ישראל לא כזאת אטרקטיבית, הסינים פשוט רעבים

אם פעם החלום היה למכור במבה לכל סיני, היום מדברים על מכירות בסדר גודל אחר לגמרי. גם האסטרטגים בעלי החזון הגדולים ביותר לא תיארו לעצמם את המתרחש בזירת המיזוגים והרכישות העולמית. השוק נראה כמו לוח מונופול ענק, עתיר ביהלומי הכתר של הכלכלות הוותיקות, מארה"ב ועד אירופה, ועליו השחקנים הסיניים מתחרים, מי יקנה יותר — ומהר.

המגמה במשק הישראלי בשבועות האחרונים מפחידה אחדים ומחמיאה לאחרים, אך היא בעיקר מדגימה תהליך סיני שישראל, על שלל החברות שבה, משמשת בו כתפאורה. בתוך עשרה ימים בלבד נרקמו ונסגרו בישראל ארבע עסקאות ענק, בכולן הרוכשת היא סינית. כמצ'יינה משלימה את ההשתלטות על חברת האגרוכימיה הישראלית אדמה (40%) תמורת 230 מיליון דולר; קונצרן XIO בעל הזיקה הסינית, שכבר רכש את לומניס הישראלית ב־510 מיליון דולר, מנהל מו"מ לרכישת בית ההשקעות מיטב דש לפי שווי של 1.4 מיליארד שקל; קונצרן יאנגו הסיני חתם על מזכר הבנות לרכישת השליטה (53%) בחברת הביטוח הפניקס ב־1.93 מיליארד שקל; וכדי לסגור את השבוע, אתמול נחתמה רשמית גם העסקה למכירת חלל תקשורת לקבוצת Technology Beijing Xinwei ב־285 מיליון דולר.

פונים לחו"ל בלית ברירה

מכנה משותף לעסקאות לא יגיע מתחום פעילותן של החברות. חלקן פעילות בענף הפיננסים, חלקן בתעשייה. בשנים האחרונות רכשו פה חברות סיניות גם את תשלובת החלב תנובה וגם חברות הייטק. הדמיון מתמצה בכך שבכולן הצד הרוכש הוא סיני.

מה שעלול לאכזב את הישראלים הוא שלא מדובר בהסתערות סינית על חברות ישראליות דווקא. הארנק הסיני פשוט יצא למסע שופינג מטורף ברחבי העולם. כך, ב־2015 השקיעו חברות סיניות 104 מיליארד דולר ברכישות מעבר לים, כפול מהיקף ההשקעה ב־2014. מתחילת 2016 ועד לתחילת אוגוסט החברות הסיניות כבר הספיקו להוציא סכום מדהים של 157 מיליארד דולר בזירת הרכישות הבינלאומית. נתון זה כולל גם רכישת ענק של חברת הכימיקלים האירופית סינג'נטה ב־43 מיליארד דולר, שטרם הושלמה.

היעד של הסינים ברור — להתרחב משום שאין ברירה אחרת. למעשה, חגיגת הקניות שאנחנו חוזים בה כעת היא תולדה של מצוקה. קצב הצמיחה בסין הואט ב־2015 ובתחילת 2016 לשפל של 25 השנים האחרונות, והצריכה המקומית נפגעת. במקביל, החברות המקומיות בסין, שעד לאחרונה היו יעד המיזוגים והרכישות העיקרי של מתחרותיהן הסיניות, הפכו ליקרות יחסית על רקע הזינוק המתמשך בשוק המניות הסיני בשנים האחרונות.

אמנם הבורסות בסין נחלשו בשנה האחרונה, אך שוקי המניות המערביים — שרעדו לפני שנה ובחורף האחרון על רקע נתונים על האטת הצמיחה בסין — יצרו רמות תמחור נוחות יותר. המגמה התחזקה אף יותר נוכח חוסר היציבות הפוליטית באירופה סביב סוגיית הברקזיט (משאל העם בבריטניה שתמך בעזיבת האיחוד האירופי). כך הפכה רכישה באירופה לזולה ואטרקטיבית יותר לעומת רכישה בשוק המקומי — ויותר חברות סיניות מגלות זאת.

הסינים, שנחשבו עד היום לנדיבים בתמחור החברות שהם רוכשים, הבינו שאין סיבה להמשיך להיות הפראיירים של העולם. בעיקר כי הם באים עם הרבה מזומן בכיסים. אם ב־2015 חברה סינית ביצעה רכישות לפי מכפיל ממוצע של 16 על ה־EBITDA (רווח לפני ריבית, מסים, פחת והפחתות) — ב־2016 המכפיל כבר ירד ל־14. מנגד, בסין הן נדרשות לשלם מכפיל גבוה של 20. "השתכללנו", אמר באחרונה נשיא לשכת המסחר סין־ארה"ב לסוכנות הידיעות בלומברג, "לא נשלם הרבה כסף בלי סיבה".

חתימת מכירת הפניקס: מנכ"ל קבוצת דלק אסי ברטפלד ומנכ"ל יאנגו מייקל הו

העין של האח פקוחה

מסע הרכישות הסיני לא צפוי להסתיים בקרוב, והוא עשוי אף לקבל זריקות מרץ. הממשל הסיני עובד על תיקון שיבטל את הצורך בקבלת אישור ממשלתי לרכישת חברות בחו"ל בעסקה בהיקף הנמוך מ־2 מיליארד דולר. אבל בסין כמו בסין, גם אם הממשלה מתדלקת את מסע הרכישות, ביד השנייה היא מנסה לייצר תמונה שתתאים יותר לעקרונות השלטון, שעדיין טבועים לה עמוק בדנ"א. לפני חודשים אחדים פרסם משרד הכלכלה הסיני הודעה לעיתונות ובה טען כי המספרים על היקפי הרכישות הסיניות בשוק הבינלאומי מוגזמים לחלוטין, וכי בפועל מדובר ב־16.56 מיליארד דולר, לעומת מה שנכתב ב"מערב", יותר מ־100 מיליארד דולר.

"החברות הסיניות לא קונות את העולם — חלק מהעסקאות כלל לא הושלמו", אמר דובר המשרד במסיבת העיתונאים אז. "אנחנו קונים בקצב רגיל ועדיין מפגרים במספר העסקאות אחרי מדינות מפותחות דוגמת ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת ויפן". זה בדיוק מה שמעורר חוסר נוחות בחגיגת הקניות הזו — אי אפשר לדעת כמה עמוקה אחיזתה של הממשלה הסינית בחברה שבדיוק שילמה בנדיבות על מוצרי החלב, הלוויין ואפילו הפנסיות שלנו.