אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
100 המשפיעים 2016: פיננסים ושוק הון צילום: אוראל כהן

100 המשפיעים 2016: פיננסים ושוק הון

הבנקים והגופים המוסדיים עוברים רפורמות וטלטלות, והאכיפה הכלכלית מגלה עצמאות – אלו האנשים ששולטים בכספי החוסכים

14.09.2016, 08:36 | משה גורלי

השופט חאלד כבוב, שופט בית המשפט המחוזי תל אביב

שני שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב וג'ורג' קרא, הם המועמדים המובילים להחליף את השופט סלים ג'ובראן בבית המשפט העליון. בעוד שהנשים, הדתיים והמזרחיים פרצו את תקרת הזכוכית של הכיסא הייצוגי הבודד, הערבים ייאלצו להמתין ולהסתפק בינתיים בנציג אחד. כבוב או קרא? נשוב למאזן הסיכויים בסיומה של רשימה זו.

בספטמבר 1997 מונה עו"ד כבוב לשופט שלום בנתניה. באופן מפתיע, את ההצעה להתמנות לשופט הוא קיבל דווקא ביום שבו הפגין כעס על מערכת המשפט: זה היה כשהגן בלהט בבית המשפט העליון על לקוחות מהמגזר הערבי, והפסיד. כבוב לקח קשה את מה שראה כחוסר צדק — והנשיא אהרן ברק, שישב בראש ההרכב, הבחין במחויבותו של הסנגור הצעיר והציע לו את המינוי כבר באותו היום.

חאלד כבוב , צילום: אוראל כהן חאלד כבוב | צילום: אוראל כהן חאלד כבוב , צילום: אוראל כהן

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוא מונה ב־2003. בחירתו כשופט המחלקה הכלכלית, שהוקמה ב־2010, היתה בגדר הפתעה: בחירתן של חברותיו למחלקה, דניה קרת־מאיר ורות רונן, היתה טבעית יותר בגלל ניסיונן בתחום האזרחי בכלל ובשוק ההון בפרט. כבוב נועד בעיקר לתיקים הפליליים במחלקה. קרת־מאיר ורונן, שאוהבות פחות את התחום הפלילי, הותירו לכבוב את התיקים האלה — והוא לא החמיץ את ההזדמנות לקבוע סדר יום חדש בתחום הפלילי־כלכלי. במקביל, הוא הוכיח עצמו גם בתחום האזרחי, כששילב את השפיטה עם עבודת דוקטורט בתחום התאגידים, בהדרכת פרופ' שרון חנס. ואכן, שני תיקי הדגל של המחלקה הכלכלית — הן בתחום האזרחי והן בפלילי — מצויים כעת בטיפולו: האחד הוא ההסדר בתביעה הנגזרת נגד בנק לאומי בפרשת הסיוע להיעלמות המס ללקוחות האמריקאים; השני הוא תיק הרצת המניות נגד נוחי דנקנר ואיתי שטרום, שהסתיים בהרשעה מהדהדת.

הכרעת הדין בתיק דנקנר מבטאת היטב את הגישה החדשה של השופטים הכלכליים לעברייני צווארון לבן, ובכללם בכירי הבכירים. במובן זה הכרעת הדין של כבוב מתכתבת עם החלטתו של השופט עפר גרוסקופף מהמחוזי לוד, בנגזרת דסק"ש־מעריב: בשני המקרים נוחי דנקנר היה במוקד, שלא לומר על המוקד. בשניהם הרוח שנשבה היא "קאט דה בולשיט" — ברור כשמש שרכישת מעריב, כמו הרכישה המאסיבית של מניות אי.די.בי, נועדה למטרות פסולות ופליליות. בשני המקרים האמירה השיפוטית היתה נחרצת, חדה וחד־משמעית.

כבוב היה הראשון לשלוח למאסר בפועל על עבירת השימוש במידע פנים. בספטמבר 2012 שלח את אפרים קדץ, לשעבר סמנכ"ל אלספק, לעשרה חודשי מאסר - וזה רק בגלל שלא נהוג להחמיר בפעם הראשונה. ואכן, התעריף שולש כששלח כעבור כשנה את היחצ"ן צבי רבין ל־30 חודשי מאסר. "רבין מייצג את חלום הבלהות של מי שהגינותו של שוק ההון עומדת לנגד עיניו", נימק כבוב. גם לפני שהתמקד בעבריינים הכלכליים, כבוב לא חילק הנחות. את גרגורי לרנר שלח לעשר שנות מאסר ואת מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי לשמונה שנים על מעשים מגונים.

רוח המחאה החברתית מרחפת מעל פסיקות רבות של כבוב וחבריו - גם בתחום האזרחי וגם בתחום הפלילי. השופטים אימצו את התשדורות מרוטשילד נגד הטייקונים ("בעלי השליטה" בעברית תקנית) שחולבים את החברות הציבוריות שבשליטתם, ולמעשה את הציבור, ובכך מנציחים פערי הכנסה בלתי נסבלים, ולצדם יוקר מחיה ודיור עוד יותר בלתי נסבלים. באחת נקטעה הסגידה הציבורית והתקשורתית לנערי הזהב האלה, ועמה הסובלנות המשפטית. הציבור החל להבין ב"תספורות", עסקאות בעלי עניין, מינופים ושאר טריקים נלוזים, והחל לדרוש את ראשם של "אויבי הציבור" החדשים. הכנסת, רשות ניירות ערך וגם השופטים נענו. כוחו של המיעוט בתאגיד הועצם, שכר הבכירים הוגבל, ותביעות נגזרות וייצוגיות בשוק ההון החלו להתקבל בברכה. ביוזמת פרופ' זוהר גושן, ראש רשות ניירות ערך לשעבר, הוקם בית המשפט הכלכלי כדי לייעל ולמקצע את הטיפול בתיקים הכלכליים המורכבים שפעם היו מתנהלים במשך שנים.

כבוב הפך לשופט המסמל את הרוח החדשה הזו. הוא יעיל, מהיר, נחרץ ומצויד בתובנות שכאילו נלקחו ממחאת רוטשילד. "הכרנו תופעות איומות של ניהול, שבעל השליטה מינה כמעט כל בן משפחה שלו. האמא בת ה־80 מקבלת אאודי A8. האם ראוי לאשר חשבון הוצאות בלתי מוגבל?", אמר פעם בהרצאה שנשא בהשתלמות עורכי דין. "כולנו מייחלים ליום שבו נסמוך על המוסדיים שיפעילו לא רק שיקול דעת, אלא גם יימנעו מניגודי אינטרסים בינם לבין עצמם ובינם לבין בעלי השליטה. כולנו מייחלים ליום שבו נאמני האג"ח יעשו מלאכתם נאמנה בפיקוח על ההוצאות העצומות בחברה ציבורית שנוגעות לפנסיות שלנו". בגזר הדין בתיק פלד־גבעוני כתב: "כשכתבתי את גזר הדין, היתה לי הרגשה שאני כותב על סין בשנות השלושים של המאה הקודמת".

"בית המשפט נכון לפתוח את שעריו משום ההכרה שזכויות בעלי מניות המיעוט והציבור לא באות לידי ביטוי אמיתי. כדי להשיג איזון ביחסי הכוחות הבלתי שווים, אנו מאפשרים תביעות שבנסיבות אחרות לא היו מתאפשרות", אמר כבוב באותה ההרצאה, במטרה לעודד ולתמרץ את האכיפה האזרחית־הפרטית בדמות התביעות הנגזרות והייצוגיות. "היום פותחים את העיתון, קוראים בו משהו שנמצא על סדר היום, וכבר למחרת בשמונה וחצי בבוקר מגיעים עורכי הדין למזכירות בית המשפט להגיש תביעות נגזרות". הנוסח מזכיר את הטקסט של מישאל חשין על קוראי עיתון הבוקר שלוכדים כותרת וממהרים לירושלים להגיש בג"ץ, כשהעתירה "כמו נכתבת במהלך הנסיעה".

ואגב בג"ץ והעליון: בגלל הצורך הכלכלי בפסיקה מהירה ובגלל יכולתם של השופטים הכלכליים לספק צורך זה בדרך ראויה, הפך בית המשפט הכלכלי למורה ההלכה בתחום. החידושים שנקבעים בו הופכים למעשה לתקדימים מחייבים. ואכן, השופטים הכלכליים, בסיוע הרוח הציבורית־תקשורתית החדשה, נוטים לאקטיביזם חדשני. כך, במינוי בעל תפקיד לחברה - בטרם הגיעה לחדלות פירעון (אורנשטיין, אי.די.בי) - החלת דוקטרינת ההגינות המלאה והקמת ועדת דירקטוריון עצמאית בעסקאות בעלי עניין (קרת־מאיר, כימצ'יינה), או ביטול חלוקת דיבידנד למרות עמידה במבחני הרווח הפורמליים (רות רונן, אי.די.בי).

אצל כבוב התקדים היה הכרה במעמדו של תובע ציבורי (עמותת "הצלחה") להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית בניירות ערך, אף שלא היתה לה עילה אישית בתביעה (דלק — כהן פיתוח). בהחלטה זו נתן כבוב ביטוי נוסף לתמיכתו באכיפה האזרחית. השאלה במחלוקת היתה אם בהיעדר תובע בעל עילה אישית, יכולה עמותה ציבורית להגיש תביעה ייצוגית. החוק מאפשר זאת רק במקרים שקיים קושי אמיתי לאתר תובע. השופט כבוב קבע כי "התכלית המרכזית של החוק כולו היא קודם כל להביא למיגורן של עוולות המוניות", ובהחלטה זו נתן ביטוי נוסף לתמיכתו באכיפה האזרחית.

האם כל זה יספיק למינוי לעליון? הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מארבעה פוליטיקאים בראשות שרת המשפטים איילת שקד, שלושה שופטי בית המשפט העליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין. שקד תומכת בכבוב ובהזדמנות למנות לראשונה ערבי־מוסלמי לבית המשפט העליון. גם הלשכה תומכת בו. השופטים, ככל הנראה, מעדיפים את מתחרהו קרא — אבל ההערכה היא שכבוב יצלח בסופו של יום את המינוי.

עד אז הוא צריך לסיים את שני תיקי הדגל הכבדים שמונחים בפניו: בתיק בנק לאומי העניין הוא אישור ההסדר למרות הסתייגותו של היועץ המשפטי לממשלה, שאותת על מסקנות פליליות שעלולות לצוץ בסיפור. בתיק אי.די.בי העניין הוא גזירת דינו של נוחי דנקנר: האם לאחר נשיא מדינה וראש ממשלה, גם האיש החזק לשעבר במשק הישראלי יסיים מאחורי סורג ובריח.

השופט איתן אורנשטיין, נשיא בית המשפט המחוזי, תל אביב

השופט אורנשטיין, שעוסק בתיקי הפירוקים והסדרי החוב הגדולים במשק, פוגש את החברות בנקודה טעונה: המצב לא טוב והקופה לא מספיקה לפרוע את כל החובות. אורנשטיין, שצבר ניסיון בתיקים גדולים (כמו הסדר החוב באי.די.בי) ועוסק בתיקים שזוכים להתעניינות ציבורית נרחבת (כמו פירוק אור סיטי של ענבל אור), ידוע בפסיקה החדשנית והגמישה שלו, שמרחיבה את גבולות יכולת התערבות בית המשפט כדי להגן על הנושים.

איתן אורנשטיין , צילום: שאול גולן איתן אורנשטיין | צילום: שאול גולן איתן אורנשטיין , צילום: שאול גולן

אלן ססקין, בעלי אורבנקורפ

בשנה החולפת, חברת הנדל"ן הקנדית אורבנקורפ הזכירה לכולנו את הסיכונים בהשקעה באג"ח של חברות הנדל"ן שמגיעות אלינו לבורסה מחוץ לארץ, כמו גם את העובדה שהחברות שמגיעות לכאן מחפשות כסף קל וזול. 180 מיליון שקל גייסה החברה מהמשקיעים בישראל רק בדצמבר בלבד. חודשיים לאחר מכן היא קרסה במפתיע, בפיאסקו שמלמד היטב מדוע ההשקעה בחברות הנדל"ן הזרות דורשת מהמוסדיים זהירות יתרה.

אלן ססקין , צילום: ענר גרין אלן ססקין | צילום: ענר גרין אלן ססקין , צילום: ענר גרין

חדווה בר, המפקחת על הבנקים

שנה וקצת מהכניסה לתפקיד, אין היום כל ספק שחדווה בר היא שועלה פוליטית. בשנתה הראשונה כמפקחת היא הצליחה לתמרן מול שר האוצר ולפרק את המלצות ועדת שטרום להגברת התחרות במערכת הבנקאות, כך שהן רוככו בזו אחר זו. הוועדה, ששמה לה למטרה לחזק את תשתיות המערכת הפיננסית כולה, כך שתוכל להתחרות בבנקים, רשמה את הישגה הגדול דווקא בהקמתם הצפויה של שני בנקים חדשים - כשישרכארט ולאומי־קארד יופרדו מחברות האם, יימכרו ויקבלו רישיון לפעול כבנק. כל זה הוא תוצאה שהושגה בעקבות מהלכים של בר.

בר גם מחזקת את היכולת של הבנקים להתחרות: היא מדרבנת אותם להתייעל בתמורה להקלות בדרישות הון, ומאפשרת להם גמישות גבוהה יותר מקודמיה, במתן שירותים בערוצי דיגיטל.

מנגד, צריך לזכור שהאיומים על ענף הבנקאות רבים: איומים תחרותיים לצד סביבה כלכלית מאתגרת וצמיחה נמוכה. הבנקים נמצאים בהתכווצות, וכמו כל תעשייה בהתכווצות הם ייטו לקחת יותר סיכונים ולפעול בתחומים יותר אפורים כדי לשמור על אותה רמת רווחיות. בר חייבת להיות ערה לכך, גם בפיקוח השוטף וגם ברפורמות, שנועדו להקל על הבנקים כך שיוכלו להיות מתחרים אגרסיביים יותר מול המוסדיים והמיזמים האינטרנטיים.

חדווה בר, צילום: אריאל שרוסטר חדווה בר | צילום: אריאל שרוסטר חדווה בר, צילום: אריאל שרוסטר

רקפת רוסק־עמינח, מנכ"ל בנק לאומי

רוסק־עמינח מתמודדת עם בנק שהולך ונחלש בשנים שהיא בתפקיד. לזכותה ניתן לזקוף את הסגירה המהירה של פרשיית העבירות שנעשו בארה”ב. מנגד, הבנק לא מצליח לפרוץ בזירה העסקית, נחלש אל מול המתחרה הגדול בנק הפועלים, ונתקל בבעיות הון שגורמות לו להשאיר עסקים על השולחן (ומכך כמובן נהנים המתחרים). רוסק־עמינח השקיעה מאמץ אדיר בדיגיטל ובאסטרטגיה שמכוונת להקים מערכת שתהיה מתווך פיננסי ולא תעסוק רק בבנקאות קלאסית (קבלת פיקדונות, מינופם ומתן אשראי). בשנה הקרובה נראה אם האסטרטגיה הזו תוכיח את עצמה, וזאת לאור המרווחים הנמוכים יחסית בעסקי התיווך מול עסקי הבנקאות.

רקפת רוסק עמינח , צילום: יובל חן רקפת רוסק עמינח | צילום: יובל חן רקפת רוסק עמינח , צילום: יובל חן

אריק פינטו, מנכ"ל בנק הפועלים

פינטו, שנכנס לתפקידו רק בקיץ, חולש על הבנק הגדול בישראל. הוא קיבל בנק שעובד כמו מכונה משומנת, עם דרג מנהלי ביניים יציב וטוב. לפניו נמצא אתגר פרשיית חקירת הרשויות בארה"ב בחשד לעבירות מס, שצפוי להעיב על הבנק בשנים הקרובות.

אריק פינטו, צילום: ענר גרין אריק פינטו | צילום: ענר גרין אריק פינטו, צילום: ענר גרין

שאול ודורי נאוי, יו"ר ומנכ"ל האחים נאוי

האחים נאווי היו מהחלוצים בתחום המימון החוץ בנקאי, תחום שהפך ללוהט בשנים האחרונות. הם רשמו קפיצת מדרגה אחרי שיזמו והעבירו בהצלחה חוק בכנסת, שמאפשר לחברות חוץ בנקאיות להרחיב את המקורות שלהן למתן אשראי, ולגייס אג"ח מהמוסדיים בזול. הוזלת עלות המקורות תאפשר להם לשמור על הרווחים, על אף התגברות התחרות בתחום.

שאול ודורי נאוי , צילום: עמית שעל שאול ודורי נאוי | צילום: עמית שעל שאול ודורי נאוי , צילום: עמית שעל

יאיר המבורגר, בעלים ויו"ר הראל

המבורגר הפך חברת ביטוח משפחתית לכזו שמובילה את ענף הפיננסים בישראל. הראל, ששולטת בשוק ביטוחי הבריאות כיום, נחשבת גם לגוף המוסדי המתקדם ביותר ביכולותיו לבצע ולהוביל עסקאות אשראי מורכבות, ואנשי עסקים רבים המחפשים מימון עולים לרגל לחברה. אולם, נראה שלאחר נסיקת החברה המבורגר יצטרך להעמיד אותה למכירה, כיוון שכרגע לא מסתמן יורש מקרב הדור הצעיר במשפחה.

יאיר המבורגר , צילום: אוראל כהן יאיר המבורגר | צילום: אוראל כהן יאיר המבורגר , צילום: אוראל כהן

ג'ון בוגל, בעלי קרנות הנאמנות ונגארד

בוגל פיתח רעיון מהפכני בזמנו: קרנות שלא מנסות להכות את המדדים אלא נצמדות אליהן, מה שהיום כבר ידוע כהשקעות פאסיביות. עם השנים מכשירי ההשקעות הפאסיביות תפסו תאוצה, וכיום בעידן הריבית האפסית, כאשר אפילו תעשיית קרנות הגידור לא מצליחה להשיג תשואות עודפות משמעותיות על המדדים - זרימת כספי החיסכון הפנסיוני למכשירי חיסכון שנותנים לפחות את המדד היא השקעת בסיס בתיקי החוסכים.

ג ג'ון בוגל | צילום: בלומברג ג

צבי סטפק, בעלים ויו"ר בית ההשקעות מיטב דש

סטפק הפך את בית ההשקעות מיטב דש לשני בגודלו בענף באמצעות שרשרת של מיזוגים. נראה כי בית ההשקעות מתגבר על הקשיים התפעוליים שנלווים למיזוגים, והופך ליחידה אחת ואף עומד למכירה. מיטב דש רשם קפיצת מדרגה נוספת השנה כאשר זכה במכרז האוצר להקמת קרן פנסיה ברירת מחדל — קרן זולה אליה יצטרפו חוסכים שלא בחרו קרן אחרת.

צבי סטפק, צילום: אריאל שרוסטר צבי סטפק | צילום: אריאל שרוסטר צבי סטפק, צילום: אריאל שרוסטר

שלמה אליהו, בעלים ויו"ר מגדל

לפני ארבע שנים רכש אליהו את חברת הביטוח הגדולה בישראל. השנה היא איבדה את התואר הזה תוך התכתשויות עם המפקחת על הביטוח, עזיבה של מנהלים בכירים, היתקלות באתגרי הון עצמי שנדרש לחברה וירידה בתשואות לעמיתים. אליהו חולש על כספי ציבור בהיקף של מאות מיליארדי שקלים, וצריך להמשיך ולהצליח לנהל את העסק, שנראה כעת כאילו הוא קצת גדול עליו.

שלמה אליהו, צילום: עמית שעל שלמה אליהו | צילום: עמית שעל שלמה אליהו, צילום: עמית שעל

אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס ואיזי כהן, מנכ"ל כלל

ללפידות ולכהן יש הרבה מהמשותף: שניהם מנהלים חברות ביטוח שנמצאות על המדף זמן רב, מתייעלים, מקצצים ומנסים ליפות את החברה כך שתהיה אטרקטיבית בעבור רוכשים. ההצעות לרכישת החברות, בעיקר על ידי רוכשים מסין, לא התקבלו עד כה בעין יפה על ידי המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. בשנה הקרובה, אם לא יימצא רוכש, כהן אף צפוי להתמודד עם ניהול חברה שגרעין השליטה בה נשבר, דרך מכירת נתחים בבורסה.

אייל לפידות, צילום: אוראל כהן אייל לפידות | צילום: אוראל כהן אייל לפידות, צילום: אוראל כהן

מוקי שניידמן, בעלים ויו"ר ביטוח ישיר

במשבר של 2008, כשמוקי שניידמן נאלץ למכור בפרוטות את הפעילות שהקים בפולין וברומניה כדי לשרת חוב, היה לו בטח קשה לצפות את 2016, שבה הפכה ביטוח ישיר לחברת הביטוח הגדול בישראל במונחי שווי שוק. השנה היוצאת הביאה איתה הזדמנויות עסקיות לביטוח ישיר: כניסה לתחום הבריאות, בו יש עדיין בורות שומן, והתחזקות תחום האשראי הצרכני שבו לחברה יש רגל ותיקה - מימון ישיר - שנמצאת בדרך לבורסה.

מוקי שניידמן מוקי שניידמן מוקי שניידמן

דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח ושוק ההון

סלינגר הולכת ומסתמנת כאחת מהמפקחות על הביטוח שעושות הכי הרבה כאב ראש לחברי הכנסת אשר מושפעים מהלובי החזק של חברות הביטוח והסוכנים. למרות שחלק מהרפורמות שקידמה נמוגו בצינורות הפוליטיקה, בענף ממשיכים לקטר במלוא המרץ על "המפקחת שמגזימה". כעת, עם הפיכת הפיקוח מאגף במשרד האוצר לרשות עצמאית, יש לסלינגר מקום רב לעצב את אופי התפקיד.

דורית סלינגר , צילום: ישראל הדרי דורית סלינגר | צילום: ישראל הדרי דורית סלינגר , צילום: ישראל הדרי

אמנון נויבך, יו"ר הבורסה

בשנה האחרונה לא נרשמה תפנית בדשדוש שממנו סובלת הבורסה, על אף מאמציהם של היו"ר נויבך והמנכ"ל יוסי ביינארט (וממלאת מקומו גל לנדאו יערי). חברות המשיכו להימחק, חברות זרות באו בחיפוש אחר כסף מהיר וזול, ומחזורי המסחר נשארו בהיקפים נמוכים. האתגר כעת הוא הפרטת הבורסה מבעליה - הבנקים. אלו צפויים לנהל קרב עיקש בעניין, ולנויבך צפויות לא מעט מהמורות.

 אמנון נויבך , צילום: צביקה טישלר אמנון נויבך | צילום: צביקה טישלר  אמנון נויבך , צילום: צביקה טישלר

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות