"אין מקום לפטרנליזם הקיצוני של ביהמ"ש העליון"

כשנחקק החוק להקמת בית משפט כלכלי ב־2010, יצאה נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בלהה גילאור בקמפיין נמרץ להקמת הערכאה היוקרתית בחיפה. לו הקמפיין היה מתממש, השופט ד"ר עדי זרנקין היה אחד משופטי המחלקה הכלכלית הזו, ושמו היה מוכר לפחות כמו שמו של השופט חאלד כבוב. בראיון ל"כלכליסט", עם פרישתו לגמלאות מבית המשפט המחוזי בחיפה, טוען זרנקין שבהחלט היה ראוי להקים בחיפה את בית המשפט הכלכלי.

כשאני שואל אותו למה להטריח עד חיפה את רשות ניירות ערך, את פרקליטות מיסוי וכלכלה ואת כל עורכי הדין התל־אביבים, הוא מתפלא: "להטריח? זה תענוג. לא עול. שמונה שנים נסעתי מביתי ברמת השרון לבית המשפט בחיפה שמח כחתן ביום חופתו". על כל פנים, זרנקין סבור שחיפה היא סוג של פריפריה שהיה אפשר לקדם ולפאר באמצעות בית המשפט הכלכלי.

אולי באמת היה עדיף להקים את המחלקה הכלכלית בחיפה ולא בתל אביב, מפני שבתל אביב השופטים הכלכליים באו מהמשרדים הגדולים, ילדיהם מתמחים שם והם ממשיכים להתחכך עם עורכי הדין הגדולים באירועים ובהשתלמויות.

זרנקין לא נופל בפח הזה של הטלת דופי בקולגות: "ישראל היא מדינה קטנה. אתה לא יכול לדרוש משופטים להתמקצע ולהבין לעומק בתחום המסחרי-כלכלי ולתמוה על כך שהם באו מהמקומות האלה. אני בטוח שזה לא משפיע עליהם והם יודעים להפריד ולהימנע מכל חשש לניגוד אינטרסים".

זרנקין הגיע לכס השיפוט ממשרד עורכי הדין המסחרי בויאר, זרנקין, רויזן ושפרנט. כעורך דין ייזכר זרנקין כמי שהיה הבורר הראשון של המוסד לבוררות ההתאחדות לכדורגל, כשהתיק הבולט ביותר שלו שם היה יוסי בניון נגד הפועל באר שבע. היום, לאחר שמונה שנים כשופט כלכלי בכיר, חוזר זרנקין לשוק הבוררים. הוא שכר לשכה במשרדו של עורך דין אשר רבינוביץ, ומשתף פעולה עם המשכן לבוררות בהנהלת דליה רבין.

לך תוכיח קשר סיבתי

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוא מונה לפני שמונה שנים בהסכמה, נדירה יש לומר, בין שר המשפטים דאז דניאל פרידמן ונשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש. אבל אם לסווג מבחינת האידיאולוגיה השיפוטית שלו, זרנקין הוא יותר פרידמניסט. "הציפייה מבית המשפט העליון לנהל את המדינה היא ציפייה מופרזת שאינה במקומה", הוא אומר. "הדיונים במחלוקות שמפלגות את הציבור מכניסים את בית המשפט למקום שהוא לא צריך להיות בו ופוגעים במעמדו. הם גם מטשטשים את הגבולות בין רשויות המדינה. צריך להעמיד לדיון ציבורי את הנושא של הכל שפיט. התיאוריה של ברק לקחה אתנו רחוק מדי. אין מקום לפטרנליזם הקיצוני הזה של בית המשפט העליון. התערבותו צריכה להיות מוגבלת למקומות שיש בהם פגיעה בזכויות אדם. בדברים אחרים הייתי נמנע מלדון בכלל. יש ממשלה שתמשול. לא מתאים לך? תחליף אותה בבחירות".

לפי ההשקפה הזו, בג"ץ לא היה צריך להתערב במתווה הגז.

"בג"ץ התערב בסוגיה אחת ויחידה, קשירת ידיהן של ממשלות עתידיות. לא בטוח שהיה צריך להתערב בזה".

ועכשיו נדונה בבג"ץ עתירה נגד חוק שכר בכירים.

"לא ראוי להתייחס להליך תלוי ועומד, אבל לא בטוח שבג"ץ לא יכול להתערב בחוק שחל רק על מגזר עסקי אחד".

כשופט כלכלי מוביל בחיפה טיפל זרנקין במגוון תיקים, שניים גדולים ובולטים במיוחד: הסדר החוב העצום של צים,4.1 מיליארד דולר; ותביעת הלוחמים שצללו בקישון וחלו בסרטן.

מדוע שללת קשר סיבתי בין הצלילה בקישון ובין תחלואת הלוחמים?

"העול המוטל על תובע בהוכחת קשר סיבתי בין מחלה לזיהום סביבתי הוא כבד במיוחד. התובעים, משיקולים שלהם, ניסו להוכיח את הקשר של כל אחד בין הצלילה למחלה. משבחרו כך צריך היה עליהם להביא חוות דעת של מומחים שיתמכו פרטנית בקשר הזה. וזה לא היה כאן. איך שהתיק נוהל אי אפשר היה להצליח בו. הקשר הסיבתי לא הוכח באופן ברור. גם בית המשפט העליון, שאישר את פסק הדין שלי, כתב 'ככה לא בונים תביעה'". לזרנקין חשוב להדגיש שהתובעים דחו פעמיים במהלך המשפט הצעה נדיבה במיוחד: "הצעתי להם פשרה נדיבה, שגם המדינה וגם חברות הביטוח היו מוכנות לאמץ: 20 מיליון שקל שיחולקו בין כל התובעים. זאת בנוסף למה שהמדינה החליטה לשלם להם לפי חוק התגמולים. המדינה הסכימה לכפל הזה". בכל מקרה, לזרנקין חשוב לציין כי הוא לא הטיל על התובעים הוצאות, למרות הוצאות העתק שנגרמו לנתבעים בתיק הזה.

בנוגע להסדר החוב של צים, המדינה ביקשה להוציא מידיך את התיק הזה בטענה שמדובר בעניין רגולטורי מתחום המשפט הציבורי, ולא בתיק של חדלות פירעון.

"קבעתי שמפני שהמדינה בחרה לעגן את כוחה וזכויותיה בצים על דרך החזקת מניה, המקום הנכון לדון בזה הוא בית משפט של חדלות פירעון".

הסדר החוב של צים התמקד במניית הזהב של המדינה. החברה־האם, החברה לישראל, החליטה לשלם לנושים במניות צים, וכיוון שהנושים היו גורמים זרים ובינלאומיים התייצבה המדינה להגן על מניית הזהב שלה, שהבטיחה אינטרסים כגון פיקוח על העברת הבעלות והבטחת צי מינימלי של אוניות. זרנקין אישר את הסדר החוב, אבל בהחלשה מסוימת של מניית הזהב של מדינה: לפני הסדר החוב היתה למדינה זכות וטו על מכירת 24% ומעלה מהמניות, והווטו החדש נקבע על 35% ומעלה. על מכירה של 24%־35% מהמניות נותרה למדינה הזכות להתנגד בבית משפט. "שר האוצר אז יאיר לפיד ומנכ"לית משרדו יעל אנדורן סירבו בתוקף לגעת במניית הזהב", משחזר זרנקין, "והפרקליטות טענה שצים עושה קצת אובר דרמטיזציה ומפחידה את הציבור בטענה שההסדר וצים יקרסו אם הסדר החוב לא יאושר כלשונו, כולל החלשת מעמד המדינה במניית הזהב. אמרתי שאני לא פוסל את זה, אבל מי ישלם אם הסיכון הזה יתממש".

זרנקין. על הצעת החוק להסדרת חדלות פירעון: "ההלכות מבוססות על ניסיון החיים השיפוטי שמשלב בין המבחן התזרימי למאזני. אין להקריב את שיקול הדעת על מזבח הבהירות" | צילום: אלעד גרשגורן

שיקול הדעת קרדינלי

אפרופו חדלות פירעון, מה דעתך על הצעת החוק החדשה להסדרת חדלות פירעון, הנותנת עדיפות למבחן התזרימי הצר (אם תשלום חוב במועד), ולא למבחן המאזני הרחב (מצב נכסיה של החברה)? השופט איתן אורנשטיין מרבה לתקוף את ההצעה הזו.

"הצעת החוק מרשימה ביותר, וחשובה גם הפילוסופיה שביסודה: העדפת שיקום והבראה על פני פירוק ופשיטת רגל מתוך תפיסה שחדלות פירעון היא יותר תאונה כלכלית מאשר מזימה שנרקחה. אבל הביקורת על המבחן התזרימי מוצדקת. אין להכריז על חברה כחדלת פירעון, אם תוכל לשלם את חובה בעוד שלושה חודשים".

אבל במילא יהיו לה 90 יום לשלם.

"נכון, אבל ל זה לא עולה מהחוק. החוק מגדיר לך מה זו חדלות פירעון – אדם שלא יכול לשלם במועד. שיקול הדעת של שופט שרואה את כלל הנסיבות הוא קרדינלי. ההלכות שהצטברו הן על בסיס ניסיון החיים השיפוטי שמשלב בין המבחן התזרימי למאזני. אין להקריב את שיקול הדעת השיפוטי על מזבח הבהירות".