לחופש נולדו

אחרי שהתאכזבה מחברות התקליטים החליטה שלישיית ההיפ הופ הוותיקה דה לה סול לממן את האלבום החדש באמצעות גיוס המונים בקיקסטארטר. הסכום גויס בתוך כמה שעות, אך האלבום, שהיה אמור לצאת באפריל, נדחה עד עכשיו. להשיג אישורים מחברות התקליטים שאיתן עובדים האורחים באלבום לוקח לא מעט זמן, מסתבר. בתחילת יוני יצא הסינגל הראשון, "Pain" — קטע אלקטרו־בוגי רטרואי, רך כמו חמאה ובו בזמן מקפיץ איברים, שבו מתארח מלך הפלואו הרגוע, סנופ דוג. ועתה, שלושה חודשים אחרי שהסינגל גרם לנו לרייר, מגיע האלבום, "And the Anonymous Nobody" (לב גרופ מדיה).

הקמפיין הבטיח "חופש + שיתוף פעולה = הצלחה", והאלבום קיים בגדול. החופש המדובר הוא גם חופש מחברות תקליטים, וגם חופש מ"משטרת הסימפולים", כפי שהם מכנים אותה. אלבום הבכורה שלהם, "3 Feet High and Rising", הוא אחד המאסטרפיסים הגדולים של ההיפ הופ, שהיה מלא בסימפולים מפתיעים. האלבום אמנם שינה את פני ההיפ הופ, אך הסימפולים שבו הכניסו את הלהקה ללא מעט תסבוכות משפטיות. הפעם דה לה סול עבדה בשיטה אחרת. היא הקליטה 300 שעות של ג'ם סשנים בז'אנרים שונים, ואז "סימפלה" מהחומר המוקלט. מה שנקרא "סימפול חופשי".

האלבום נפתח באינטרו ספוקן־וורד מרגש בביצועה של ג'יל סקוט הגדולה, ומכיל לא מעט קטעים שחברת תקליטים גדולה לא היתה ששה להוציא, כמו אפוס האינדי־סול המעודן "Drawn", שבו מתארח ההרכב האלקטרוני השבדי ליטל דראגון. במקום סימפולים כמקור השראה, האמנים הרבים איתם שיתפו פעולה הפכו למוזות של דה לה סול.

ב"Snoopies" לוקח דיוויד בירן מטוקינג הדז את דה לה סול למחוזות האנדרגראונד הניו־יורקי של תחילת האייטיז; ב"Lord Intended" מכניס אותם ג'סטין הוקינס מהלהקה הבריטית דה דארקנס לאופרת רוק־כבד מצועצעת; ו"Memory of… (US)" הוא קטע רומנטי שבו הראפ של פיט רוק מהווה קונטרה לשירה העדינה של כוכבת אר אנד בי/סול הבריטית אסטל. אחד הקטעים המרגשים הוא "Greyhounds" שבו מתארח המאהב הגדול של האר אנד בי, אשר. ויכול להיות שהקטעים הכי מרגשים הם אלה שבהם לא מתארח אף אחד.