שיטות החקירה הבוטות של ביטוח לאומי נחשפות: תשאול קטינים, איומים ושקרים

תשאול קטינים ללא נוכחות מבוגר, איומים בוטים, הצגת עובדות שקריות, דעה קדומה ותיעוד חלקי של תשובות הנחקרים — אלה הן חלק משיטות החקירה הפסולות שבהן משתמשים משרדי החקירות החיצוניים ששוכר המוסד לביטוח לאומי במסגרת חקירות הונאה לכאורה. פירוט השיטות עולה ממכתב ששלח לאחרונה מנהל אגף החקירות במוסד יואל מוזס לשלושת משרדי החקירות הפרטיים שעובדים איתו - מורן חקירות, בטיחות אנוש ותשובה חקירות - בעקבות פסק דין שניתן ביולי בבית הדין האזורי בירושלים שבו נמתחה ביקורת חריפה על מהלכי חקירה פסולים של אחת החברות. ממורן חקירות בבעלות משה מורן נמסר: "תגובתנו נמסרה לביטוח הלאומי". מבטיחות אנוש, בבעלות יפתח שגב ודני אנגל ותשובה חקירות, בבעלות ניסים תשובה לא נמסרה תגובה.

במכתב, שהגיע לידי “כלכליסט”, דרש מוזס מהחברות להקפיד על הנהלים, ואף טען כי לאורך השנים נפגשו אנשי הלשכה המשפטית של המוסד עם מורן חקירות ובטיחות אנוש וכי הן כבר נדרשו לנהל את החקירות באופן תקין. “לאורך השנים בהם אנו עובדים איתכם (למעט חברת תשובה) התקיימו מספר רב של ישיבות לרבות עם אנשי הלשכה המשפטית שלנו, בהן נדרשתם כי החקירות ינוהלו ללא דעות מוקדמות, באופן הוגן, ללא חקירת קטינים, ועל פי כללי החקירה תקינים”, הוא כתב. “נדרשתם בין השאר כי מנהל החברה ייקח אחריות על החוקרים. סיכום החקירה ייכתב לאחר שהמנהל ישמע את התמליל או ידע מה נאמר, על מנת שהסיכום יהיה מדויק. המקרה הנוכחי מלמד כי ככל הנראה הדברים לא מתנהלים כך ואנו עומדים על כך שכך יתנהלו”.

הרקע למכתב החריף הוא פסק דין שעסק בסוגיית תושבות ישראלית של בני זוג המתגוררים במזרח ירושלים, בו קיבל בית המשפט את תביעתם להכרה כתושבי ישראל. התביעה התקבלה בעקבות פסילת הראיות שהושגו על ידי החוקר החיצוני שחקר חשד להונאת ביטוח לאומי בנושא, ניזאר עבדאל ראחמן, תוך מתיחת ביקורת חריפה על מהלכי החקירה. לביטוח הלאומי יש מערך חקירות המונה כ־130 חוקרים, ולטענתם הם פונים לחברות פרטיות רק במקרים בהם עובדיהם אינם מורשים להכנס לאזורים מסויימים בשל תנאים ביטחוניים או כשנדרשת היערכות מיוחדת. על פי גורמים בתחום, עלות כל חקירה פרטית היא כ־2,000 שקל.

אך למרות שהרקע למכתב ששלח מוזס הוא מקרה ספציפי, מהכתוב בו עולה כי המקרה הוא לא חד פעמי. “על פי הנוהג החוקרים בשטח מקליטים את החקירות”, כתב מוזס. “אתם מגישים דו”ח סיכום חקירה על סמך הכתוב בתמלול, זאת בנוסף למכלול הראיות והממצאים שעל בסיסם מקבל פקיד המוסד החלטתו. רק כשמגיע ההליך המשפטי, ורק כשנמצא הצורך להביא בפני בית הדין את תוצאות החקירה החיצונית, מוזמן תמליל החקירה מהחברה. בשלב זה מתגלים הרבה פעמים דברים שלא הופיעו בסיכום החקירה. זהו מצב שהדעת והמינהל התקין אינם יכולים להסכים איתו”.

צילום: עומר מסינגר

בית הדין לא הסתפק רק בביקורת על החברות

הרכב בית הדין האזורי שדן בתביעת בני הזוג המתגוררים במזרח ירושלים — בראשות השופטת רחל בר”ג הירשברג — לא הסתפק רק בהטחת ביקורת חריפה על החברה. הוא אף העביר את פסק הדין ליועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי ולמנכ”ל המוסד שלמה מור־יוסף, וזאת “לשם בחינת קיומם של נהלים מספיקים ביחס לחקירות מבוטחים ובפרט האיסור על חקירת קטינים או עירוב שלהם בכל דרך”.

בפסק הדין עצמו מתואר כיצד החוקר ניזאר עבדאל ראחמן נכנס לבית של בני הזוג שבו היו ילדיהם בני העשר וה־11 והחל לתשאל אותם, ללא אישור ונוכחות ההורים. "מתמלול החקירה, כמו גם מעדות החוקר בבית הדין, התברר כי נפלו בחקירה פגמים חמורים. הפגם החמור והמקומם מכולם הוא זה של תשאול קטינים ללא נוכחותו של אדם בגיר (מטעמם). זאת תוך ניסיון חמור 'למשוך אותם בלשונם' באמצעות 'תחבולת חקירה' פסולה מעיקרה בה אומר החוקר לקטין, כי דבריו סותרים את דברי אמו, על אף שאין בדבר אמת", נכתב בפסק הדין. "שימוש בקטינים לצורכי חקירה בעניין תושבות או זכאות לגמלה הוא פסול ואסור. בבסיס חובת החקירה המוטלת על ביטוח לאומי, כמי שאמון על ניתוב כספי הציבור המיועדים להבטחת הביטחון הסוציאלי ליעדם, קרי, לאוכלוסיית הזכאים כדין, עומדת בעיקר החובה לפעול לחקר האמת. חלק מרכזי בחשיפת האמת הנו ניהול ומיצוי הליכי חקירה כראוי ומבלי לפגוע בזכויות הפרט או באמון הציבור. למרבה הצער, לא זה מצב הדברים כאן".

עוד נכתב בפסק הדין כי "החוקר בוחר שלא לאסוף ראיות חשובות ושלא לחקור את הגורמים הרלבנטיים. כל העולה מתמליל החקירה כמעט שלא זוכה להתייחסות בסיכומי המוסד. בסופו של יום, ממצאי חקירה פגומה יובילו את פקיד התביעות לקבל החלטה שגויה מן היסוד, כפי שקרה כאן. על תוצאותיה הקשות של החלטה זו, גריעת שמם של התובעים וילדיהם ממרשם המבוטחים ובפרט ממי שזכאים לשירותי בריאות ממלכתיים, אין צורך להכביר מילים".

שופטי ההרכב אף מציינים כי ניזאר עבדאל ראחמן החל לחקור את המקרה עם דעה קדומה ולא ניסה להגיע לחקר האמת. “החוקר הבהיר בעדותו בבית הדין כי דעתו התגבשה וננעלה עובר לתחילת החקירה”, הם כתבו. “מטרתה של חקירה

בעניין תושבות אינה לקבוע כי התובעים אינם תושבי מדינת ישראל אלא לברר את מצב הדברים לאשורו. בירור איננו אפשרי במקום בו דעתו של החוקר נעולה או כשהוא אוחז בדעה מוקדמת. מצב דברים זה הוביל בענייננו את החוקר לסרב בכל תוקף להאמין לדברי התובעים ובני משפחתם וגם כאשר נמצאו שלל ‘אותות אמת’”.

פסק הדין אף מתייחס למקרה בו ניזאר עבדאל ראחמן חקר את אחותה של התובעת תוך שימוש באיומים. ”החקירה כוללת מגוון תחבולות חקירה שמותירות בספק רב את הלגיטימיות שלהן, ובפרט כוללת התבטאויות קשות וחריגות ואף איומים בוטים והדברים צריך שיבדקו לעומקם”, כותבים השופטים בפסק הדין. “לדוגמא, החוקר מבטיח לאחות שיסדר לה תעודת זהות, על אף שברור שהדבר לא בידו, ובפרט אם תפליל את אחותה. ניכר מהדברים שהאחות במתח רב. כך מאיים עליה החוקר כי תיצור קשר עם אחותה שלא עונה לו טלפונית: ‘.תתקשרי לאחותך ותני לה מספר הטלפון שלי ... לא מתקשרת אני כותב במחברת...’. ובהמשך: ‘שמעת מה אני אומר לך אם את לא מרימה טלפון אני רושם’”.

החשדנות גוררת הרים של טפסים ובירוקרטיות

חקירות ביטוח לאומי מתקיימות במקרים בהם יש חשד להונאה של המוסד. בביטוח הלאומי מערכים שכ־5% מסך הקצבאות שהם מחלקים בכל שנה מושגות ברמאות - כלומר סכום של 3.5 מיליארד שקל בשנה. הרמאויות הנפוצות ביותר הן בקצבאות עבורן צריך להראות מסמכים רבים כדי לקבל את הגמלה, כמו לדוגמה בקצבת נכות או הבטחת הכנסה.

הדרך הפשוטה ביותר לרמות את המוסד בענייני קצבת הכנסה היא הצהרה על אבטלה בזמן שהאדם עובד בשחור. במקרה של קצבות נכות, רבים מהרמאים טוענים לנכות פיזית לאחר תאונה למרות שהם לא סובלים מכל מוגבלות. לאחרונה ישנה גם תופעה של הנפקת תלושי שכר פיקטיביים והגשתם לביטוח הלאומי על ידי תובע דמי אבטלה, וזאת כדי לייצר למובטל את הוותק הנדרש בעבודה בשביל לקבל קצבה.

כך, כדי לוודא שהתובעים באמת מובטלים או נכים כפי שטענו, ביטוח לאומי מבצע מעקב אחרי רבים מהם.

הבעיה הגדולה ביותר עקב הרמאויות הללו הוא דווקא לא הכסף שמתבזבז, אלא הבירוקרטיה שנוצרת והחשדנות של ביטוח לאומי כלפי מי שבאמת מגיע לו. הבדיקות התכופות של מקבלי קצבת נכות, הטפסים הרבים והמבחנים בהם צריך לעמוד, הם בחלק הגדול תוצאה של החשש שמא מי שלא יגיע לו יקבל גמלה. כך, ברגע שזאת המוטיבציה של העובדים, נראה כי כל מי שפונה לביטוח הלאומי הוא לא חף מרמאות עד שלא הוכח אחרת — אלא בדיוק הפוך: הוא חשוד עד שלא יוכח אחרת.

החשדנות הזו מביאה לא רק לפגיעה בזכויות, אלא גם לפגיעה קשה מאוד באמון הציבור בביטוח הלאומי. לראיה התעשייה המשגשגת של חברות למימוש זכויות רפואיות, שלמעשה לוקחות עמלה על כך שהן יודעות איך לגרום לתביעת הנכות המוצדקת שלך להיכנס אל תחום הברור מאליו של תקנות המוסד, רופאיו ופקידיו.

"אנחנו לא מתגמלים לפי תוצאות החקירה"

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר כי "ככלל, החקירות בביטוח הלאומי מתבצעות על ידי חוקרי אגף החקירות, שהם עובדי ביטוח לאומי. במקרים בהם יש צורך לבצע חקירה באזורים שעקב תנאים ביטחוניים החוקרים של ביטוח לאומי אינם מורשים להיכנס אליהם, או במקרים בודדים המצריכים היערכות שונה, אנו פונים לחברות פרטיות שזכו במכרז. מנהל אגף החקירות, תוך הפקת לקחים מפסק הדין, שלח מכתב לחברות כדי שאלו יתדרכו את חוקריהם, על מנת למנוע הישנות מקרים דומים. החוקר המוזכר, למיטב ידיעתנו, עובד רק בחברה אחת בכל הקשור לחקירות מול ביטוח לאומי. בשנים 20132015 ביטוח לאומי עבד עם שתי חברות (מורן ובטיחות אנוש) ושילם לשתיהן יחד כ־1.3 מיליון שקל בממוצע לשנה. תמחור העבודה מבוצע לפי מקום ביצוע החקירה, וכן לפי סוג הדרישות החקירתיות של ביטוח לאומי. בשום מקרה אין תשלום מוגדל שניתן ע"פ תוצאות החקירה".