אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
100 המשפיעים 2016: טכנולוגיה והייטק צילום: איי פי

100 המשפיעים 2016: טכנולוגיה והייטק

קטר הצמיחה הישראלי נחלש השנה אבל עדיין בועט. אלה הדמויות שלוקחות אותנו אל העתיד רווי המסכים

14.09.2016, 08:38 | עומר כביר

מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק

יום שלישי, יוני 2016, שעות הבוקר. מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, עומד לצד מסלול המראה מבודד באריזונה, ורואה, באופן מילולי, את חזונו נוסק. החזון הוא המטוס הסולארי אקילה שפיתחה פייסבוק, ושיצא לטיסת המבחן הראשונה שלו. לכשיושלם הפיתוח יטוס אקילה במשך שלושה חודשים רצופים כשהוא צורך כמות אנרגיה השקולה לזו של מייבש שיער ביתי, ומספק גישה לרשת למשתמשים באזור של כ־100 קמ"ר.

המהלך הוא חלק מחזון רחב יותר, שרשרת יוזמות שנועדו לאפשר גישת־רשת מהירה וזולה לאנשים ובמקומות שקודם לא התחברו אליה. אם באמצעות רכישת זמן שידור בלוויינים, שאותו ינצל צוקרברג כדי לספק חיבור לווייני לאינטרנט בחלקים מבודדים של אפריקה (חזון שיספוג עיכוב קל לאחר התפוצצות הלווין עמוס 6, עימו היה לצוקרברג הסכם), ואם באמצעות יוזמת internet.org, שחוברת לספקי סלולר במדינות מתפתחות כדי לספק גישה חינמית למשתמשים שמתקשים לשלם בעבור חיבור מלא — צוקרברג רואה בחזונו עולם שבו כל אדם זוכה לגישה כלשהי לרשת.

גם חזון רחב זה הוא חלק מחזון גדול עוד יותר, שבו פייסבוק היא מרכז החיים הדיגיטליים של כמה שיותר אנשים והיא לא רק שער הכניסה לרשת, אלא הרשת עצמה — מכילה את כל התוכן, מייצרת את כל התוכן, מתחברת לכל שירות ומחברת בין כל אדם ואדם.

מארז המדחף של אקילה, המזל"ט להנגשת האינטרנט, צילום: בלומברג מארז המדחף של אקילה, המזל"ט להנגשת האינטרנט | צילום: בלומברג מארז המדחף של אקילה, המזל"ט להנגשת האינטרנט, צילום: בלומברג

בהתחשב בכך שכבר עכשיו מוצרי פייסבוק מהווים חלק דומיננטי בחיינו, ובמהלכים שצוקרברג נוקט כדי להרחיב את ההשפעה הזו, החזון הזה נמצא באופן אמיתי מאוד בהישג ידו. אולי לא מחר, אולי לא בעשור הקרוב, אבל קרוב לוודאי לפני שמקס, בתו של צוקרברג שנולדה בדצמבר 2015, תסיים תיכון.

היקף ההשפעה של פייסבוק עומד ביחס הפוך לגודלה. אם ב־2015 היו לאפל 115 אלף עובדים ו־234 מיליארד דולר הכנסות, ולגוגל היו 57.1 אלף עובדים ו־75 מיליארד דולר הכנסות, פייסבוק הסתפקה בהכנסות של 18 מיליארד דולר ומעסיקה פחות מ־13 אלף עובדים — אבל השפעתה על חיינו גדולה בהרבה מזו של אפל וגוגל גם יחד. אחרי הכל, יש צרכנים שמעדיפים אייפונים ויש כאלה שבוחרים באנדרואיד, אבל כולם משתמשים באותן שתי אפליקציות מרכזיות: פייסבוק ו־ווטסאפ. אפל וגוגל מייצרות מכשירים ומערכות הפעלה, אבל מי שלוכדת את המשתמשים היא פייסבוק.

צוקרברג הוא יזם מסוג מיוחד. הוא הפך את הסטארט־אפ הקטן שלו לתאגיד בינלאומי רב־השפעה, תוך שהוא שומר על השליטה בחברה ועל כס המנכ"ל חרף סבבי השקעה רבים. לשם השוואה, סטיב ג'ובס נזרק מאפל באמצע שנות השמונים (וחזר אחר כך כמשיח), ואפילו לארי פייג' וסרגיי ברין פינו את כס מנכ"ל גוגל לטובת אריק שמידט, עד שהבשילו וחזרו לאחוז במושכות.

לעומתם צוקרברג, כמו ביל גייטס, נמצא ברשימה מצומצמת של מייסדים שהמשיכו כמנכ"לים גם כשהחברה שייסדו הפכה לתאגיד ענק. המשותף לאלו הוא שיש להם יותר מרעיון למוצר: יש להם חזון לאימפריית שירותים מהפכנית שתשנה את התרבות הצרכנית. במקרה של ביל גייטס זו היתה מערכת הפעלה למחשבים אישיים. את החזון של צוקרברג אפשר להגדיר כמערכת ההפעלה של האינטרנט. והשאלה היא לא אם החזון שלו יחולל את המהפכה שחולל החזון של גייטס, אלא מתי מספיק אנשים יבינו שהמהפכה כבר יצאה לדרך.

צוקרברג משתתף בטקס הענקת פרסי עיתונות בגרמניה, צילום: גטי אימג צוקרברג משתתף בטקס הענקת פרסי עיתונות בגרמניה | צילום: גטי אימג'ס צוקרברג משתתף בטקס הענקת פרסי עיתונות בגרמניה, צילום: גטי אימג

כשפייסבוק הושקה היא התמודדה עם כמה רשתות חברתיות ותיקות וגדולות יותר, ובראשן מייספייס. במקום ללכת ראש בראש, צוקרברג הגביל את פייסבוק לרשימה מצומצמת של מוסדות לימוד אקדמיים, שהורחבה בהדרגה. האקסלוסיביות הגבירה את הבאזז, וכשפייסבוק נפתחה לקהל הרחב, ההיענות היתה עצומה.

צוקרברג גם ידע לזהות בעיות בזמן ולנטרל אותן במהירות. כשהתברר ב־2012 שפייסבוק לא נערכה בהיקף מספק לעידן המובייל, הוא סגר עסקה של מיליארד דולר לרכישת אינסטגרם והגדיל את המשאבים שהושקעו בפיתוח אפליקציות המובייל של החברה. התוצאה: אינסטגרם היא שירות משגשג ומכניס, ופייסבוק היא חברה שמרבית הכנסותיה מגיעות מהמובייל.

כשפייסבוק החלה לאבד משתמשים צעירים לשירותי מסרים מיידיים, הוא שפך 19 מיליארד דולר על ווטסאפ, ועוד הר של מזומנים על פיתוח מואץ של אפליקציית פייסבוק מסנג'ר. התוצאה: לפייסבוק יש כיום את שני שירותי המסרים המיידיים המובילים בשוק. ועם מיליארד משתמשים פעילים בחודש בווטסאפ, היא החברה היחידה שמחזיקה בשני שירותים מקוונים נפרדים עם יותר ממיליארד איש בכל אחד.

הכנות אחרונות לפני טיסת הבכורה של אקילה הכנות אחרונות לפני טיסת הבכורה של אקילה הכנות אחרונות לפני טיסת הבכורה של אקילה

אחד הזיהויים המבריקים של צוקרברג היה במרץ 2011: לפייסבוק היו אז פחות מ־750 מיליון משתמשים פעילים בחודש, פחות ממחצית ממספרם כיום, אבל הוא הבין שהצמיחה האדירה שלה בעולם המערבי קרובה למיצוי. הצעד הראשון במערכה: רכישת סנאפטו הישראלית, שפיתחה פלטפורמה להרצת אפליקציות מתקדמות על טלפונים סלולריים פשוטים, תמורת 70 מיליון דולר. פייסבוק מינפה את הפלטפורמה ויצרה גרסאות של אפליקציית המובייל שלה, שפועלות גם על המכשירים הזולים שנפוצים בעולם המתפתח. זה היה צעד ראשון בדרך לאספקת פתרונות שיאפשרו לכמה שיותר אנשים להתחבר אליה - פתרונות שכוללים כיום את אקילה ואת השימוש בעמוס 6.

אבל צוקרברג לא רק רוצה שכל העולם יתחבר לפייסבוק: הוא גם רוצה שמי שנמצא בה לא יעזוב אותה לאתרים אחרים, ובאסטרטגיה זו, לניוזפיד יש תפקיד מרכזי. הניוזפיד היא החשובה שבהברקות של צוקרברג: קודם לכן, השימוש העיקרי ברשתות חברתיות היה ללכת לעמודי החברים ולראות מה התחדש אצלם — פעולה מייגעת ומאוד לא אינטואיטיבית. הרעיון הגאוני להביא את העדכונים לדף הבית של המשתמש הפך לקילר־אפ של פייסבוק, ולדבר שגורם למשתמשים לבלות ברשת החברתית שעות על גבי שעות. הניוזפיד לעולם אינו נגמר, ותמיד יש בו עדכון מחבר או תמונה מרגשת, פוסט מעניין שחבר שיתף או דיון לוהט עם תגובות חדשות. לפעמים יש לינק לתוכן חיצוני, אבל עם שירות Instant Articles, שמאפשר למו"לים חיצוניים לארח תכנים שלהם על שרתי פייסבוק (בתמורה לגישה מהירה יותר לתוכן וחלוקת הכנסות בפרסומות שמוצגות) - ביותר ויותר מקרים הגולשים כלל לא עוזבים את הרשת החברתית.

כיום, חלק ניכר מהגולשים מבלים את רוב יומם בפייסבוק, וזו מקבלת כוח שבעבר היה שמור רק לכלי תקשורת חזקים מאוד: לעצב את סדר היום התוכני של הצרכן. האלגוריתם שלה מחליט לאיזה מידע תיחשפו. עד כמה גדול כוח זה אפשר ללמוד מהסערה שפרצה השנה כשהתברר שעורכים אנושיים שהעסיקה פייסבוק בכלי הגדרת הנושאים החמים, העדיפו תכנים ליברליים על פני תכנים שמרניים. הזעם, שהגיע עד לקונגרס האמריקאי, הוא תוצאה של הבנה שלפייסבוק יש את היכולת לעצב את ראיית העולם של משתמשיה, לנווט את הנושאים והדעות שאליהם ייחשפו, ואולי אפילו להשפיע על הלך רוחם — עוצמה מפחידה בייחוד בשנת בחירות לנשיאות ארה"ב.

לפייסבוק יש גם הכוח לגזור גורלות של כלי תקשורת, גדולים ועצמאיים כאחד. סגירת עמוד פייסבוק או חסימת תכנים יכולות להביא לפגיעה משמעותית בפעילות גופים תקשורתיים, שחלק הולך וגדל מהתעבורה שלהם מגיע מפייסבוק. מקרה מובהק הוא סגירת עמוד הפייסבוק המקומי "סטטוסים מצייצים" ב־2015: בשיאו הגיע הדף ל־718 אלף עוקבים ונחשב לגורם משפיע בשיח המקוון בישראל, אבל יום אחד הוא פשוט נעלם. ניסיון להחיות את הפעילות באמצעות אתר עצמאי זוכה כיום להצלחה זעומה בלבד. הסגירה היתה מנומקת מאוד (הדף מכר פוסטים בניגוד לכללים של פייסבוק), אבל עצם העובדה שלרשת החברתית יש כוח לחסל גוף תקשורתי, שלתכניו נחשפו יותר מ־3 מיליון גולשים, היא מפחידה. במיוחד בהתחשב בעובדה שפייסבוק היא זו שקובעת את כללי ההתנהגות בה, ויכולה להתאימם לצרכיה.

מפחידה לא פחות היא היכולת הלא־תיאורטית לחסום תכנים בניסיון לעצב את השיח. המלחמה של פייסבוק בעירום מכל סוג, כולל ביצירות אמנות ובתמונות של נשים מניקות, עוררה זעם בקרב גולשים יותר מפעם אחת, אבל זה הביא רק לשינויים קלים במדיניות שלה. 

 

אקילה באוויר. בניסוי הראשון שלו שהיה הצלחה מרשימה, צילום: פייסבוק אקילה באוויר. בניסוי הראשון שלו שהיה הצלחה מרשימה | צילום: פייסבוק אקילה באוויר. בניסוי הראשון שלו שהיה הצלחה מרשימה, צילום: פייסבוק

לאחרונה, בכמה מקרים מטרידים, חסמה פייסבוק או הסירה תכנים נפיצים במיוחד: במקרה אחד הוסר סרטון שהועלה ב"פייסבוק לייב", שבו צילמה משתמשת את רגעיו האחרונים של בן זוגה, שנורה על ידי שוטרים. בסוף יולי חסמה פייסבוק את האפשרות לשתף קישור לאתר וויקיליקס שבו פורסמו המיילים הגנובים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. בשני המקרים, ובמקרים דומים, התעורר זעם ציבורי ותקשורתי שבעקבותיו היא חזרה בה מהחסימה, אך לא סיפקה הסבר משכנע. לפייסבוק יש מדיניות צנזור שכלליה אינם מובהרים ושמיושמת לעתים באופן גחמני, וככל שכוחה עולה - כך גם מתגבר כוחה של צנזורה זו.

הכוח של פייסבוק לא מוגבל רק לרשת החברתית עצמה או לשירותים שבבעלותה. באמצעות כפתור הלייק, שמוטמע כיום כמעט בכל אתר תוכן, פייסבוק מנטרת פעילות גולשים גם כשהם מחוץ לאתר, וגם כשהם לא מחוברים לרשת או אפילו לא רשומים בה. המידע שנאסף בדרך זו משמש בעיקר להצגת פרסומות, ואלו הופכות מדויקות ומכניסות יותר מרבעון לרבעון.

בסרט "הרשת החברתית" מנסה היזם (ובהמשך נשיא פייסבוק) שון פארקר לשכנע את צוקרברג לבנות חברה גדולה ולא להתפתות לאקזיט מהיר, עם המשפט האלמותי ששם בפיו התסריטאי אהרון סורקין: "מיליון דולר זה לא קוּל. אתה יודע מה קוּל? מיליארד דולר".

המשפט בדיוני, אבל לקחיו אומצו בחום על ידי צוקרברג, והוכפלו עשרות מונים. צוקרברג לא מסתפק בזוטות כמו מיליארד דולר: הוא רוצה לשלוט בעולם, או לפחות בעולם התוכן המקוון, של כל אדם עלי אדמות. הכלים כבר שם, המטרות שורטטו והפעילות בשיאה. 1.65 מיליארד משתמשים זה לא קוּל. אתם יודעים מה קוּל בשביל מארק צוקרברג? 7 מיליארד משתמשים.

שחר וייסר, מייסד ומנכ"ל גט

עד לפני כמה חודשים היתה Gett אפליקציית מוניות מהשורה השנייה, בשורה מתארכת של אפליקציות מתחרות. היא מצליחה מאוד בישראל וזוכה להצלחה סבירה ברוסיה ובלונדון, אך התקשתה לגייס סכומי כסף אדירים ולחדור לשווקים חדשים. אלא שבמאי חלה תפנית כשפולקסווגן בחרה בגט לשותפה, והשקיעה בה 300 מיליון דולר ששמים אותה על המפה של אפליקציות הרכב הגדולות. איך יתבטא שיתוף הפעולה? פולקסווגן עשויה להשיק צי רכבים שיופעלו כרשת בידי גט; היא יכולה לייצר דגמי מונית שיקבלו הזמנה מגט, וייתכן גם שתסתפק בחשיפה לנתונים שאוגרת גט על הזמנת נסיעות, ותנצל אותם לצרכיה שלה.

 שחר וייסר, צילום: אילן ספירא שחר וייסר | צילום: אילן ספירא  שחר וייסר, צילום: אילן ספירא

רמי טמיר ובני שניידר, יזמים

השניים שכבר כונו "היזמים הטובים בישראל" שבו ועשו זאת השנה, כשמכרו את ראבלו סיסטמס ב־430 מיליון דולר לאורקל. זה היה האקזיט השישי והגדול ביותר של השניים, שהקימו חברות בשלל תחומים טכנולוגים ובמרביתם רשמו אקזיטים נאים. סיכום כל האקזיטים שלהם עומד על יותר ממיליארד דולר.

רמי טמיר ובני שניידר , צילום: אוראל כהן רמי טמיר ובני שניידר | צילום: אוראל כהן רמי טמיר ובני שניידר , צילום: אוראל כהן

אדם פישר, שותף בקרן בסמר

פישר הוא השותף הישראלי הבכיר של קרן הון הסיכון בסמר, שרשמה בשנה האחרונה שני אקזיטים מוצלחים בישראל: בראבלו סיסטמס שנמכרה לאורקל ובליבה סמיקונדקטור שנמכרה לסיסקו, שהפכו את פישר למשקיע מוביל בענף. כעת הוא צריך להצליח לשמור על החברות שבהן הוא משקיע מפני מכירה מוקדמת מדי, ואולי אף להפוך אותן לחברות גדולות ומצליחות — כאלה שיקנו בעצמן חברות בעתיד.

אדם פישר , צילום: אוראל כהן אדם פישר | צילום: אוראל כהן אדם פישר , צילום: אוראל כהן

שלמה קרמר, יזם ומשקיע הון סיכון

בגלגולו הראשון נמנה קרמר עם מייסדי צ'קפוינט, חלוצת הסייבר הישראלית. אחר כך הוא הוכיח שהוא תמנון של איש אחד, כזה שלכל אחת מזרועותיו מגע זהב: הוא הצליח כמנכ"ל באימפרבה, המנפיקה הישראלית הראשונה לאחר המשבר של 2008–2009; ואז בסדרת השקעות בסטארטאפים שנמכרו במאות מיליוני דולרים: עם Trusteer ו־Worklight שנמכרו ל־IBM; עם Watchdox שנמכרה לבלאקברי; ועם Lacoon שנמכרה לצ'קפוינט. כעת הוא חוזר לימיו כיזם — הפעם בקאטו (Cato), חברת סייבר מבוססת ענן שמתחרה בחברות סייבר כמו צ'קפוינט ופאלו אלטו נטוורקס, פשוט כי היא מעוניינת להחליף את כולן. במקביל, הוא משקיע גם בדור חדש של חברות סייבר שמפתחות מוצרים מבוססי ענן ובינה מלאכותית, ומבוססות על בוגרים צעירים של יחידות הסייבר בצה"ל. 

 

שלמה קרמר, צילום: שרון ברקת שלמה קרמר | צילום: שרון ברקת שלמה קרמר, צילום: שרון ברקת

 

רוברט אנטוקול, מנכ"ל ומייסד שותף בפלייטיקה

ב־2011, כשאנטוקול מכר את פלייטיקה ב־160 מיליון דולר, כולם הופתעו מהמחיר ששילמה סיזארס על החברה הצעירה. בקיץ האחרון, כשאנטוקול שב ומכר את החברה - הפעם כמנכ"ל, ולפי שווי של 4.4 מיליארד דולר, לענקית סינית - פלייטיקה היתה חברת משחקי הקזינו המצליחה בעולם, עם רווחיות גבוהה והכנסות שנושקות למיליארד דולר. עכשיו כל מה שנשאר לאנטוקול זה להסתדר עם הרוכשים הסיניים ולהצליח לשמור על זהותה הישראלית של החברה.

 

רוברט אנטוקול , צילום: עמית שעל רוברט אנטוקול | צילום: עמית שעל רוברט אנטוקול , צילום: עמית שעל

 

אבי חסון, המדען הראשי

המדען הראשי הוא לרוב דמות אפרורית, אולם סמכויותיו הורחבו במסגרת שינוי מבני והקמת הרשות לחדשנות טכנולוגית. שתוכל כעת להשקיע בקרנות הון סיכון, לבד או עם קרנות נוספות. עם זאת, השינוי המבני לווה בקיצוץ תקציבי שיתאגר את הרשות. ב־2017 תידרש הרשות להתבסס ולהוכיח את עצמה.

 

אבי חסון , צילום: עמית שעל אבי חסון | צילום: עמית שעל אבי חסון , צילום: עמית שעל

 

אורן שובל, ממייסדי VIA

שובל ועמיתו דניאל רמות הביאו את בשורת מוניות השירות מתל אביב לרחובות ניו יורק ושיקגו. האפליקציה שייסדו, ויה, מסיעה מדי יום עשרות אלפי ניו יורקים באמצעות מוניות שירות חכמות שאוספת משתמשים לפי דרישה מפינת הרחוב הקרובה, בדרך משכונות המגורים של צפון מנהטן אל דרומה ובחזרה. בתוך שנה גייסה ויה יותר מ־100 מיליון דולר כדי לפתח אלגוריתמים מתוחכמים שמשנים בזמן אמת את מסלול הנסיעה כך שיכלול נוסעים חדשים, וכדי לפרוס תשתיות בערים נוספות. שובל, שמנהל את מרכז החברה בתל אביב, רוצה להביא את הבשורה גם לכאן, אך בדרך ייאלץ להתמודד עם מונופול המוניות שנוצר בישראל בשנים האחרונות.

אורן שובל , צילום: אוראל כהן אורן שובל | צילום: אוראל כהן אורן שובל , צילום: אוראל כהן

אילון מאסק, יזם ומייסד טסלה

מאסק כבר נכנס לדפי ההיסטוריה עם שירות התשלומים פייפאל, חברת החלל האזרחית ספייס־אקס ויצרנית המכוניות החשמליות טסלה, והגיע למצב בו השם מאסק לכשלעצמו יוצר באזז, ו־130 אלף הזמנות לדגם השלישי של המכונית של טסלה התקבלו בתוך 24 שעות מחשיפתו. לפני מאסק עומדת שנה גורלית, וכבר נרשמו חריקות, כאשר טיל השיגור שעמד לשגר את הלווין עמוס 6 התפוצץ.

אילון מאסק , צילום: בלומברג אילון מאסק | צילום: בלומברג אילון מאסק , צילום: בלומברג

פיקאצ'ו

פוקימון קטן שהצליח להכניס קרן שמש וירטואלית למציאות האפורה של אנשים ברחבי העולם, והוציא המונים לרחובות עם מסכים שלופים, למרדף חצי אמיתי-חצי וירטואלי. הוא אף תרם לקידום תחום המציאות הוירואלית בכללותו. השאלה היא אם יוצריו (חברת ניטנדיק), שעלו על הלהיט התורן, יידעו למנף אותו. או, כמו שקרה לחברות משחקים אחרות (פארם ויל, קנדי קראש), גם פיקאצ'ו ייפרד מאיתנו לאחר 15 דקות תהילה במציאות רבודה.

זיו אבירם (משמאל) ואמנון שעשוע, מייסדי מובילאיי

מובילאיי, שמקדמת במרץ את חזון המכונית האוטונומית, ספגה השנה מכה עם ההודעה כי לא תשתף פעולה עם טסלה של אילון מאסק. מנגד, עדות לצמיחתה ולהתחזקותה של החברה היא הפעילות שהחלה השנה בערוצים הרגולטוריים, לקידום התקנת מערכותיה ברכבים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות