"עמה יעמיק", הגרסה האירופאית

כשהגעתי לבאר שבע בצהריים לקראת המשחק ההיסטורי של הפועל באר שבע מול סלטיק, הרגשתי שיש בעיר באזז אחר. שקט, אבל מלא בכוח. לא היתה תחושה שפלייאוף מוקדמות ליגת האלופות נמצא בעיר היום, אבל משיחות עם אוהדים הבנתי שזה חלק מהעניין. ממצב בו היה ברור שאין לקבוצה סיכוי לעבור, ככל שעברו השעות לקראת המשחק, לאף אחד בעיר לא היה מושג מה הולך לקרות הערב. זו היתה מעין חרדה, מעורבת עם התרגשות. חששות מעורבים באופטימיות זהירה. שלוות מפסידים מהולה במתח לקראת העתיד להיות משוחק על הדשא. הרוח הזו, פתאום הבנתי, היא 'העמה יעמיק' המפורסמת של באר שבע.

"You may say I’m a dreamer, but I’m not the only one" - אוהדי הפועל באר שבע לא יכלו לבחור שורה מוצלחת מזו לפתוח עמה את ערב הכדורגל העצום שהתרחש אתמול באצטדיון טרנר. השורה הזו היוותה מעין תשובה מוחצת לכל כך הרבה שאלות שצפו מסביב למועדון ולעיר בשבוע האחרון. זו היתה תשובה לכל מי שהספיד את הקבוצה אחרי ה-5-2 בשבוע שעבר במשחק בגלזגו, ולהראות לו שתמיד אפשר, מותר ורצוי לדמיין ולחלום; זו היתה תשובה לקהל של סלטיק, שבשבוע שעבר השליך על באר שבע את כל עוולות הסכסוך הישראלי פלסטיני, ובמקום לענות במסר מיליטנטי ולאומני, האדומים הזמינו את הסקוטים לחלום על שלום ועולם טוב יותר; ולבסוף – בתשובה לכדורגל הישראלי – אנחנו לא מכבי תל אביב, לא מכבי חיפה, לא הפועל תל אביב, וגם לא בית"ר ירושלים. אנחנו הפועל באר שבע, וכאן קורה משהו אחר.

התפאורה המוצלחת של Ultra South, שכללה את המילה IMAGINE בענק, הבליטה עד כמה באר שבע משתנה ומציבה סטנדרט ייחודי שטרם נראה בכדורגל הישראלי. אחרי המופע הפרו-פלסטיני של סלטיק היינו מצפים לראות דגלי ישראל בכל מקום, אבל לא כך היה. היו מעט דגלים באצטדיון, וגם הם נבלעו באווירה של זהות אחרת – באר שבעית.

לרגעים ארוכים טרנר הפך אתמול לקופסא מלא רגשות, תשוקה ושירה, ויחד עם ההתפאורה מרשימה, נוצרה במקום אווירה פשוט מחשמלת. מדי פעם עצמתי את העיניים והקשבתי לסאונד ולוויברציות של טרנר והקהל, והרגשתי בקלאסיקו ארגנטיני חם או דרבי איסטנבולי רותח. והחשמל הזה, עבר יפה מאוד לשחקנים.

הפועל באר שבע נתנה אתמול תצוגת כדורגל שתיחקק בהיסטוריה כאחת מההופעות המרשימות של קבוצה ישראלית במסגרת אירופאית. משחק שוטף, מהיר, משופע במסירות, עם בעיטות מסוכנות ותאקלים מתוזמנים באר שבע פשוט העלימה את סלטיק מהמגרש. במשך 70 דקות באר שבע הציגה עליונות מוחלטת על היריבה שלה, באופן שלא ראינו שנים מקבוצה ישראלית באירופה.

וזה לא שלא היו תקלות – הפנדל המוחמץ של ראדי יכל לרסק לה את המוראל אך היא התאוששה מזה מאוד מהר. גם הפציעות המוקדמות של לוסיו ומליקסון שכפו על ברק בכר שני חילופים כפויים עוד במחצית הראשונה, איימו על באר שבע, אבל היא היתה פשוט בזון משלה. בכר אף הוסיף חילוף התקפי אמיץ, כאשר הוציא את מיגל ויטור שהצטיין(העלים כמעט לחלוטין את גריפית' וסינקלייר), והכניס את יובל שבתאי – במטרה ברורה להשיג את השער השלישי.

"זה היה אחד המשחקים הקשים ביותר שהיו לי כמנג'ר. באר שבע שיחקו פנטסטי ואני חייב לכבד אותם על כך. הם שמו את כל מה שהיה להם ומגיע להם כל הכבוד", אמר מאמנה הצפון-אירי של סלטיק ברנדן רודג'רס במסיבת עיתונאים לאחר המשחק.

לאחר השאלות רודג'רס אף הוסיף: "בשם השחקנים, הצוות המקצועי, המועדון ובשם סקוטלנד – ישראל היתה פנטסטית עבורנו. מהמלון, דרך המארחים שלנו והאווירה המדהימה שיש באצטדיון הזה. תודה לכם על חוויה נהדרת במדינה נהדרת. הייתם טובים אלינו".

הפועל באר שבע נתנה את כל מה שהיה לה אתמול. מכל בחינה.

עם שריקת הסיום על השחקנים באדום פשוט התרסקו אל הדשא כשהם תופסים את הראש, את הצד, את הגב. אפשר להבין את האכזבה, כשהשלמת הקאמבק היתה כה קרובה. אבל זה לטובה. צמיחה הדרגתית בתחרויות אירופאיות תועיל למועדון יותר בטווח הרחוק, מאשר הרפתקה, אמנם מתגמלת כלכלית עד מאוד, אך מסחררת ומבלבלת לא פחות, במים העמוקים של שלב הבתים בצ'מפיונס. סיבוב כזה, יכול לפגוע במועדון בפן מנטלי, ועם היערכות נמהרת ולא מדויקת, גם בפיננסי.

אז באר שבע, העיר והקבוצה, בדרך לחורף חם בליגה האירופית. בין היריבות האפשריות אפשר למצוא את סאות'האמפטון, פיינורד, מיינץ, בראגה ופיורנטינה. כולן יריבות קשות מאוד, אבל זה בסדר. יש להם קבוצה מצוינת, אצטדיון ביתי מעולה, ואוהדים ברמה של ליגת האלופות.

***

"ג'ון לנון בליגה האירופאית, אה?" שאלתי אוהד שיצא איתי מטרנר דרך שכונה ד'. "עמה יעמיק" הוא ענה לי, והמשיך לו בשקט, אל תוך הלילה.