אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דיקפריו בוכה מצחוק

דיקפריו בוכה מצחוק

פיצ'ר החלפת הפנים של סנאפצ'ט הפך לפורטרטים שנויים במחלוקת, אלפי אימוג'י הולידו דיוקנאות של כוכבים ומדפסת תלת־ממד יצרה בובה אנושית שתועדה במקומות הזויים. עולם האמנות מאמץ את הטרנדים הטכנולוגיים, וזה מהמם

29.08.2016, 08:34 | נמרוד צוק

בסוף פברואר החלו הרשתות החברתיות להישטף בסרטונים משונים, עוכרי שלווה לעתים, שבהם הוחלפו תווי הפנים של אנשים שונים. המקור לכל האנשים שפניהם הוחלפו באיש אחר, עוגייה או דמות מצוירת היה פילטר חדש שנוסף לאפליקציית סנאפצ'ט ולקח את תרגיל החלפת הפנים הישן והטוב, אחד מהכלים הוותיקים בארגז של כל ממיסט שיודע מה הוא עושה, למחוזות הווידיאו הפרועים. במקביל צץ הפיצ'ר החינני באפליקציות נוספות, כמו MSQRD הישראלית, שנקנתה מאז על ידי פייסבוק, או Face Swap Live.

חצי שנה מאוחר יותר, בחשבון האינסטגרם הפופולרי למדי של הצלם והקולנוען הקנדי בריאן קאסידי הפכה החלפת הפנים לסדרה מושקעת ומדויקת של עבודות וידיאו שאפשר לקטלג כאמנות של ממש. פרצופו המשופם נשתל על ראשי הילדים שלו וחבריהם שנועצים במצלמה מבטים דמומים וקריפיים למדי אשר מזכירים גרסה עכשווית של ילדי "כפר הארורים"; על בובת מריונטה ישנה משוק יד שנייה שבוהה בצופה דרך חלון ראווה; על פסל ראש שמונח על גרם מדרגות ונראה טרוד וממלמל לעצמו. בראיון למגזין "Wired" הסביר קאסידי את הפרויקט כטייק אוף אירוני על תרבות הסלפיז'. "צילומי סלפי רגילים הם נרקיסיסטיים מדי עבורי אבל החלפת הפנים נראתה לי כמו דרך סבירה ליצור פורטרטים עצמיים. הבעיה היא שהוא (הדמות שיצר, שאליה הוא מתייחס בגוף שלישי — נ"צ) נוטה לשינויים קיצוניים במצב הרוח: חרדתי, חסר סבלנות ובמקרים מסוימים אפילו נושך".

מימין: דיוויד בואי, וויז קאליפה וליאונרדו דיקפריו מצוירים עם אלפי אימוג מימין: דיוויד בואי, וויז קאליפה וליאונרדו דיקפריו מצוירים עם אלפי אימוג'י על ידי יאנג ג'ייק מימין: דיוויד בואי, וויז קאליפה וליאונרדו דיקפריו מצוירים עם אלפי אימוג

הצלם שהפך לבובה

החלפת הפנים של סנאפצ'ט לא לבד. אל עולם האמנות זולגות חדשות לבקרים תופעות טכנולוגיות כאלה ואחרות, והאמנים שעושים בהן שימוש נהנים מחשיפה גוברת. אמן נוסף שיצר טייק אוף מעניין על תופעת הסלפיז, כשהוא מחבר אותה לטרנד טכנולוגי־תרבותי אחר, זה של מדפסות התלת־ממד, הוא הצלם האמריקאי כריס באק. באק מתמחה לרוב בפורטרטים מגזיניים של סלבס ופוליטיקאים ובקמפיינים פרסומיים למגזיני כרומו, אבל הסדרה שהוא פרסם תחת התגית #bucklikeness בחשבון האינסטגרם שלו, אשר מונה יותר מ־200 צילומים, הלכה לכיוון שונה מאוד.

לאחר שסרק את גופו והפך אותו למודל תלת־ממדי, הוא הדפיס בובה מוקטנת של עצמו, לבושה בחליפה כהה, והחל לצלם אותה בסיטואציות שונות — עם חתול רחוב, עם הראפר קנדריק למאר, תופסת תנומה על חטיף, מחובקת עם בובת ברבי וחולקת פריים עם צעצוע בדמות הרובוט R2D2 ממלחמת הכוכבים. הסדרה נעה בין דביליות לגאונות. מצד אחד היא מלגלגת על אובססיית התיעוד העצמי של עידן הסמארטפונים והרשתות החברתיות, ומצד שני קורצת ליצירות עבר שעסקו בשינויי קנה מידה של דמויות כמו גוליבר או אליס בארץ הפלאות.

"נתקלתי בניו יורק בדוכן של חברת Doob שמייצרת רפליקות 3D מוקטנות של אנשים ולא יכולתי להתאפק, אף שלא היה לי מושג מה אעשה בזה. כשקיבלתי את הבובה בדואר הוצאתי אותה מהקופסה, הנחתי אותה על השולחן ובלי לחשוב אפילו צילמתי תמונה שלה עם האייפון והפרויקט נולד. האופן בו הצילומים הללו דוחסים את המרחב מעביר אותך מיד למקום קסום ושובב", הוא אמר בראיון על הפרויקט. "הרעיון של הדפסה תלת־ממדית של משהו חי ואורגני כמו הגוף האנושי הוא חדש כל כך, שאנשים קצת מתחרפנים כשהם רואים אותי מסתובב ברחוב עם המיניאטורה".

האמן כריס באק: הרעיון של הדפסה תלת־ממדית של משהו חי ואורגני כמו הגוף האנושי הוא חדש כל כך, שאנשים קצת מתחרפנים כשהם רואים אותי מסתובב ברחוב עם המיניאטורה" , צילום: אינסטגרם האמן כריס באק: הרעיון של הדפסה תלת־ממדית של משהו חי ואורגני כמו הגוף האנושי הוא חדש כל כך, שאנשים קצת מתחרפנים כשהם רואים אותי מסתובב ברחוב עם המיניאטורה" | צילום: אינסטגרם האמן כריס באק: הרעיון של הדפסה תלת־ממדית של משהו חי ואורגני כמו הגוף האנושי הוא חדש כל כך, שאנשים קצת מתחרפנים כשהם רואים אותי מסתובב ברחוב עם המיניאטורה" , צילום: אינסטגרם

האימוג'י כמכחול

תופעת רשת נוספת שזוכה לשימושים מעניינים כפלטפורמה אמנותית היא האימוג'יז. אדם אחד שעושה בהם שימוש יוצא דופן הוא הראפר והאמן הדיגיטלי יאנג ג'ייק, שמפרסם בחשבון האינסטגרם בן 69 אלף העוקבים שלו ובבלוג בטאמבלר סדרה מתמשכת של דיוקנאות סלבס, אמנים ודמויות ציבוריות שנוצרו כקולאז'ים של אלפי אמוג'יז שונים. בין האישים אותם צייר ג'ייק אפשר למצוא מוזיקאים כמו וויז קאליפה, דרייק, קים קארדשיאן, מיילי סיירוס, ברני סאנדרס ודיוקן מוצלח במיוחד של דייויד בואי שג'ייק יצר לאחר מותו. את הציורים הוא יוצר באמצעות אתר בשם emoji.ink, בו ניתן לבחור כל אמוג'י ממאות אפשרויות שמוצגות על המסך ולהשתמש בו כמכחול.

יוצר אחר הגיע לאחרונה לכותרות באמצעות חיבור בין אמוג'י לדמות אחרת שבהחלט אפשר כבר להגדיר כתופעת רשת — דונלד טראמפ. אמן הרחוב המסתורי שפועל בניו יורק תחת הכינוי האנקסי, שהוא כמובן רפרנס הומוריסטי מודע לעצמו לבנקסי, מרבה ליצור פארודיות גסות על סלבס כמו "דיקי מינאז'", שמציג את הזמרת בדמות שילוב בין חשפנית לאיבר מין זכרי ענקי, או עבודה שמחברת את הנסיך המדליק מבל אייר לטאקו בל. אחת יצירות האחרונות שלו והפופולרית ביותר אי פעם, שצויירה על קיר באיזור הלואר איסט סייד במנהטן, נקראת "דאמפ טראמפ" והיא מציגה את המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב בדמות אימוג'י הקקי המחייך עם מספר זבובים שמעופפים מעליו.

"ציירתי את זה כאמירה אישית נגד טראמפ. ההתנגדות שלי אליו היא לא עניין פוליטי, זה עניין פשוט של שכל ישר. אני לא חלק מקבוצה פוליטית מאורגנת כלשהי, סתם בחור מהלאור איסט סייד שרוצה שאנשים יראו את האמנות שלו", הוא הסביר לאחרונה בראיון ל"ביזנס אינסיידר". זמן קצר לאחר שנוצרה, בסוף 2015, החלו עוברים ושבים שראו את היצירה לצלם ולהעלות אותה לרשתות החברתיות, דבר שהפך אותה לוויראלית, כאשר באינסטגרם יש כבר אלפי תמונות שמתעדות אותה. האנקסי זכה ל־20 אלף עוקבים חדשים באינסטגרם בעקבות "דאמפ טראמפ" ובחודשים האחרונים הוא רתם את היצירה לקמפיין נגד המועמד, במסגרתו הוא וחבריו הגיעו לאסיפות בחירות של מועמדי המפלגה הרפובליקנית וחילקו סיכות עם הדפס של הדיוקן.

אימוג אימוג'י הקקי המחייך של האנקסי. "ציירתי את זה כאמירה אישית נגד טראמפ" | צילום: hanksy אימוג

אמנות צצה ונעלמת

דוגמה אחרונה לשימוש בתופעת רשת כפלטפורמה אמנותית, שגם מצליח לייצר אמירה הן על התופעה והן על עולם האמנות היא התערוכה "This is It/Now" שנוצרה על ידי קבוצה של ששה אמנים מברוקלין, הולנד ודרום אפריקה. המיזם, שהוגדר כ"תערוכת הסנאפצ'ט הראשונה בעולם" נפרשה על פני ששה שבועות במהלכם העלה כל אחד מהאמנים סדרת צילומים לחשבון שנפתח כדי לשמש גלריה וירטואלית וזכה לכמה אלפי עוקבים.

חלק מהצילומים הוצגו כפי שהם וחלקם זכו לטיפול סנאפצ'טי טיפוסי של תוספת שרבוטים צבעוניים, אבל המאפיין המהותי שלה היה החד־פעמיות: בדומה לצילומי העירום הנמחקים מעצמם עליהם בנתה האפליקציה את הפופולריות שלה, גם עבודות הסנאפצ'ט של רוקסנה אזאר, רות ואן ביק וחבריהם לתערוכה הופיעו לכמה דקות ונעלמו לתמיד, כאשר רק מי שעקב אחר החשבון בזמן אמת זכה לצפות בהן – ניגוד חד לנסיון הקבוע של הממסד האמנותי לתלות יצירות על קירות מוצקים בגלריות ומוזיאונים, לשמר אותן ולהפוך אותן לפריט חומרי ופיזי בעל נוכחות קבועה בעולם.  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות