אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חבר דמיוני ופרוע צילום: אוראל כהן

חבר דמיוני ופרוע

ספר הילדים השני של קרן יחזקאלי־גולדשטיין ואושי שהם־קראוס "ליאת והשנורצ בבית הספר" מחזיר לחיים את החבר הדמיוני, המעשיר את עולם החוויות הילדי

31.08.2016, 09:03 | מאיה נחום שחל

קרן יחזקאלי־גולדשטיין ואושי שהם־קראוס לא מסכימים כמעט על שום דבר, ובכל זאת הם כבר כתבו יחד שני ספרי ילדים והיד עוד נטויה. "כתבנו את זה יחד במיילים כדי שלא נתעצבן זה על זה", מספרת יחזקאלי גולדשטיין. "אני כתבתי רק דיאלוגים פילוסופיים, וקרן היא במאית אז היא הסתכלה ושאלה 'איפה ההרפתקאות?' אבל זה לא היה קורה בלי אחד מאיתנו", מוסיף שהם קראוס. "אני אחראית על הסצנות והתוכן, והוא על המשלב הלשוני והסוגיות הפילוסופיות שעלו".

הספר "ליאת והשנורצ בבית הספר" רואה אור בימים אלה בהוצאת כנרת לאיורים של דיויד הול. בספרם הראשון בסדרה ליאת התרגשה לקראת כיתה א', ובספרם החדש היא כבר עושה את צעדיה הראשונים בבית הספר מלווה בחברה הסודי הוורדרד - השנורצ. הספר מעלה שאלות פילוסופיות כמו: איך אני יודע שאני זה אני? מה זה מספר? מה זה חבר? "אלה שאלות שמעסיקות את הילדים", אומרת יחזקאלי גולדשטיין.

בריחה ממסגרות

"אני חיה בתחושה שהילדים היום גדלים באופן מרוסן מדי עם המון גבולות שמדכאים איזה יצר פראי, וזה קצת עצוב", אומרת יחזקאלי גולדשטיין. בספר ניסינו להחיות את העולם הזה, אז ליאת קופצת לפח זבל, מקשקשת על הקיר, זורקת תותים על הספה. השנורצ מדיח אותה לעשות את זה, הוא החלק הפרוע שבה. אני לא רואה היום הרבה ילדים עם חבר דמיוני, ולליאת יש אחד כזה שיוצא איתה להרפתקאות שבדרך כלל לא מקובלות על ההורים, וזה הקסם של הספר הזה. זה מין הומאז' לאיזו תקופה הולכת ונעלמת והרשינו לעצמנו להתפרע".

מימין: קרן יחזקאלי גולדשטיין ואושי שהם קראוס, סופרי ילדים, צילום: אוראל כהן מימין: קרן יחזקאלי גולדשטיין ואושי שהם קראוס, סופרי ילדים | צילום: אוראל כהן מימין: קרן יחזקאלי גולדשטיין ואושי שהם קראוס, סופרי ילדים, צילום: אוראל כהן

"אני מסכים ולא מסכים", אומר שהם קראוס. "ליאת היא המרוסנת והשנורצ הוא הפרא, וזה נכון שהילדים בימינו לא נופלים לפחי זבל, אבל אני חושב שהם יותר מורכבים ויש להם אתגרים יותר גדולים. נראה לי שהם יותר חכמים ממה שאנחנו היינו בגילם, וכל העולם פתוח לפניהם. ילדים בכיתה ו' צריכים לכתוב עבודה בהיסטוריה, אז הם פונים לארכידוכסית דרך הפייסבוק ומראיינים אותה. זה מגרש משחקים מאוד שונה".

יחזקאלי גולדשטיין ‑ בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שעובדת בימים אלה על מספר פרויקטים, בהם פיצ'ר עם דני סירקין וסרט תיעודי על תנועת הטבעונים 269 ‑ פתחה בית ספר אנתרופוסופי בקריית אונו, פיתחה אפליקציות שונות ועוסקת ביוגה.

שהם קראוס הוא בן למשפחה חרדית ממייסדי מאה שערים. "התחלנו חרדי גמרנו בני עקיבא", הוא מעיד על עצמו. אחרי שלא הסתדר במסגרות, ברח מהישיבה התיכונית בגיל 13, עשה בגרות אקסטרנית, התגלגל לחוג לפילוסופיה והיום הוא ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, מרצה לעתידנות חברתית במכללת ספיר, בעל תןכנית רדיו ברשת א', מלמד כבר 15 שנה בתוכנית לנוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב ומפתח משחקי ענק סימולטניים לנוער.

חשיבותה של ספקנות

 

ספרם הראשון זכה להצלחה במכירות ובביקורות. "היה בו משהו אנרכיסטי עם חשיבה קצת אחרת", מספרת יחזקאלי גולדשטיין. "זו היתה מחמאה גדולה שכתבו שזה ספר פילוסופיה שלא רואים שהוא פילוסופי, זה כמו תרופה שלא מרגישים שהיא תרופה", מוסיף שהם קראוס".

ליחזקאלי גולדשטיין ביקורת על מערכת החינוך: "הילד נכנס אליה מאוד סקרן, ערני ופתוח ומכבים את זה לאט־לאט. לא מכינים אותם לחיים. מה שיעזור להם לדעתי בחיים זה מידה של ספקנות, לא להאמין לכל דבר ולשאול שאלות". קראוס שהם חושב אחרת: "יעצתי הרבה שנים לרשת עמל, והם לקחו אותי דווקא כדי לעשות גם שיעורים הזויים והיו להוטים לעשות גם אחרת". "אבל אתה לא מורה מן המניין", אומרת יחזקאלי גולדשטיין. "אתה פריבילגיה ויוצא דופן והלוואי שהיית מורה של הילדים שלי. אתה לא מערכת החינוך". "וטוב שכך", מסכם שהם קראוס.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות