אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מישהו לסמוך עליו

מישהו לסמוך עליו

חברים משפיעים עלינו בהמון דרכים, גם על האופן שבו אנחנו מתלבשים. צריך רק לפתוח את הלב

20.09.2016, 09:45 | שירה ברויאר
זה קרה לאמא שלי, זה קרה לחברות ולחברים שלי, זה קרה לי: מפגש עם מישהי או מישהו שנעשים קרובים יכול לשנות לך גם את המלתחה. לפעמים בבת אחת, לפעמים בשלבים. לא תמיד בכוונה תחילה.

במקרה של אמא שלי למשל, היא מספרת איך פגשה, לקראת גיל 30, בעת שלמדה עיצוב פנים, את מי שנהפכה לשותפתה לעבודה: מיכל גולן, אשה גבוהה, מרשימה, ואיך "העין שלה, שידעה להעריך דברים טובים" וסגנון הלבוש האתני־אירופאי־אקלקטי עם הטאץ׳ הבוהו־שיקי והיצירתיות המפתיעה, שימשו לה השראה. משהו מכל זה עבר אליה למלתחה.

או בין חברות: האחת עברה לחיות בניו יורק: "קניתי מעיל של פראדה", היא מדווחת בשיחה מעבר לים. וזו שנותרה בתל אביב מתפעלת: "מה את אומרת?" הניו־יורקית החדשה משיבה: "כן, יש פה סיילים שווים ומבחר נפלא, ואין מה להשוות — זו חוויה אחרת, ללבוש בגד של מעצב ממש טוב". לפעמים די במשפט אחד שנאמר, ומשהו מתחיל לחלחל. המעיל של פראדה שנקנה מעבר לים הוא רק סימן, וכיוון חדש מסתמן לו מאי שם: ללבוש רק בגדים טובים, לסרב לבזבז על שטויות, ליישר קו, להעלות את הסטנדרטים, במובן הטוב של המילה, לא כדי להתחרות, אלא בשם החברות, בשם היכולת לסמוך, לקבל עצה ולמצוא דבר־מה שיכול להיות גם שלך.

או למשל במפגש בין גבר אחד לאשה אחת: הוא קצת מרופט בקצוות, היא דווקא השקיעה בשמלה חדשה. הוא שואל אם היא מושפעת מהאופן שבו אנשים מתלבשים. כן, ברור, היא עונה. הוא לא נבהל, רק מסוקרן, נכון להקשיב. וזה מתחיל, תהליך סינכרון, פוטוסינתזה, אוסמוזה, התמזגות המבוססת על אינטואיציה — מה ללבוש, איך ומתי, וגם מה לא — והלב נפתח להשפעה, להטמעה, להתאמה. היא מדייקת לו את ההופעה, פתאום הוא נראה פשוט נפלא.

פרסומת עם ג’מיימה קירקה ולינה דנהאם ("בנות"). חברות גם בחיים, צילום: Lonley פרסומת עם ג’מיימה קירקה ולינה דנהאם ("בנות"). חברות גם בחיים | צילום: Lonley פרסומת עם ג’מיימה קירקה ולינה דנהאם ("בנות"). חברות גם בחיים, צילום: Lonley

חשבתי על הקשרים בין אנשים ובגדים בעקבות שתי שורות משיר של קן נוריס שמופיע במאמר "לקרוא שיר" מאת אגי משעול, שחברה שלחה לי: ”קַל כָּל כָּךְ מַהֵר לַחֲלֹף עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח / וְאָז לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר לִמְצֹא”. כי כשמשתהים ועוצרים, פתוחים וקשובים במקום לחלוף הלאה — מוצאים. לפעמים אהבה, או חברות, עניין, יכולת לספוג השראה, לצאת להרפתקה חדשה. גם מתוך חוויה יומיומית, שחוקה, כמו לקום בבוקר וללבוש חולצה, סוודר, חגורה — פתאום מופיעה האפשרות למצוא מחדש דבר־מה. מודעות למגע הבד על העור, כי הקשבת לחברה, זו שאת סומכת על טעמה, ש"בקיץ, רק כותנה". והנה את קוראת את האותיות הקטנות של הרכב הבד בחנויות; או מחפשת בחורף סריגי קשמיר בהנחה, כמו שהמליצה חברה אחרת — דבר שקודם לכן מעולם לא קרה.

זה קסם האהבה, הפתיחות, היכולת להסכים להיות מושפע, להשתכלל, להיקסם מצירוף של צבעים, מצליל של צמידים, מפתיחת כפתור נוסף בחולצה.

תגיות