חמאס לא מחזיר אש מטעמי אסטרטגיה, לא מחוסר באמצעים

עוצמת התגובה הצבאית הישראלית הנרחבת ברצועת עזה ביום ראשון בלילה בעקבות נפילת הרקטה בשדרות הפתיעה את חמאס, אך ראשי הזרוע הצבאית שלו, המכתיבים את ההחלטות לדרג המדיני, נוטים להכיל את האירוע ולא להשיב אש. הסיבה לכך היא אסטרטגית, ולא כספית. הידיעות התכופות על ירי ניסוי טילים לעבר הים והתמוטטות של מנהרות בזמן העבודות לחפירתן מעידות על מאמציו הקדחתניים להתכונן לעימות הבא. למרות המצור הישראלי־מצרי על עזה, וצעדי הרשות הפלסטינית נגד מימון הארגון (לבנקים בגדה אסור להעביר כספים לבנקים בעזה), חמאס מצא דרכים רבות כדי להשיג כסף ואמצעים, בעיקר עבור הזרוע הצבאית שלו — מאיראן ועד דאעש.

ראשית, יש להבהיר כי זרם הכספים לרצועה לא נבלם לחלוטין למרות הבידוד האזורי בו נמצא ארגון חמאס בימים אלה. בתחילת החודש הנוכחי העביר האו"ם לאנשי חמאס 31 מיליון דולר במזומן, שנתרמו על ידי קטאר לתשלום משכורות יולי לאלפי מועסקי ממשלת חמאס. אף שהקטארים התחייבו פומבית כי הכספים יועברו רק למועסקים במגזר האזרחי, ניסיון העבר הוכיח כי הזרוע הצבאית של חמאס מצליחה לשים ידיה על התרומות מחו"ל. כך קרה בשנים לפני "צוק איתן" כשהזרוע השתלטו על אספקת המלט מחו"ל שיועדה לפרוייקטי תשתית לטובת בניית מערך המנהרות התת קרקעיות המסועף ברצועה.

סוללת כיפת ברזל ליד שדרות | צילום: אי פי איי

שיעור המובטלים העצום הגבוה לא מונע הטלת מסים

התרומות מקטאר אינן מקור המימון היחיד שעליו בונה חמאס. כך למשל, דווח בתקשורת לפני מספר חודשים כי הארגון מטפל בבתי החולים בעזה בפצועים של אנשי דאעש בסיני תמורת כסף ואספקת אמצעי לחימה.

בנוסף הגביר הארגון את נטל המיסים על תושבי עזה. מוקדם יותר השנה הטיל חמאס לראשונה מס חד פעמי על בעלי בארות מים ברצועה, והם נדרשו לשלם 4,000 שקל על כל באר שברשותם. עוד הטיל מיסים על רישום סוכנויות ידיעות זרות ומועסקים של גופים בינלאומיים ברצועה.

באופן אירוני, השליטה במעברים וההיתר הישראלי להכנסת מאות משאיות עמוסות בסחורות בכל יום לרצועה, מעשירים את קופת ארגון חמאס — זו אחת הסיבות שחמאס לא יסכים לוותר על השליטה במעברים — תנאי של הפת"ח לממשלת אחדות. אנשי חמאס ממסים סחורות הנכנסות לעזה ובנוסף למסים אחרים הנגבים מתושבי הרצועה, הארגון מכניס 8–10 מיליון דולר בחודש, לפי הערכות זהירות.

הפגנות ברצועת עזה | צילום: רויטרס

חמאס נוקט במדיניות מיסים חסרת רחמים גם כלפי תושבי הרצועה, שם שיעור האבטלה מגיע ל־60%, ולמעלה מ־55% מהם זקוקים לסיוע מגופים בינלאומיים. התושבים הם אלה שמשלמים את המחיר על מיסוי הסחורות, שכן הסוחרים מגלגלים את העלות הנוספת עליהם.

מדיניות זו הביאה למשל בחודש הרמדאן האחרון, הנחשב לחודש הקניות בעולם האיסלאמי, לעליית מחירים גדולה כמעט בכל ענף ובייחוד בתחום ההלבשה והמזון. פה ושם נרשמו מחאות מצד סוחרים ותושבים ברצועה כלפי מדיניות המיסים של חמאס, אך לא כאלה שיוכלו לערער את שלטון הארגון.

המוחים טוענים כי לחמאס יש מספיק הכנסות כדי לממן את תשלום המשכורות של עובדי המגזר הציבורי בזמן, אך במקום זאת מעדיפים אנשיו לנצל את הכספים לצרכים אחרים, תוך יצירת מצג שווא של מצוקה כספית שמאלצת אותו לפנות לתרומות מקטאר ומטורקיה.

הקשר בין חמאס לאיראן נותר יציב למרות הוויכוח על סוריה

היחסים בין חמאס לאיראן ידעו עליות וירידות בשנים האחרונות, בעיקר על רקע המלחמה בסוריה, אחרי שחמאס יצא בגלוי נגד משטר אסד. למרות זאת, הקשר בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין איראן יציב. משמרות המהפכה בראשות מפקד "כוח אלקודס" קאסם סולימאני ממשיכות לסייע לזרוע הצבאית באמצעות כספים וציוד.

בדרג הפוליטי של חמאס ישנם חילוקי דעות קשים בנוגע לשיתוף הפעולה עם איראן. בעוד שההנהגה בעזה בראשות מחמוד זהאר תומכת בו בצורה נלהבת, ההנהגה בחו"ל נוקטת בגישה זהירה יותר. רק באחרונה הביע סאלח אלעארורי, בכיר חמאס הנמצא בטורקיה, חשש כי הקשרים בין הזרוע הצבאית לאיראן יובילו בסופו של דבר להכללת חמאס ברשימת ארגוני הטרור של מדינות ערב, בדומה למה שקרה לחיזבאללה. אמירות שרק מדגישה עוד יותר את עומק הסיוע של איראן לשיקום כוחו של חמאס.

הכותב הוא מומחה לכלכלות המזרח התיכון