פחד ותיעוב בברלין

24 ימים לקח להנס פאלאדה לכתוב את הספר “לבד בברלין” שיצא לאור ב־1947, לאחר מותו. הספר נחשב ליצירת מופת והפך לרב מכר. כעת מעלה תיאטרון הבימה מחזה המבוסס על הספר, בעיבוד של שחר פנקס ובבימוי אילן רונן.

העיבוד הבימתי של פנקס הוא פסיפס אנושי מרתק המספר על דיירי בניין ברחוב יבלונסקי בברלין, בגרמניה של תקופת הרייך השלישי, המנסים לנהל את שגרת חייהם תחת פחד אימים מפני השלטון. המחזה, כמו הספר, נוגע גם בקורבנות היהודים שסיפורם צרוב היטב בתודעת העם היהודי, אך מתמקד בעיקר בגרמנים שניסו לשרוד תחת משטרו של הפיהרר, ומאיר זרקור על בני הזוג אוטו ואנה קוונגל, אנשים פשוטים שהצביעו עבור היטלר, אך לאחר שאיבדו את בנם החלו בהפצת גלויות התנגדות למשטר. פאלאדה התבסס על מקרה אמיתי של אליזה ואוטו המפל שהוצאו להורג ב־1943.

פנקס שמה דגש על הצדדים האנושיים — מעוררי החמלה לצד מעוררי הפחד - כשהדמויות והסיפורים משלימים תמונה קשה של החברה הגרמנית במלחמה שקורבנותיה היו האנשים הקטנים, משני הצדדים.

זו ההצגה האחרונה שביים רונן בתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון לאחר שסיים בחודש שעבר 12 שנות כהונה, ובהחלט אחת הטובות שלו בשנים האחרונות, בזכות השפה הבימתית המעניינת שיצר יחד עם הטיפול המעמיק בטקסט וההדרכה המדויקת של השחקנים. מלאכת המחשבת התיאטרונית הזו לא היתה יוצאת לפועל לולא היוצרים שעבדו לצדו ובעיקר מעצב התפאורה והוידאו ניב מנור שיצר ברלין קודרת ואפלה באמצעות קירות זזים, אביזרים וקטעי וידאו, מירי לזר שעיצבה את התנועה, וזיו וולושין שהאיר בתבונה את הבמה.

מי שנשאו על כתפיהם את ההצגה ורקמו את הסיפורים האנושיים ברגישות ודיוק הם להקת השחקנים הנפלאה, ובמיוחד שלושת חוקרי הגסטאפו המצוינים — תומר שרון, אורי הוכמן ובן יוסיפוביץ’; מיכאל כורש נהדר בתפקיד השופט שהסתיר את השכנה היהודייה פראו רוזנטל, בגילומה של שולמית אדר ששבה לתיאטרון אחרי היעדרות של כמעט 30 שנה. הרשימו במיוחד אסנת פישמן ונורמן עיסא שחיים על הבמה את בני הזוג קוונגל בכל תנועה ומילה.

שורה תחתונה >>הצגה מטלטלת ומעוררת מחשבה