העלמת העין שעלתה למדינה 1.35 מיליארד שקל בשש שנים

המדינה הפסידה כ־1.35 מיליארד שקל מאז 2010 כתוצאה מאי־תשלום של אגרת חברות לרשם החברות. על פי נתוני הרשם כ־184 אלף חברות הרשומות כיום לא שילמו את האגרה בשנה שעברה, מספר שעלה מכ־133 אלף חברות ב־2010. ב־2015 עמדה האגרה על 1,502 שקל לשנה, כך שרק בשנה זו מדובר על הפסד הכנסות למדינה בגובה 277 מיליון שקל. 52% מהחברות הרשומות בישראל לא שילמו את אגרת החברות ב־2015.

ברשם החברות שבמשרד המשפטים, בהובלת השרה איילת שקד לא ממהרים להפעיל את הכלים המשפטיים העומדים לרשותם כדי להכריח חברות לשלם את האגרה.

אמנם אי־תשלום מוסיף רישום של "חברה מפרת חוק" באתר רשם החברות, אבל המספרים מראים בבירור שזה לא מפריע לבעלי החברות.

זאת משום שבמקרים רבים מדובר בחברות שנסגרו בפועל ולא קיימות יותר, והבעלים שלהן סבורים, ובמידה מסוימת של צדק, שהם יכולים להמשיך ולצבור את החוב במשך שנים מבלי שתינקט נגדם סנקציה כלשהי.

חוק החברות מאפשר לרשם החברות להטיל את החוב על מי שמוגדר כדירקטור בחברה באופן אישי. במקרים אחרים מאפשר החוק לרשם החברות לפעול לפירוק החברה.

אין ספק כי האפשרות של הפעלת שתי הסנקציות הללו כיום היא תיאורטית בלבד, שכן מדובר במשאבים אדירים שיידרשו לרשם החברות כדי לתקן את המצב ולגבות את כל החובות.

אך למרות זאת, עדיין עולה השאלה מדוע לא ננקטו לאורך השנים צעדים כנגד חברות שהפרו את החוק או מדוע לא ננקטים כיום צעדים כנגד מדגם רחב של חברות, ולו בבחינת שיראו וייראו, כדי למנוע מבעלים של חברות נוספות שלא לשלם את האגרה.

הבעיה לא מסתכמת רק בהפסד ההכנסות למדינה, אלא יוצרת גם מכשול משפטי קשה לעובדים בחלק מהחברות הללו. עובד שרוצה לקבל את זכויותיו מחברה שלמעשה הפסיקה לפעול צריך לפנות לבית המשפט ולבקש את פירוקה כדי שיוכל להגיש תביעה נוספת למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל ממנו את המגיע לו. לשם כך הוא צריך לשלם שכר טרחה בגובה אלפי שקלים לעורך דין ובנוסף לשלם אגרות שונות (לבית המשפט, לכונס הראשי ועוד) בשווי של 5,000 שקל נוספים. כל זה כדי לקבל משכורת שלפעמים לא מגיעה לסכום הזה בכלל.

זהו גם המקרה של עובד לשעבר בחברת רהיטים שתבע את החברה שבה עבד והגיע איתה לפשרה כספית ב־2010. אלא שהחברה לא שילמה את מלוא הכסף שעליו הסכימו הצדדים ונשאר חוב של החברה לעובד בסך של כ־24 אלף שקל.

בעלי החברה אף הודיע לפני כחודש לעובד שהחברה נסגרה והוא לא מתכוון לפעול לפירוק החברה, ולכן העובד צריך לפנות בעצמו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לבקש את פירוק החברה כדי שאז הוא יוכל להגיש תביעת חוב לביטוח לאומי ולקבל את מרבית הסכום.

עו"ד ערן גולן, המייצג את העובד, פנה לרשם החברות במכתב שבו דרש כי רשם החברות יפרק את החברה. במידה והרשם לא יעשה זאת, איים עו"ד גולן להגיש בקשה לתובענה ייצוגית נגד רשם החברות.

לדבריו, "רשם החברות בצורה שיטתית ועקבית לא עשה שימוש בסמכויות שנתונות לו וזאת כאשר זה עשר שנים לפחות, מאז עתירה בנושא של עמותת קו לעובד, הוא מודע לבעייתיות של השתת עלויות הפירוק על עובדים המבקשים למצות את זכויותיהם הבסיסיות".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי ""בשנת 2010, ניתנו לרשם החברות סמכויות להפעלת סנקציות כנגד חברה המוכרזת "מפרה". מאז ועד היום, פועל רשם החברות במישור האכיפתי מול חברות מפרות כעניין שבשגרה והישגיו בתחום זה אינם מוטלים בספק; מעבר לעלייה של מאות אחוזים בשיעור החברות שהגישו דיווח שנתי לרשם, בתוך 6 שנים בלבד, הרשם הכריז על כ-240 אלף חברות כמפרות שעליהן הוטלו סנקציות כהוראת סעיף 362 (א') לחוק החברות. בין היתר, בתקופת זמן קצרה זו, נגבו על ידי הרשם כ-300 מיליון ₪ בגין חובות עבר (בנוסף לגבייה שוטפת של אגרה שנתית). חובותיהן של כ-36 אלף חברות הועברו למרכז לגביית קנסות של הרשות לאכיפה וגבייה ומתוכם נגבו כ- 40 מיליון שקל.

רשם החברות ברשות התאגידים ימשיך ויפעל במישור האכיפתי ככל שיתאפשר לו על פי דין על מנת למגר את תופעת החברות המפרות ולהביא לגבייה מיטבית של חובות בגין אי תשלום אגרות".