הון אנושי: עלובי החיים למדו לשתוק

אירוע קבלת הפנים והמינגלינג בפרימיירה של המחזמר "עלובי החיים" התקיים בשני בערב בכיכר הבימה עצמה, ממש מול הכניסה לתיאטרון. גדר תחמה בין המוזמנים לעוברים ושבים בכיכר, שהביטו בהם כאילו היו מיצג של אנשים הבולסים אוכל בבופה. מבטיהם של העוברים ושבים לא ממש הפריעו לאורחים המכובדים, שפשוט התעלמו מהם.

את יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, יגאל עמדי, אחד האנשים המשפיעים ביותר על התרבות בארץ, שאלתי אם באמת יש סיכוי שיסגרו את הבימה בגלל בעיות תקצוב. "להפך", הוא ענה, "אנחנו מעבירים יותר כספים". אבל שרת התרבות מירי רגב איימה בעבר לשלול ממנו את התואר "התיאטרון הלאומי" ולהעביר כספים ליצירה בפריפריה, הקשיתי. "ברור", עמדי אמר, "אנחנו עובדים גם על זה, אבל זה לא סותר. בתקציב הבימה לא נגענו, להפך". שאלתי אם הוא עדיין בקשר עם אהוד אולמרט, שתחתיו כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים שתי קדנציות. "ברור שאני בקשר איתו, הוא היה ראש העיר וראש הממשלה הכי טוב שהיה במדינת ישראל, איש מוכשר". אז עשו לו עוול? "לא עשו לו עוול, גם בתקופתי הוא היה על הגבול אם אתה מבין למה אני מתכוון. תראה, אתה לא יכול להיות כזה מוכשר וגם להיות ישר כסרגל. תמיד היו לו עניינים, כזה הוא היה. אבל זה לא אומר שהוא לא יודע לנהל. וחוץ מזה, יש היום אדם שאין עליו תיק?".

לא רחוק מאיתנו הסתובב דוד פורר, בעלי ניאופרם, שנהפך בחודש האחרון לבעל השליטה גם בכלכלית ירושלים תמורת עוד 260 מיליון שקל. שאלתי אותו אם הוא מתכוון גם לקנות מהבנקים את המניות שבידיהם, בעקבות ההתמוטטות של בעל השליטה הקודם אליעזר פישמן. "לבנקים אין כל כך כוח בחברה, הם מחזיקים באחוז קטן, אני לא צריך אותם כי אני בעל השליטה", הוא ענה. החברה שווה את הסכום הזה? שאלתי. "תאמין לי שאם השקעתי בה, היא תהיה רווחית. לפחות כך אני מקווה, אחרת לא הייתי משקיע. ובכל מקרה עדיף לי שתכתוב שהיא רווחית כדי שהמניה תעלה". החלפתי נושא ושאלתי כיצד הוא מתמודד, כיבואן הרשמי של סימילאק, עם התחרות החדשה מצד שופרסל בתחום תחליפי החלב. "אני לא מודאג ומאוד שמח שהתחרות גדלה, כי זה מחדיר את המזון לתינוקות לתודעה וזה מבטיח לנו שנגדל. המותג הפרטי של שופרסל לא יוקרתי כמו מותג סימילאק, כך שמי שייפגע בסופו של דבר מהתחרות זאת המתחרה הגדולה שלנו, לא אנחנו".

לאט לאט נדד המינגלינג לאולם, ואז נכנסה גם שרת התרבות, בחברתה של מנהלת הבימה אודליה פרידמן. עוד קודם הן דאגו להצטלם עם כוכב השעה אדיר מילר, שתוכניתו האחרונה היתה למעשה פרודיה מוצלחת על תיאטרון הבימה, והטענה המרכזית בה היתה שכל מחזה שלא עובד, הדרך הטובה ביותר להציל אותו היא להפוך אותו למיוזיקל.

היה נראה שבין השרה למנכ"לית מתקיימת חברות אמיצה. רגב עלתה לבמה ודיברה בשבח מחזהו של ויקטור הוגו ולא שכחה להזכיר גם את הפריפריה ואת היהדות. אך עיקר דבריה היו שבחים לתיאטרון הבימה. לא ייתכן שבכל חודש תצטרך לבקש מהחשבת הכללית תקציב לתיאטרון, אמרה רגב, ולכן היא בוחנת דרכים שונות לפתור את בעיית הגירעון שלו. לא ייתכן שלתיאטרון הלאומי לא תהיה יציבות, חזרה והדגישה השרה. אף מילה על אובדן התואר "הלאומי", אף מילה על קיצוץ למען הפריפריה.

בתמורה זכתה רגב למחיאות כפיים סוערות, ולא היה זכר לצעקות הבוז שבהן התקבלה רק בקיץ שעבר בהבימה. כמו שאמר לי אחד מבכירי חברי אגודת הידידים:

"האמנים עשו טעות גדולה כשיצאו נגדה. מה הם מבינים בניהול? אשה כמוה צריך לחבק, לאהוב, ואז היא יודעת להביא את הסחורה. היא בולדוזר. תבין, היינו צריכים לעשות עבודה מאוד קשה כדי לתקן את מה שהאמנים עשו".