תלויות בכך שיהיה מישהו מבפנים שיסביר מה קרה?

"כשאתה מדבר על עבירות שהגרעין שלהן הוא הסכם, למשל הסכם לתאם מחירים או מזימה להונות, מדובר במצב תודעתי, ומאוד חשוב להיות מסוגל להיכנס לראש של האינדיבידואלים, להבין את המוטיבציה שלהם לעשות את מה שעשו. במובן הזה קריטי שעדים יהיו מסוגלים לספר סיפור. יכולה להיות לך אינפורמציה שמראה שאנשים נפגשו במקום מסוים, ושהמחירים זזו אחרי שנערכה פגישה. יכולים להיות לך אימיילים שמדברים על הסכם. אבל בימינו לרוב אתה לא רואה את האימייל שהוא האקדח המעשן. אתה לא רואה מתחרים שיושבים מסביב לשולחן וחותמים בסוף על מסמך שאומר, 'אנחנו מסכימים לתאם מחירים'. זה הרבה יותר מעודן. תיק בונים באמצעות מישהו אמין שיגיד, 'זה מה שאכן קרה, וכולנו הבנו שככה זה יתבצע'. זה חלק חשוב מהחקירה, וחלק חשוב מהתביעה".

לסיכום השיחה אני שואל את פרואיט על העובדה שלא הוגשו כתבי אישום נגד אף אחד מבכירי מערכת הבנקאות בעקבות המשבר הפיננסי, דבר שהוביל בשנים האחרונות לביקורת ציבורית נוקבת על מערכת המשפט, כולל מצד בכירים במערכת (כמו, למשל, השופט הפדרלי ג'ד רייקוף, שהתראיין בהרחבה ל'כלכליסט').

פרואיט מדגישה שהמציאות הזו משתנה, ואת הכרזתה של סאלי ייטס, המשנה לתובעת הכללית בארה"ב, בשנה שעברה, על תעדוף הגשת כתבי אישום אישיים בפרשיות שחיתות תאגידית, כולל נגד מנהלים. "אף שאין בתזכיר הזה חידוש חוקי גדול", אומרת פרואיט, "הוא מאוד משפיע, ואני יכולה להרגיש את זה מצד ההגנה. וקרוב לוודאי שהדגש הזה יוביל ליותר תביעות אישיות".

האם הוא ישנה את ההתנהגות של אנשים וחברות?

"הדברים האלה לוקחים זמן. בהיבט ההרתעתי, הדבר החשוב ביותר הוא שאנשים יבינו שיש השלכות אפשריות, שהם עשויים למצוא את עצמם ניצבים מול תביעה פדרלית. אחד האתגרים הגדולים ביותר שחברות קטנות, גדולות ורב־לאומיות ניצבות בפניו הוא להעביר את מסר הציות לכל אורך השדרה שלהן. זה אתגר ענקי, כי לא מדובר רק בהגבלים עסקיים, אלא בטווח גדול של הפרות פוטנציאליות שיכולות להתרחש כתוצאה מפעולות של עובדים. וכאשר אתה מציג לאנשים את סוגי המעשים שהם עשויים לבצע, ואת העונשים שהם עשויים להיות ניצבים בפניהם, זה גורם מאוד מרתיע.

, אבל זה דורש לשנות את התרבות. לא מדובר רק בפירוט הכללים, בלהגיד 'אל תעשה את זה ואל תעשה את זה'. מה שנדרש הוא לקחת את הכללים ולגרום לאנשים להבין אותם במובן של ערכים: 'אנחנו ישרים, אנחנו מתחרים באופן הוגן'. זה מאוד חשוב".

אגב, בשנים האחרונות נחשפו כל כך הרבה פרשיות הונאה במגזר הבנקאי שלפעמים נוצר הרושם שזה היה חלק מהמודל העסקי. אם להזכיר חלק מהחקירות: זיוף שערי ריבית הליבור, זיוף שערי מט"ח, הונאה בשוקי האנרגיה והמתכות יקרות, בשוק המשני לאג"ח ממשלתיות בארה"ב. וזו לא כל הרשימה.

"יש כמה תעשיות שבהן המסר של ציות, של איפה עובר הקו החוקי, ואיך מישהו עשוי לעבור אותו, הוחדר באופן די אפקטיבי. בכל מה שנוגע לציות להגבלים עסקיים, אני חושבת שתעשיית השירותים הפיננסיים היתה מאחור. החקירות המתמשכות כבר השיגו כברת דרך בהחדרת המסר הזה, אבל יש עוד הרבה עבודה. בתעשיית השירותים הפיננסיים נעשית השקעה ענקית בהתמודדות עם הסיכון הזה ובהעברת המסר".

האם המסר הוא צייתו לחוק או אל תיתפסו?

"הייתי מקווה שציות'".