קול בגבר ערווה

באחד מרגעי השיא של המלודרמה המשפטית "עת להרוג" נושא פרקליט ההגנה, המבקש להגן על אב שחור שרצח את אנסי ורוצחי בתו הקטנה, נאום סיכום. בנאום פונה השחקן מתיו מקונוהיי, המגלם פרקליט אמוציונלי, אל חבר המושבעים שלא שוכנעו עד כה בחפותו של האב, ומבקש מהם לעצום את העיניים ולדמיין את היום האחרון של הילדה השחורה הקטנה שחזרה מהמכולת ונתקלה בשני האנסים והרוצחים שלה. "עכשיו", מבקש הפרקליט, "דמיינו שהיא לבנה".

בטכניקה הפשוטה אבל היעילה להפליא הזאת משתמש דף הפייסבוק המשעשע "כבוד של גבר". הדף, שכבר הספיק לצבור כמה אלפי עוקבים בזמן הקצר שבו הוא קיים, מכיל בעיקר ממים עם מסרים המופנים לנשים, בדרך כלל בתירוץ של כוונה טובה וניסיון העצמה, עם טוויסט בסגנון של "עכשיו תדמיינו שהוא גבר".

העמוד שמאחוריו עומדות יעל שרר וטל קורובקין לא נזקק לדף מסרים מורכב יותר מהתיאור הקצר המופיע בו - "דף שמוקדש ליצור הקסום והמופלא, פאר הבריאה, הגבר, ולנשים האוהבות אותו". זה מצחיק כיוון שזה חושף את האמת על דפים זהים הפוכים מגדרית: נשים הן לא יצורים, הן לא פאר הבריאה והן גם לא מין דבר שברירי וזערורי שיש לשבח על דרך ההגזמה כאילו היו כלבלבים או פעוטות.

פוסט מתוך עמוד הפייסבוק "כבוד של גבר" | צילום: מתוך פייסבוק

הפמיניזם כשל במקום שבו המסר עובר דה־סנסיטיזציה: אנחנו נהיים קהים ונדמה שהכל הטפה אחת גדולה. כשמגיעים למקום הזה זה הזמן לשבור את השבלונה ולהודות: מה שעבד פעם לא עובד יותר.

"כבוד של גבר" מייצר מציאות אלטרנטיבית כל כך רחוקה מהקיים עד שהוא קודם כל מפתיע את הקורא, וההפתעה מאלצת חשיבה מחדש. הגיחוך המיידי שהממים המצחיקים והעשויים היטב יוצרים הוא הניצחון הגדול על הקביעה המשעממת והמרגיזה שלנשים אין חוש הומור ולפמיניסטיות עוד פחות.