ריקוד המיקרוסקופ

חוקרת בתחום הסרטן והננו־רפואה, אמנית וידיאו־ארט וכוריאוגרפית מצליחה יושבות שעות במעבדה ובסטודיו, ובסופו של דבר יוצרות מופע מחול־וידיאו. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל החיבור המופרך הזה עומד במרכזו של מופע מחול חדש, שמשלב בין מדע ואמנות ומנסה להמחיש לצופה את התנועתיות של מחלת הסרטן, לא פחות.

המופע "116 סיבות" נוצר כחלק מפרויקט ננו־ארט של האוניברסיטה העברית בירושלים ביוזמת העירייה ובשיתוף מרכז מחול שלם, מעמותה והזירה הבינתחומית. במסגרתו נוצרו חיבורים בין חוקרים בתחום הננו־טכנולוגיה ובין אמנים שונים במטרה להנגיש את התחום החדשני לקהל הרחב ולנסות לתת כלים להמחשה. המופע יעלה בגרסה מיוחדת במעבדה בהדסה עין כרם במסגרת פסטיבל מקודשת של עונת התרבות בירושלים, שתיפתח היום ותימשך עד 23 בספטמבר.

את המופע יצרו הכוריאוגרפית מעין ליבמן־שרון, אמנית הווידיאו יערה ניראל והחוקרת ד"ר עפרה בני מהמכון למדעי התרופה בבית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "הכל התחיל כשהסתכלנו במיקרוסקופ וראינו את התאים הסרטניים", מספרת ליבמן־שרון. "הדימוי הזה היה מאוד חזק בעיניי. זה היה מאוד מרגש, אף פעם לא ראיתי תאים רגילים או סרטניים, והדבר הראשון שעניין אותי הוא התנועתיות הקטנה של התאים, חוסר הסימטריה והחללים שנוצרו ביניהם. קשה מאוד ליצור על זה עבודה כי סרטן הוא משהו שכולנו מכירים ויש בו משהו מפחיד. פתאום רואים כמה הכל עדין ושמור במעבדה ואיך אפשר לבודד את זה. זה מצמרר, וזה מאוד חזק להביא את הקהל למקום שבו הכל התחיל".

"אני רחוקה מאוד מתחום המחול, התחלתי את הפרויקט מתוך רצון לתמוך בעניין של קידום המדע ונגישותו", אומרת ד"ר בני. "אף שאני לא מבינה במחול, היה מעניין ומרגש לראות איך הן לקחו את המילים וההסברים שלי והפכו אותם למשהו ממשי ותנועתי שמשאיר רושם על הצופה. הן הצליחו להעביר יפה את התחושתיות של החרדות שסובבות את כל עניין מחלת הסרטן ולהמחיש את הננו־טכנולוגיה, חלקיקים ותרופות שמפתחים למחלה".

 

שבירת שגרה

בעבודה משולבים ומוקרנים טקסטים בהשראת מושגים שד"ר בני הסבירה ליוצרות ורשימת 116 החומרים המסרטנים ביותר שפרסם המכון לחקר הסרטן ב־2016. "נוצר בינינו תלת־שיח פור מאוד שתרם לכולנו באיזשהו אופן", מספרת ניראל. "גם מדענים וגם יוצרים נתקלים באתגרים בחיי היומיום, בלי להשוות כמובן, ושבירת השגרה הזאת היתה מעניינת ומרעננת לכולנו".

 

קצת מלחיץ, לא?

"זה מלחיץ משני כיוונים", אומרת ניראל. "גם כי רצינו לשלב אמנות ומדע בדגש על הננו־טכנולוגיה, שזה מטורף וזה העתיד, אבל אלה חלקיקים קטנים שקשה לייצג באמנות ויזואלית; וגם העיסוק במחלה הזאת שכל אחד איכשהו מתחבר אליה. אני מתחברת אליה ממקום מאוד אישי כי אבא שלי נפטר מסרטן. אבל באיזשהו שלב גיליתי שאני מנוכרת מאוד לננו־טק ומתחברת לצד הביולוגי, וניסיתי למצוא את הזווית שלי בעבודה. הגעתי לרשימת 116 החומרים המסרטנים והקרנתי אותה בלבן על הרקדניות, כך שהמילים מפסלות את הרקדניות בחלל. זה ביטא את את עומס המידע והפחד שהכל מסרטן".

לדברי ליבמן־שרון, "אני מרגישה שיצרנו יצירה חזקה שגורמת לאנשים להרגיש משהו. משום שזה סרטן רציתי ניכור על הבמה ויש בעבודה משהו אפל ואפילו מסתורי, אין צבעים והכל בשחור־לבן".

תהליכים דינמיים

 

זו עבודה בהתהוות, ובמתכונתה הנוכחית, המשלבת הרצאה של ד"ר בני על המחקר, תעלה רק רקדנית אחת. ב־27 בספטמבר ניתן יהיה לצפות בה עם שתי הרקדניות במחסן 2 יפו ובדצמבר באורך מלא בפסטיבל מחול שלם בירושלים. המחקר של ד"ר בני עוסק בסביבה מיקרו־סרטנית. מהמעבדה של ד"ר בני שאבו ניראל וליבמן־שרון את ההשראה ליצירה והיא הגיעה לבקר בחזרות, כך שהדיאלוג יוצר־חוקר נשמר לאורך התהליך. "הכוונה היא למערכות שהגוף מספק לסרטן, למשל כלי דם שהגוף יוצר ותומך בגידול הסרטני. בננו־רפואה אנחנו עובדים על יצירה של תרופות חכמות בממדים מזעריים", מספרת ד"ר בני. "ההסבר שלי וההסתכלות שלהן במיקרוסקופ הובילו להבנה שהתהליכים בסרטן דינמיים ומנגד ישנם היכולת והרצון לפתח טכנולוגיות למלחמה בגידולים הסרטניים. היינו צריכות ליצור שפה חדשה בינינו".