כשאשתו של הנשיא בדימוס מגיעה לעליון

רנה משל־גרוניס היא שופטת מחוזית בדימוס, ורעייתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. כאשר היא מחליטה להיכנס לעימות משפטי, עליה לקחת בחשבון שגם הסטטוס שלה ישחק תפקיד, לצד הסעדים אליהם היא חותרת בתביעתה. ואכן, בשני צמתים מרכזיים עלו שאלות שרלוונטיות למעמדה. נתחיל בשני, הפשוט יותר — מעמדה בבית המשפט העליון.

הסיפור, שיפורט בהמשך, החל אצל רשם ההוצאה לפועל, נמשך בבית המשפט השלום, עלה למחוזי וכעת, הצד שהפסיד למשל־גרוניס, עו"ד עודד קריב, הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

"כיהנתי בבית משפט זה ביחד עם בן־זוגה של המשיבה, אשר בחלק מהתקופה ועד ינואר 2015 אף כיהן כנשיא בית המשפט, ובנסיבות אלה יש לי היכרות עם המשיבה", כותב השופט צבי זילברטל. אבל, המניעות מלדון חלה גם על כל שופטי בית המשפט העליון. ולכן, חל כאן “כלל ההכרח” (The Necessity Rule) שפירושו אם כולם לא יכולים, אז כל אחד יכול. למצב זה התייחס ד"ר יגאל מרזל, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, בספרו “דיני פסלות” (של שופטים): "מצב ייחודי בדיני הפסלות הוא המצב בו כל השופטים שישבו לדין בהליך הקונקרטי יהיו פסולים מלדון בו. התוצאה הפרדוקסלית של מצב ייחודי זה בשיטות משפט רבות היא כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין”.

השופטת רינה משל גרוניס | צילום: גרמי פלדמן

בשני מקרים בעבר החיל בית המשפט העליון את הכלל הזה. באחד, לפני כשבועיים הנשיאה מרים נאור התבקשה להעביר את מקום הדיון מירושלים, בגלל שאחד הצדדים היה השופט בדימוס צבי כהן שכיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. הסמכות להעברה מבית משפט אחד למשנהו היא של נשיאת העליון שיכולה להאציל אותה למשנה שלה. אלא שגם נאור וגם המשנה אליקים רובינשטיין כיהנו יחד עם כהן במחוזי ירושלים. לכן החילה נאור את כלל ההכרח ודחתה את הבקשה.

המקרה השני היה הזוי במיוחד. לפני כעשר שנים הוגשה עתירה בעניין בחירת נשיא בית המשפט העליון. העתירה הוגשה, בין היתר, נגד כל שופטי בית המשפט העליון. אז מי ידון? לעותר היתה הצעה: ששר המשפטים ימנה זמנית שופטי מחוזי לעליון לצורך דיון בעתירה. השופטת דבורה ברלינר, שכיהנה אז בעליון במינוי בפועל, דחתה את העתירה מכוח כלל ההכרח, ובהחלטתה טרחה לציין ש"הצעותיו השונות של העותר לפתרון הסיטואציה אינן מתקבלות על הדעת והן מצויות על גבול האבסורד".

מהלוואה לתביעה

ועכשיו לצומת השני, בגללו הגיעה רנה משל־גרוניס עד לבית המשפט העליון. משל־גרוניס הלוותה לחברתה נורית קלדרון 60 אלף שקל. קלדרון התחייבה למשכן את דירתה ברחוב בורוכוב 10 בגבעתיים כנגד ההלוואה, אך לא פרעה אותה גם לאחר ארכה של שנה. במקביל נכנס שחקן חדש לתמונה: נגד קלדרון נפתחו תיקים בהוצאה לפועל, ולדירתה מונה כונס נכסים. הדירה נמכרה, ועו"ד עודד קריב - שהיה גם נושה שזכה בתביעתו וגם עורך הדין בתיק ההוצאה לפועל - וכונס הנכסים עו"ד אבי אליוב, שלשלו לכיסם סכומי שכר טרחה נאים. לקריב נפסקו 99,268 שקל בשתי פעימות, ולאליוב נפסק שכר טרחה לצורך מימוש הדירה בסך 143,303.56 שקל.

צבי זילברטל, שופט בית המשפט העליון | צילום: תלם יהב

משל־גרוניס הבינה שסכומי שכר טרחה אלה מבטלים את אפשרותה לגבות את מלוא החוב שמגיע לה, ופתחה במתקפה משפטית משולשת: נגד החייבת קלדרון, נגד הכונס אליוב ונגד עו"ד קריב.

נגד קלדרון הגישה תביעה כספית על 77 אלף שקל עוד לפני שהכונס השלים את מלאכת רישום הדירה שמכר על שם הקונים החדשים.

נגד הכונס אליוב הגישה בקשה להפחית את שכר הטרחה. המערכה הזו צלחה, ורשם הכינוסים בהוצאה לפועל שרון קרן הפחית את שכר טרחתו של אליוב ל־7% מתמורת מכר הדירה (המקובל הוא 6-10%). שכר הטרחה הופחת מ־143,303.56 ל־108,500 וההפרש הוחזר לתיק ההוצאה לפועל.

אבל, הקרב נגד קריב הסתבך. רשם ההוצאה לפועל עמית גולן דחה על הסף את דרישתה של משל־גרוניס להפחית משכר טרחתו. גולן נימק זאת בכך שמשל־גרוניס אינה צד לתיק ההוצאה לפועל, ואין לה כל עניין ומעמד בחיובי שכר טרחת עורך הדין.

משל־גרוניס ערערה על החלטה זו, ושופטת בית משפט השלום רחל ערקובי קיבלה את עמדתה, הפכה את החלטת הרשם והפחיתה משמעותית משכר הטרחה של קריב.

אשר גרוניס | צילום: מיקי אלון

כפל שכר הטרחה

נקודת המוצא שלה היא כפל שכר הטרחה שגזרו אליוב וקריב ממכירת הדירה. קריב שהיה גם הזוכה בתיק וגם עורך הדין בהוצאה לפועל תוגמל גם על חלקו במימוש הנכס, שלמעשה נמכר בידי אליוב הכונס. "האם זכותו של הזוכה, שהוא עורך דין, לקבל שכר טרחת עו"ד בהליכי הוצאה לפועל?" שואלת ערקובי ומשיבה בשלילה: "לא מצאתי כל הצדקה, כי רק בשל העובדה שהזוכה הנו עו"ד המייצג את עצמו, החייבת בתיק ההוצאה לפועל תידרש לשלם שכר טרחה לשני גורמים...". התוצאה היא שערקובי ביטלה את שכר הטרחה של קריב כעורך דין (כ־46 אלף שקל) והפחיתה את שכרו כזוכה מ־43 אלף שקל ל־12,780 שקל, סכום שלטעמה הנו "ראוי והוגן בהתחשב בנסיבות העניין ולא בהתאם לתעריף המינימלי".

ערקובי מודעת להשלכות פסיקתה. "לשאלה זו קיים פוטנציאל נפיצות, כאשר צדדי ג' שאינם צד להליך עשויים להתערב בתיק הוצאה לפועל, ולהעלות טענות, בניגוד לדרך הנוהגת היום במקומותינו, ויש חשש ממתן זכויות לצדדי ג' שאינם צד לתיק להתערב בעניין לא להם", היא כותבת ומכוונת לדילמה והמתח הנצחיים שמתקיימים בין הנושים לבין בעלי התפקיד שנלחמים על אותה קופה. ככל שיהיה יותר לאלה, יהיה פחות לאלה. האם נושים יזכו לאוזן קשבת כזו בכל פעם שיתקפו שכר טרחה, או שהפעם היו לנושה משל־גרוניס טיעונים טובים במיוחד, שלבטח חודדו בידי בן זוגה שהוא אולי המומחה מספר אחת בארץ לדיני פשיטת רגל וסדרי דין. וחבריו של אותו המומחה נדרשים כעת לתיק. יהיה מעניין.