אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דיסקונט יחזיר ללקוח עמלת פירעון מוקדם של 134,000 שקל צילום: קרן בוחבוט

דיסקונט יחזיר ללקוח עמלת פירעון מוקדם של 134,000 שקל

הבנק אישר לתובע הלוואה לצורך מימון פרויקט בנייה והעביר לו שליש מהסכום. כשפנה התובע לקבלת היתרה, הבנק סירב. התובע נאלץ לפרוע את ההלוואה לשם קבלת מימון מצד שלישי. השופט: הפירעון "נכפה" על הלקוח

26.09.2016, 09:44 | עו"ד רונן שחר

בתביעה שהוגשה לפני כשנתיים נגד בנק דיסקונט טען התובע כי במהלך 2011-2010 הוא יזם וקידם הקמת בניין בן 3 קומות על קרקע בבעלותו ביפו. לאחר בניית השלד ולצורך השלמת הפרויקט, הוא נזקק למימון ופנה לבנק דיסקונט.

לדבריו, הבנק אישר לו הלוואה של 3 מיליון שקל כנגד שעבוד הקרקע. הסכם ההלוואה נחתם ביולי 2011 כשההלוואה פוצלה, כך שבשלב הראשון הועברו אליו מיליון שקל.

התובע טען כי בתחילת אוקטובר באותה שנה, ביקש לקבל את יתרת ההלוואה אך להפתעתו הבנק סירב ומסר שלא ישחרר את הסכום עד שיוצג בפניו "היתר בנייה בתוקף".

התובע, שביקש לא לעצור את התקדמות הפרויקט, פנה לחברת "כלל" שהסכימה להלוות לו 5 מיליון שקל. ההלוואה מכלל הותנתה בביטול השעבוד שהוטל על הקרקע לטובת דיסקונט. תנאי זה אילץ אותו להחזיר לדיסקונט את ההלוואה אך לתדהמתו הבנק חייב אותו ב"עמלת פירעון מוקדם" של כ-134,000 שקל.

בתביעה שהגיש, התובע ביקש שהבנק ישיב לו את סכום העמלה. הוא טען כי אסור היה לבנק להתנות את העברת יתרת כספי ההלוואה בהצגת היתר הבניה. הוא הוסיף כי הבנק לא הותיר לו ברירה אלא לקבל מימון מצד שלישי, ולכן לא היה מקום לחייב אותו בעמלת פירעון מוקדם.

הבנק טען מנגד כי הסכם ההלוואה אִפשר לו לגבות את העמלה. עוד נטען כי לתובע הובהר מראש שעליו להציג היתר בנייה בתוקף כתנאי למשיכת כספי הלוואה נוספים. התובע הסכים לכך ואף חתם על מסמך המאשר זאת.

"סכום עתק"

שופט בית משפט השלום בת"א רונן אילן דחה את טענת התובע כי לא ידע שיצטרך להציג לבנק היתר בנייה בתוקף, וציין כי הוא חתם על מסמך המאשר זאת. עם זאת, השופט ציין כי בנקודת הזמן בה הבנק סירב "לשחרר" את יתרת כספי ההלוואה, לא הייתה לתובע ברירה אלא לפנות לגוף אחר שיסכים לתת לו את המימון. 

ארכיון, צילום: יריב כץ ארכיון | צילום: יריב כץ ארכיון, צילום: יריב כץ

השופט ציין כי לעמלת פירעון מוקדם יש הצדקה כשהפירעון נעשה ביוזמת הלווה. השופט הסביר כי העמלה היא למעשה פיצוי לבנק על אובדן הריבית העתידית ומיועד למנוע מלקוחות את כדאיות פירעון "הלוואה יקרה" בנטילת "הלוואה זולה". פרשנות זו עולה לדבריו גם מנוסח הסכם ההלוואה.

במצב בו פירעון ההלוואה נכפה על התובע, לא הייתה הצדקה לגבות ממנו עמלת פירעון מוקדם, כתב השופט.

עוד קבע השופט כי הבנק הפר את "חובת הגילוי המוקדם" כלפי התובע. הבנק לא הבהיר לתובע מראש כי אם לא יציג היתר בנייה בתוקף הוא לא יוכל לקבל את יתרת כספי ההלוואה ויחויב בעמלת פירעון מוקדם בסכום עתק.

עוד לדברי השופט, לבנק לא נגרם כל נזק ממשי שכן ההלוואה נפרעה כ-7 חודשים בלבד לאחר שהתובע נטל אותה. "לא זו בלבד שהתובע 'נענש' על היותו 'לווה מסוכן' עת הבנק גבה ממנו 'פרמיית סיכון' גבוהה באישור ההלוואה, אלא שהתובע 'נענש בשנית' כשחויב בתשלום עמלת פירעון מוקדם עת נאלץ לפרוע את ההלוואה", כתב השופט.

לפיכך השופט קיבל את התביעה וחייב את הבנק לשלם לתובע 133,745 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 25,000 שקל.

לפסק הדין

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עורך דין רונן שחר ממשרד שחר רוזנשטיין עוסק בדיני בנקים

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות