צילום: איי אף פי
שוק המציאות
מצד אחד מתלוננים על “סכומים מטורפים” שרצים בשוק העברות השחקנים, מצד שני, המחקרים מראים שהסכומים דווקא שפויים לחלוטין. מצד שלישי, יורדים בליגות כדי למצוא את כוכבי לסטר הבאה. המגמות בשוק העברות הולכות לכמה כיוונים שונים
"מה, שחקן XXX נרכש ב־40 מיליון יורו?! טירוף אני אומר לך, טירוף!". זה משפט שחוזר על עצמו בקיץ האחרון. כל רכישה של כל שחקן במחיר שנראה לא סביר היא “טירוף”. לא רק אוהדים בטוויטר ובפייסבוק מביעים את התחושה הזו בסטטוסים ובציוצים, גם מאמנים בכירים מתלוננים על כך ש"שחקן ממוצע לחלוטין עולה 40 מיליון יורו" (אנטוניו קונטה, צ'לסי) או ש”חלק מהמחירים שדורשים על שחקנים מפחידים אותי" (ארסן ונגר, ארסנל).
קראו עוד בכלכליסט
הסכומים שהוציאו אנשים מדעתם הם בעיקר אלה שמנצ'סטר יונייטד שילמה ליובנטוס על פול פוגבה — 105 מיליון יורו, והסכום ששילמה יובנטוס לנאפולי על גונסאלו היגוואין — 90 מיליון יורו. ואולם, מניתוח שערכה פוטבול בנצ'מרק, זרוע המחקר של חטיבת הספורט של KPMG, עולה כי הסכומים העצומים שהתגלגלו השנה בשוק העברות השחקנים תואמים לחלוטין את העלייה האדירה בהכנסות הקבוצות.
בפוטבול, בנצ'מרק השוו בין התשלומים ששילמו הקבוצות לבין ההכנסות התפעוליות שלהן, ומצאו שמאז 2007, המועדונים הגדולים כולם הסכימו לשלם כ־20% מההכנסה התפעולית שלהם על החתמות גדולות.
כאמור, שני הסכומים מעוררי ההשתאות בחלון ההעברות הנוכחי, שעומד להיסגר, הם 105 מיליון יורו ששילמו יונייטד על פוגבה והמעבר של היגוואין ליובנטוס ב־90 מיליון יורו.
ההחתמה של פוגבה מייצגת יותר מ־30% מההכנסה התפעולית של המועדון, סכום נמוך מ־57% מההכנסות של ריאל מדריד, שהועברו לטוטנהאם לאחר המכירה של גארת' בייל ב־2013. "בהשוואה להכנסה התפעולית של מנצ'סטר יונייטד בעונת 2014-15, דמי ההעברה ששילמה הקבוצה עבור פוגבה תואמים לסטנדרטים הנהוגים בתעשייה בעשור האחרון. יתרה מכך, בהתאמה לצמיחה הצפויה בהכנסה התפעולית בעונת 2015-16, היחס בין דמי ההעברה להכנסה התפעולית במעבר של פוגבה, יעמוד על יותר מ־20%", נכתב בדו"ח.
לשם השוואה, בדו"ח מציינים כי המעבר של היגוואין ליובנטוס ב־90 מיליון יורו מקביל ל־28% מההכנסה התפעולית של המועדון מטורינו ב־2014-15. "בהתאמה לנתונים הצפויים של 2015-16, היחס מהמעבר של החלוץ הארגנטינאי יהיה קרוב יותר לזה של המעבר של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד ב־2009 (23%), ובהחלט מעל ל־20%".
דמי ההעברה אמנם עצומים, אך הם משקפים בגרות מסוימת בשוק אם משווים זאת למעבר של רוביניו למנצ'סטר סיטי, המעבר הראשון מאז נרכשה הקבוצה ב־2008 על ידי יונייטד גרופ מאבו דאבי, שייצג 41% מההכנסה התפעולית של הקבוצה בעונת 2007־08, או ההחתמה של זינדין זידאן בריאל מדריד ב־2001, עבור שיעור של 53% מההכנסה התפעולית של הקבוצה עונה קודם לכן.
בקיצור, משלמים יותר כי מכניסים הרבה, הרבה, הרבה יותר, וההעברות הגדולות מייצגות הימורים הרבה פחות מסוכנים. למשל, כשב־1995 ארסנל רכשה את דניס ברגקאמפ עבור 7.5 מיליון ליש"ט, סכום זה היווה 31% מהכנסות הקבוצה. כשארסנל רכשה את גרניט ג'אקה ב־38 מיליון ליש"ט, הסכום הזה היווה פחות מ־10% מהכנסת הקבוצה. כן, קבוצות הפרמיירליג הוציאו יחדיו כ־1 מיליארד ליש"ט בקיץ האחרון, אבל הן יכניסו יותר מ־8.3 מיליארד ליש"ט בשלוש השנים הקרובות מהסכמי זכויות שידור בלבד. 1 מיליארד זה אפילו לא 10% מסך ההכנסות בשנים הקרובות.
סטטיסטיקות וחיות אחרות
בכל מקרה, הסכומים גבוהים, ובעלי הקבוצות רוצים לצמצם את טווח הטעות למינימום. לשם כך משתמשים בסטטיסטיקות ובכלי ניתוח רבים כדי לברר אם הסכום שהם משלמים הוא הימור חכם. החישובים הללו, שבדרך כלל נעשים על ידי צוות אנליסטים שלם, תופסים נפח יותר ויותר חשוב בכדורגל האירופי. בדרך כלל זה נעשה על חשבון המנדט של המאמן, שקובע פחות ופחות את מי המועדון ירכוש — אחרי הכל, בממוצע הוא לא יהיה יותר מ־18 חודשים במועדון, בעוד ששחקן חותם לשלוש עד חמש שנים. בפולהאם, מליגת המשנה באנגליה, הלכו לקיצון שאולי מסמל את הדרך של העתיד. קרייג קליין, האחראי לגיוס שחקנים, הוא סטטיסטיקאי אמריקאי שלו יש את המילה האחרונה על פני המאמן, מידוענו סלבישה יוקאנוביץ'. קליין המציא תוכנה שרשם עליה פטנט, וללא ניסיון בכדורגל הוא מסייע לבעלים האמריקאי, שאהיד קאהן, לבחור את השחקנים למועדון.
זה אולי מקרה קיצוני, אבל יותר ויותר מועדונים פועלים כך: המשקל שמקבלות סטטיסטיקות מתקדמות ברכישת שחקנים משמעותי יותר מדעתו של “איש המקצוע”, המאמן או המנג'ר.
אפקט לסטר
מגמה נוספת שניתן לזהות בשוק ההעברות היא החיפוש הקיצוני אחר “מציאות”. ההצלחה של לסטר סיטי, שנבנתה בעיקר דרך מציאת שחקנים בליגות הנמוכות עם סטטיסטיקות מתקדמות, הובילה לא מעט קבוצות, אפילו גדולות, לחיפוש יהלומים לא מלוטשים בליגות לא מוכרות או בליגות הנמוכות. ארסנל, למשל, רכשה בלם מבולטון — רוב הולדינג, בכ־2 מיליון ליש"ט, למרות הביקורות. "אני מצטער שהוא לא עלה לי 55 מיליון ליש"ט!" טען ונגר בפני התקשורת, ששאלה אותו על חיזוק פוטנציאלי נוסף לקבוצה (שהוציאה יותר מ־100 מיליון ליש"ט על רכש הקיץ).
ועדיין, למרות המספרים, הסטטיסטיקות והכסף הגדול קבוצות עדיין מורכבות מבני אדם ולא ממכלולי מספרים. היכולת של קבוצה תיקבע על פי החיבור בין השחקנים, והחיבור הזה, לעתים קרובות, תלוי באותו מאמן חסר סמכויות. בסופו של דבר, בכל מעבר צריך להיות חיבור אנושי בסיסי בין “הרוכש” ל”נרכש”, ולעתים הקשר הזה יקבע לאן שחקן יעבור, אם יבחר לעבור.
מה זה אומר קשר אישי? למשל ראגנר קלאבן, בלם אאוגסבורג ונבחרת אסטוניה, עבר הקיץ לליברפול. בתחילה הוא קיבל הודעה מסוכנו על כך ש”מועדון מדהים” מעוניין בו, ואז הוא קיבל סמס מיורגן קלופ, מנג'ר ליברפול. קלאבן, שישב בביתו באסטוניה, חשב שהחברים עובדים עליו. "לא האמנתי, תמיד חלמתי לשחק בפרמיירליג, אבל כשאמרו לי שזה ליברפול, לא האמנתי, חשבתי שחברים עובדים עליי. שלחתי הודעה שאני רוצה הוכחה שזה הוא, ויורגן שלח לי סלפי שלו מחייך'". הסלפי הזה הוביל את ראגנר, בסופו של דבר, לאנפילד המתחדש.
מלבד סלפים לבלמים אסטונים די אלמוניים, קלופ היה אחד המאמנים העסוקים ביותר בפרמיירליג הקיץ. הוא בנה את ליברפול מחדש ונאלץ לעמוד בלא מעט לחצים מצד האוהדים והעיתונאים לגבי הפעילות בשוק העברות. "אני מחכה ליום שבו החלון ייסגר", אמר לאחרונה. "אני פשוט לא מאמין עד כמה אובססיביים בקשר לזה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה