הר הבית בידינו

הדברים שלאדם הממוצע נראים עתידניים, הם עבור הצלם ברק ברינקר (33) חדשות האתמול. הוא בונה מצלמות שמצלמות 360 מעלות, מצלם ממסוקים ורוצה להעניק לצופים שלו חוויה קרובה כמה שיותר לחוויות ההרפתקניות שהוא חווה במהלך יום צילום שגרתי.

מחר במכון ון־ליר בירושלים, במסגרת ערב "עירהור - ניסויים במציאות אחרת" בפסטיבל "מקודשת", תוצג עבודת וידיאו שיצר במיוחד, ובה הצופים יוכלו להיכנס למבנה דמוי כיפה ולטבול לרגע במציאות שברינקר דגם עבורם. תפילת שישי במסגד אל־אקצה, טקס שבת האור בכנסיית הקבר או טקס ברכת הכוהנים בכותל המערבי הם רק כמה מהמקומות שצילם.

לשאלה איך הצליח להיכנס ולצלם במקומות השמורים האלה הוא לא מסכים לענות, רק מחייך ואומר "טקטיקות של גרילה". לדבריו, "כשאנשים נמצאים במצב של תפילה ואקסטזה, הם לא שמים לב לכלום. נכון שיש בזה אלמנט של ניצול אבל זו גם דרך לנתב את הסיטואציה לתוך מצלמה".

"כמו לעוף"

אחת הסצנות החזקות ביותר בעבודת הווידיאו היא כשהצופה מוצא את עצמו מרחף מעל ראש מתפלל מוסלמי במסגד אל־אקצה. מסביב מאות גברים, פניהם אל המזרח, עומדים ברחבה תחת כיפת השמים ואז רוכנים קדימה, אל הרצפה, על שטיח התפילה שלהם, והצופה כמעט נושק לנעל הספורט השחורה של המתפלל לפניו.

לאור המצב הנפיץ באזורנו, עוברת בגוף תחושת מציצנות מהולה באימה, שמא יגלו את יהדותי (במקרה שלי גם את היותי אשה). "נכון, ההתקהלויות שצילמתי מאוד גבריות, וזה קצת מבאס וגם חוטא למציאות, כי זה לא באמת מייצג", אומר ברינקר. "הראיתי את הסצנה הזאת לבחור חרדי במשקפי (VR (virtual reality). לרגע אחד הוא נכנס לנעליים של בחור דתי־מוסלמי. היה לו שם ממש system failure. בכלל, לאנשים שלא רגילים לחיות בעולם רווי דימויים ורווי מסכים, זה קורה הרבה. הוא עמד מולי בשוק, לא אמר מילה והלך. ה־VR מגביר את תחושת הריגוש. זה בטח נשמע מאוד אפוקליפטי".

יש משהו בחוויית הצפייה בצילום ה־360 מעלות שסוגד בהערצה לטכנולוגיה, כפי שאנשי דת סוגדים לאמונתם.

"אם אנחנו מתבוננים על ירושלים ועל ההתקהלויות הטקסיות סביב אמונה, וזה לא משנה איזו אמונה, ההתקהלות מייצרת את הקוסמיות, הנס והעל־טבעי. אומרים שבשבת האור יש איזשהו נס. הכומר נכנס לחדר שבו קבור ישו בלי אש ויוצא עם אש. וזה לא משנה בכלל מה קורה בפנים כשאנחנו לא רואים, אם השמש האלוהית חודרת דרך חלון ופוגעת בקבר של ישו ומציתה אש בלפידים או אם הכומר נכנס לחדר עם מצית ששם בכיס. מה שמשנה זה שבמשך שש או שבע שעות אנשים עומדים כמו סרדינים סביב הדבר הזה וזה כבר יוצר את הנס, את העל־טבעי.

"צילום VR, זה הכי קרוב שאני יכול להגיע כדי להעביר לבן אדם אחר את התחושה של לעוף, או שימצא את עצמו לרגע תלוי מהתקרה בכנסיית הקבר בשבת האור בירושלים, כשמתחתיו מלא אנשים מדליקים לפידים.

"אני מרגיש שחציתי את הגבול. קשה לי היום לצלם צילום 'רגיל'. עברתי למקום שיש לי אפשרות להכניס את הצופה פנימה ולא להחזיק אותו רחוק. בתור צלם יש לי הכלים להעביר אנשים דרך הרולר קוסטר הזה, לתת להם אפשרות להיכנס לעולם אחר, לא סתם לראות תמונה".

לדבריו, "זה כמו בסרט 'מכסח הדשא' משנת 1992, שבו הגיבור הוא מישהו רפה שכל. הוא עובד כמכסח דשא אצל משפחה אמריקאית שבה אב המשפחה הוא הייטקיסט בחברה שעוסקת בבינה מלאכותית. יום אחד האבא לוקח את הגיבור לקליניקה שלו ומכניס אותו למכונת מציאות מדומה. הגיבור מתחבר לעולם המדומה יותר מאשר אנשים נורמטיביים. האינטליגנציה שלו גדלה, הוא מתחזק ומשתנה ובסוף נהיה סוג של מפלצת (כאן אולי נגמרת ההקבלה), כי הוא מתהפך על הסביבה שלו. הגיבור בסרט עובר את הגבול".

"לעטוף את הצופה"

אז איך עובדת המצלמה שאתה משתמש בה?

"מצלמת 360 מעלות מורכבת מכמה מצלמות בעלות עדשות רחבות וכמה חיישנים שביחד תופסים ומרכיבים את כל המציאות מסביב. אני חושב על המצלמה כמו על ראש של בן אדם, כאילו מישהו נתן לי את הראש שלו וביקש ממני לשמור עליו. אז אני לא אצלם משהו תזזיתי מדי כדי שלא יקבל בחילה, אבל כן אייצר עבורו ריגוש, לכן אשים את הראש שלו במרכז ההתרחשות. זה הבסיס של מה שנקרא cinematography” virtual reality” (צילום קולנוע של מציאות מדומה - ע"ב), ואלה שאלות חדשות של תחום הצילום, שמערערות את ההיררכיות הישנות שנבנות מתוך זוויות הצילום שמצלמים בהן (מדיום שוט, ווייד אנגל או קלוז אפ)".

ברינקר מוסיף כי "הצילום שאני עושה נקרא immersive photography. אני רוצה לעטוף את הצופה שלי, ובשונה מהצילום המסורתי זה מקום ללא היררכיה".

הטכנולוגיה של המציאות המדומה היתה כבר בשנות התשעים. מה קרה פתאום, אחרי 20 שנה, שכולם נזכרים בה?

"נכון, הדברים נעשו כבר בשנות התשעים אבל מה שהשתנה מאז הוא שהיום הכל הרבה יותר נגיש, זול ופרקטי. לכולם יש סמארטפונים, ומשקפי VR הם זולים יחסית. עבר מספיק זמן מהרגע שהמציאות המדומה נכנסה לעולם כדי שהדור שלנו יעבור תהפוכה ויסגל לעצמו כלים שיוכל ליצור איתם תוכן שהולך ביחד עם הטכנולוגיה".

לדבריו, "חווינו מציאות מסוימת וצברנו כלים כדי שנהיה מוכנים לקחת את עולם האמנות והקולנוע לשלב הבא. יש היום את תרכובת האנשים הנכונה ושילוב המקצועות המתאימים שקשורים לקולנוע, אמנות, גיימינג, תכנות ועיצוב, כדי שאפשר יהיה לפתח את התחום. אלו מקצועות שלפני עשר שנים לא היו קיימים ולכן זה היה בלתי אפשרי אז לבנות פרויקט web VR. כשיש יותר מייצרים, קל יותר להכיר את הדבר שנוצר, כמו במחקר רפואי; ככל שהקהילה מתעסקת בזה יותר, אנשים מבינים מה עובד טוב ומה פחות. זה גירוד של קרחון של מה שאפשר לעשות עם הטכנולוגיה הזאת, זו תחושה מדהימה והיא כמובן גם שקרית קצת, כי אנשים לא באמת נמצאים שם. אני רק נותן את האשליה".