עלוב וסקסי
הזמר אמיר דדון נבחר להוביל את הפקת "עלובי החיים" החדשה, שתעלה בשבוע הבא בהבימה. "אני מרגיש שקיבלתי מתנה", אומר הרוקר שעומד לרענן את הדימוי השחוק של ז'אן ולז'אן
כשאמיר דדון, 1.90 מטרים של כריזמה וכישרון, מבצע בחדר החזרות של הבימה את "בשלום" (המוכר יותר כ"אלוהיי") מתוך "עלובי החיים", אי אפשר להישאר אדישים וצמרמורת מטיילת בגוף.
"חלק מהקסם של המחזמר הזה הוא שכולו מושר ושיש חיבור כל כך טוב בין המוזיקה והסיפור. המוזיקה מעולה ובגלל זה אני כאן. באתי בגלל המוזיקה, וכשגיליתי שיש לי גם מקום להביא משהו חדש, הבנתי שזו זכות גדולה בשבילי", אומר דדון, הליהוק המפתיע לתפקיד לתפקיד ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים" - הפקת הענק של תיאטרון הבימה שתעלה ב־19 בספטמבר בבימוי משה קפטן, בליווי תזמורת חיה בניהולו המוזיקלי של יוסי בן־נון. לצד דדון ישתתפו גם יגאל שדה, מירי מסיקה, רוני דלומי, הראל סקעת ועידו ברטל; אבי קושניר ואורי הוכמן, חנה לסלאו ומיקי קם שיחלקו את תפקיד בעלי הפונדק; ועוד רקדנים ושחקנים רבים.
הבחירה הלא צפויה בדדון, זמר פופ שניסיונו כשחקן מועט, מרמזת שמדובר בהפקה יוצאת דופן של “עלובי החיים”. לפניו ביצעו בישראל את התפקיד דודו פישר והטנור יבגני שפובלוב, אבל זמר רוקנ'רול טרם נכנס לנעלי הגיבור הצרפתי של הוגו. "לחזור עוד פעם ל'עלובי החיים' עם זמר טנור כמו שהיה פה לפני 30 שנה אותי אישית פחות מעניין", אומר קפטן, הבמאי. "אבל להביא את אמיר דדון, שמשהו באיכויות הקוליות, במבנה האישיות ובתדמית הציבורית שלו הוא אחר לגמרי, וויילד כזה, בדיוק ההפך ממה שמצפים בתפקיד הזה, זה בעיניי הרפתקני. תיאטרון צריך מדי פעם לנער את עצמו, והרפתקה זה בדיוק מה שהמחזמר הזה צריך. מישהי נכנסה אתמול לחדר החזרות ואמרה לי, 'אתה מבין שפתאם ז'אן ולז'אן נראה סקסי בעיניי', שזה מאוד נכון". כשקפטן צלצל להזמין אותו לאודישן לתפקיד, דדון הכיר את המחזמר באופן שטחי ולקח לעצמו כמה ימים לחקור את החומר והדמות ולהחזיר תשובה חיובית. "כמובן שהופתעתי ושמחתי, אבל רציתי לבדוק עד כמה אני יכול להביא את עצמי לדבר הזה. הקשבתי למוזיקה והתאהבתי. מדובר ביצירה מעולה, ומכיוון שיש לי חופש מוזיקלי להביא את מי שאני ומבחינת משחק אני לומד מהטובים ביותר, אני מרגיש שקיבלתי מתנה". הרומן האיקוני של ויקטור הוגו הבא להצביע על עוולות החברה והמדינה בצרפת של המאה ה־19, עובד למחזמר המושר במלואו מאת אלן בובליל וקלוד מישל־שנברג. על רקע מהפכת הסטודנטים ב־1830, מובא סיפורו של האסיר המשוחרר ז'אן ולז'אן שנתקל בקשיי הסתגלות, יוצא לדרך חדשה ומגיע למשרת ראש העיר. הוא פוגש בפנטין הענייה, וכשהיא על ערש דווי, מבטיח שיגדל את בתה. הוא נאלץ להסתיר זהותו בין השאר כדי להימלט מקצין משטרה שרוצה להחזירו לכלא. להוציא השתתפות במחזמר "לילה לא שקט" שמציג את שיריו של שלמה ארצי אשר עלה בקאמרי לפני שש שנים, זו הפעם הראשונה שדדון מגיע לתיאטרון בתפקיד הראשי. "באתי לשם יותר כזמר מאשר שחקן. פתאם אני גיבור של ויקטור הוגו, וזו דמות מרתקת. אני כל הזמן חושב על ז'אן ולז'אן, הולך לישון איתו, חולם עליו בלילות. זה בן אדם ש־19 שנה אכל חרא, גנב וניסה לשרוד, וברגע אחד היתה לו הארה שהפכה לו את החיים, והוא הפך להיות אדם טוב ומצליח שהביא משמעות לקיום שלו. זה יפה ומרגש לראות את הכוח שיש לאנשים שנמאס להם". אתה מזהה רלבנטיות לימינו?"בוודאי, לא סתם מעלים אותו ולא סתם הוא מצליח כל כך הרבה שנים. אני מרגיש שלא הרבה השתנה ב־200 השנים האחרונות. מעבר לתלבושות ומנהגים יש עדיין פערים חברתיים ומעמדות. במובן מסוים זה קצת עצוב, אבל אני רוצה להתנחם בעובדה שאשה כמו פנטין לא היתה מתה היום ברחוב, אפשר לומר שבכל זאת התקדמנו קצת. ז'אן ולז'אן שהשתחרר מהכלא עובר קשיים כי אף אחד לא מקבל אותו, וגם היום יש את התווית הזו שקשה להשתחרר ממנה. עבדתי שנים עם נוער במצוקה וראיתי את זה מול העיניים".
"המחזה מתעסק באופן כזה או אחר בשאלות שרלבנטיות גם לימינו", מוסיף קפטן. "מהפכת הסטודנטים ב־1830 היא המהפכה החברתית של ישראל 2013 שמי שהנהיג אותה הם אנשים צעירים. הצורך הזה לצאת לרחובות ולהגיד משהו על החיים שלנו, על הון ושלטון, זה בדיוק מה שעשו הסטודנטים לפני 200 שנה".
8 תגובות לכתיבת תגובה