צילום: עמית שעל
ירושלים של קולנוע
כחלק מפרויקט "בתים מבפנים" יוביל במהלך סוף השבוע הקרוב רפי כפיר סיורים בבתי קולנוע מיתולוגיים שנעלמו במהלך השנים מההוויה הירושלמית
אחד האתרים המוכרים במרכז ירושלים הוא כיכר ציון. לא הרבה יודעים זאת, אבל את שמה של הכיכר הידועה העניק לה בעצם בית הקולנוע המפורסם ציון, שנעלם מהנוף לפני זמן רב, ולא להפך כפי שקורה בדרך כלל.
ציון היה בית הקולנוע הראשון בירושלים שהביא לעיר סרטים עם סאונד (1931), והוא היה במרכזו של אזור מלא באולמות קולנוע, שההיסטוריה שלהם הולכת יד ביד עם ההיסטוריה של העיר — מקולנוע רקס שנהרס על ידי אנשי האצ”ל מכיוון שבעליו היו ערבים, ועד קולנוע אדיסון רחב הידיים.
במהלך סוף השבוע הקרוב, 24–22 בספטמבר, יוקדשו סיורים של פרויקט "בתים מבפנים" בירושלים להיסטוריית בתי הקולנוע הנעלמים של העיר. זאת כחלק מאירוע המציין עשור לפרויקט ומציע עשרות סיורים מודרכים בעיר הבירה.
להכיר ולאהוב את העיר
רפי כפיר (65), המקדיש את חייו להנצחת העבר של העיר, יוביל את "סיור מהסרטים" שבמהלכו ייקח את המבקרים למסע בזמן בין האתרים הקסומים שהיו ונעלמו, אך השאירו אינספור זיכרונות וסיפורים מההווי העיר.
האהבה והסקרנות של כפיר להיסטוריה של ירושלים מידבקות, והוא עמוס סיפורים על כל פינה ופינה. את הידע הרחב שצבר הוא יצק לתוך אתר האינטרנט שהקים, "אהבת ירושלים", שם מנסה כפיר לגרום לאנשים לאהוב את העיר על בסיס של ידע, מערכי שיעור והרצאות.
"אחד הנושאים שריתקו אותי הוא בתי הקולנוע של ילדותי שנעלמו. מאיפה הם באו? מי היה הראשון? איך הכל התפתח? לכל ירושלמי יש החוויות האישיות והפרטיות שלו מבתי הקולנוע. את החוויות הקטנות של סרטים חשובים שראינו, שהשפיעו עלינו לאורך שנים", הוא מספר על מה הוביל אותו לערוך את הסיור.
הסיור יתחיל בבית הקולנוע רקס, שהונצח בשירו של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן", ימשיך לבית הקולנוע סטודיו שכונה "האוטובוס" בגלל אורכו והמרחק הרב בין המקרנה למסך, וימשיך לראינוע המפורסם בבית פיינגולד, לבית הקולנוע ציון שאותו כפיר אוהב במיוחד, ולמתחם סמוך שקיבץ אליו לא מעט בתי קולנוע בהם רון, אוריון ואורנה.
לאלו המכירים רק את ירושלים המודרנית, כמות כזו של אולמות היא בלתי נתפסת. כיום הבירה מאכלסת בתוכה מעט מאוד בתי קולנוע ובשולי העיר נמצאים שני מתחמי קולנוע מרוכזים — סינמה סיטי ו־yes PLANET.
בתי קפה במקום קולנוע
מבחינתו של כפיר, היעלמות בתי הקולנוע השפיעה לא מעט על ירושלים. "כשהיינו קטנים, הבילוי הקלאסי של כולם היה הקולנוע. אני זוכר שירדתי לעיר במוצאי שבת וראיתי המוני אנשים צובאים על האולמות", הוא נזכר.
"היום בתי הקפה והפאבים השתלטו על המרחב, ובתי הקולנוע עברו למתחמים מרוכזים. מרכז העיר הוא כבר לא מה שהיה — הוא נפגע בגלל הדברים האלה, ועכשיו מנסים לשקם אותו בעזרת הרכבת הקלה ועשרות בתי מלון שצצים באזור. קולנוע אוריון שנמצא בין הרחובות שמאי והלל הכיל בתוכו כמעט 2,000 מושבים! היום במקום אולם כל כך גדול כבר יותר משתלם להקים כמה בתי עסק קטנים שיביאו יותר אנשים".
כפיר, דור שישי בירושלים, לא נאיבי. הוא יודע שהימים האלו לעולם לא יחזרו, "זאת כמובן הטלוויזיה שהגיעה לארץ בסוף שנות השישים שגרמה לבתי הקולנוע להיעלם, אבל הבום האמיתי הגיע עם ערוץ 2 והטלוויזיה בכבלים של סוף שנות השמונים. הם שהיטו את הכף. עכשיו כשכל סרט זמין בטלוויזיה ובאינטרנט, הפאבים ובתי הקפה הפכו להיות הבילוי המרכזי של הנוער", הוא אומר. ואולי זו הסיבה האמיתית של כפיר לסיור בתי הקולנוע הנעלמים של העיר — להחזיר את העבר לחיים, אפילו רק לרגע אחד.
תגובה אחת לכתיבת תגובה